עיוורון צבעים: איך מאבחנים וממה זה נובע

עיוורון צבעים הוא ליקוי שכיח שמתאפיין בקושי בהבחנה בין צבעים. למרות שמו, אין מדובר בעיוורון. רביד דורון, אופטומטריסטית מוסמכת ודוקטורנטית בפקולטה לרפואה בתל אביב, מסבירה כי הליקוי יכול להיות מולד או נרכש כתוצאה ממחלות של הרשתית או של עצב הראייה. ליקוי זה יכול להיות חלקי או מלא, כאשר המצב המלא הוא נדיר ביותר.

את אפליקציית הבריאות לסמארטפון כבר הורדת? הורידו לאייפון או לאנדרואיד

"רוב עיוורי הצבעים נולדו עם הליקוי, אך יש גם מי שלקו בעיוורון צבעים במהלך חייהם. חשוב לדעת כי עיוורון צבעים הוא תורשתי ושכיחותו בקרב גברים הוא כ-8 עד 10% לעומת כחצי אחוז אצל הנשים",

"מרבית עיוורי הצבעים, בעיקר בצורה הקלה, אינם נתקלים כלל בבעיות תפקודיות, בעיקר אם מדובר בעיוורון צבעים מולד", הוא מוסיף. לדבריו, לעיוורון צבעים עלולות להיות השלכות מעשיות בחיי היומיום, שכן מדובר בדרגת פגיעה משתנה, החל מהקלה ביותר ועד פגיעה חמורה באיכות החיים.

עוד כתבות על בריאות העיניים

איך ניתן להפחית ואפילו למנוע קוצר ראייה

זוקן ראייה: כשצריך משקפי קריאה באמצע החיים

סוגי עיוורון צבעים

דורון מסבירה: "ראיית צבע מתאפשרת באמצעות תאי הפוטורצפטורים (קולטני האור) שנמצאים ברשתית. בבני אדם ידועים שלושה סוגי תאים כאלה, מדוכים -כאשר כל אחד מהם רגיש לאורך גל אחר: אדום, ירוק וכחול. האור, נקלט בקולטנים אלה, אך האזור במח הנקרא הקורטקס הראייתי הוא זה שמבצע את התרגום ומאפשר לראות את הצבע.

פעילותם של שלושת התאים במקביל מאפשרת לנו לראות שלל צבעים. כאשר ישנו ליקוי באחד מתאים אלה התגובה לראיית צבע לקויה.

אנשים שיש להם ראיית צבע תקינה ונורמאלית נקראים טריכרומט.

קיימים מספר סוגים של ליקויים בראיית צבע:

1. אנומלוס טריכרומט - כל סוגי הפגמנטים (= המדוכים) קיימים אך הם לא מתפקדים ביעילות.

2. די כרומט - חוסר בסוג אחד של פגמנט

3. מונוכרומט – קיים רק סוג של פגמנט אחד ולכן עיוורי צבעים מסוג זה רואים רק גוונים של אפור (ללא צבע בכלל).

ליקוי מסוג אנומלוס טרי כרומט הוא הנפוץ ביותר והביטוי העיקרי שלו הוא בקושי בהבחנה בין גוונים של אדום וירוק. ליקוי זה מוכר כ" דלטוניזם". לעומתו, קושי בהבחנה בין כחול לצהוב הוא ליקוי נדיר כאשר הצהוב נראה בליקוי זה כאפור בהיר או כסגול.

דורון מוסיפה: "רשתית העין מכילה שני סוגים של תאים קולטנים הרגישים לאור, תאי הקנים rods הפעילים באור נמוך, ותאי המדוכים cones הפעילים בתנאי אור רגיל ואחראים על קליטת הצבעים. שכן קליטת הצבעים היא תגובה לאנרגיה אלקטרומגנטית באורכי גל של בין 400 עד 700 ננו-מטר (הספקטרום הנראה)".

עיוורון צבעים נרכש נובע מצורות שונות של נזק למערכת הראייה, כלומר מהקולטנים (photoreceptors) למערכת העצבים המרכזית. לאבחנות אלו יש חשיבות לגבי יכולת ראיית הצבעים: המיון והאבחון של ראיית צבעים לקויה נשען על התיאורים הפיזיולוגיים הנ"ל.

ליקוי של אדום-ירוק, שכיח בדרך כלל בקרב גברים ועובר בתורשה דרך האם (X-linked). עם זאת, ללקויות צבעים לא בהכרח קיים פגם בגן אחד - עיוורון צבעים מסוג כחול-צהוב, נדיר מאוד על בסיס תורשתי, אך קיים במחלות נרכשות.

שיטות אבחון

האבחון העיקרי מתבצע על ידי לוחות ותרשימים צבעוניים הנמצאים אצל אופטומטריסט או רופא עיניים. קיימות שתי שיטות עיקריות המבוססות על לוחות צבע מיוחדים:

1. מבחן אישיהרה - Ishihara: דפים ועליהם מספרים צבעוניים המורכבים מנקודות שבולטות על רקע צבעוני. מבחן זה, מאפשר לזהות בעיקר לקות בראיית אדום-ירוק, בעל רגישות וסגוליות גבוהות ולכן בשימוש גם בתאורה פחות טובה. מבחן זה מיועד בעיקר לאבחון ראשוני.

2. מבחן ריצ'מונד - HRR - Hardy-Rand-Rittler: דפים ועליהם צורות צבעוניות הבולטות על רקע צבעוני. משמש לאישרור תוצאות האישיהרה וכן כהגנה מפני אפשרות של "רמאות". מבחן זה, מאפשר לזהות את סוג וחומרת הליקוי. כיוון שמשתמשים במבחן זה בסמלים (עיגול, משולש וכו') ניתן לבדוק באמצעותו ילדים קטנים.

מה ניתן לעשות?

כיום אין טיפול בעיוורון התורשתי היות שאין אפשרות לתקן או להחליף את הקולטנים הפגומים (ישנן חברות המפתחות משקפיים מיוחדים המאפשרות תחושת צבע), אך לעיתים, עיוורון נרכש, ניתן ל"ריפוי" במידה והבעיה הרפואית שבעטיו נגרם היא הפיכה.

חשוב להדגיש כי רוב עיוורי הצבעים יכולים לנהל חיים בריאים ושלמים ללא כל בעיה, שכן גם במצבים שלכאורה מצריכים שימוש בראיית צבע, כמו נהיגה, קיים פתרון. לדוגמא: ניתן לזהות את מיקום האור ברמזור מבלי להבחין בצבע האמיתי