"לו ריד היה קונטרול פריק מטורף"
המוזיקאי יוסי פיין, שהופיע עם לו ריד, מספר על העבודה עם האמן שהלך לעולמו: "ממנו למדתי איך צריך להישמע רוקנרול", ונפרד ממנו: "תמיד אזכור אותו כמי שלא התפשר על מילימטר"
ב-1987 קיבל הבסיסט יוסי פיין את הטלפון הראשון מלו ריד בניו יורק. "הייתי אז מוזיקאי דלפון, חייתי בדוחק, ופתאום שיחה מהמשרד של ריד, שמבקש שאבוא לפגישה איתו. לא ממש האמנתי שזה קורה לי, וכמובן שהגעתי. זה היה אודישן קצת מוזר כי הכל קרה במשרד ואפילו לא ניגנו. הוא האזין לשני שירים בקלטות שהבאתי ואמר: 'אוקיי, אתה בפנים'. הוא נתן לי קצת חומרים להקשיב להם ואמר שנתחיל כבר בשבוע שלאחר מכן".
"בעצם הוא רצה להיות ג'יימס בראון"
פיין נזכר בחזרות עם המוזיקאי האגדי, מהמשפיעים בתולדות הרוק, שהלך לעולמו הערב (א') בגיל 71, ומספר על העבודה במחיצתו: "אף פעם לפני כן לא עשיתי חזרות של רוקנרול אמיתי עד שהתחלתי לעבוד איתו. הווליום בחדר היה מאוד חזק וגדול, והסאונד היה ענק. הוא היה איש עם משטר עבודה מאוד רציני. היינו עובדים כל יום מעשר בבוקר עד עשר בערב - לפעמים אפילו יותר - וצריך היה ללמוד 25 שירים תוך יומיים-שלושה, ויאללה לצאת לטור.
"זה היה הספתח שלי איתו. יצאנו לטור כהרכב פותח ל-U2, עם המופע 'ג'ושוע טרי', שהוביל לסרט 'Rattle and Hum' בו השתתף גם ריד. חוויתי איתו את המופע 'פינק פופ' בטור איצטדיונים ענק, ערב ערב מול 50-100 אלף איש. התגשמות חלום".
לשאלה על האווירה במהלך החזרות להופעות עונה פיין: "ריד היה מאוד קשה, זה לא היה סתלבט. זו היתה עבודה רצינית, ושם הבנתי שכל מי שמצליח זה רק ככה, בעבודה רצינית. היה בזה גם המון פאן ולמדתי ממנו איך רוקנרול באמת נשמע, לא רק בתקליטים גם בחיים, איך הדבר הזה צריך לצלצל. למדתי מתי זה מצלצל טוב, מתי זה ליד, ומתי זה אמיתי. הבן אדם מסוגל היה לשבת בסאונד צ'ק במועדון 14 שעות עד שהיינו מגיעים לסאונד שהוא רצה. הוא הקליט כל הופעה, והיו לו המיקרופונים הכי איכותיים עוד לפני שכולם ידעו על מה מדובר.
"הוא היה מאוד חד, קלט את העניינים מהר ובחדות סביבו, וגם הלשון שלו היתה חדה, איתה הוא היה מצחיק, ציני ומכאיב. עם מי שלא 'בא לו טוב' זה לא היה נעים, הוא היה קונטרול פריק מטורף". והטירוף הזה, הוא מה שגרם לפיין לעזוב את החלום לצידו של אחד המוזיקאים הגדולים - ולצאת לדרך לבדו: "ברגע שהרגשתי שזה יותר מדי בשבילי, שהוא רוצה לשלוט בי, עזבתי. הייתי בחור צעיר ורציתי את הכנפיים של עצמי, לא יכולתי להיות יותר מדי תחת הכנפיים של צל כזה גדול, הייתי דעתן כמעט כמוהו".
ומה עם שיחות אישיות, רגעים פרטיים?
"לא דיברנו הרבה על החיים הפרטיים, בכל זאת, הוא היה מוזיקאי גדול, נשוי (אז לסילביה מורלס, ס.ס) ואני רק ילד בשנות העשרים שלו, היה בינינו מרחק ורחשתי לו כבוד. היינו יושבים ומדברים הרבה על מוזיקה. לא יודעים את זה עליו, אבל הוא אהב מוזיקה שחורה. הוא אהב את ראן.די.אם.סי והמון סול - והשאיפה האמיתית שלו היתה להיות ג'יימס בראון, הוא מאוד אהב אותו והאזין לו כל הזמן.
"אני זה שהצקתי לו על מטאליקה", נזכר פיין. "כשנכנסתי להרכב, הסברתי לו שהמגבר שלו הוא כמו זה של מטאליקה. השמעתי לו אותם והוא שנא את זה. הוא אמר שזה 'לא רוקנרול'. ניסיתי להסביר לו שזו להקה שמביאה את הגיטרות לפנים, אבל זה לא עבד. מי היה מאמין שבשנות האלפיים הוא יעשה איתם אלבום (הקליטו יחד את "Lulu", ס.ס).
"כמה שנים אחרי שעזבתי אותו, בטור אחר בו הייתי עם סטנלי ג'ורדון, נתקלנו בשני חבר'ה שרצו אלינו כדי לבקש חתימה - והתברר שאלה חבר'ה ממטאליקה. המתופף ראה את החולצה שלי מ'פינק פופ' ואמר לי: 'וואו, זה לו ריד, נכון? אנחנו מעריצים אותו!', זה היה מצחיק.
"תמיד אזכור אותו כמי שלא התפשר על פאקינג מילימטר. הוא האיש הכי עקשן וקפדן על מה שהוא רוצה לשמוע שהכרתי, בכל הרוקנרול לא היה אחד כזה. דרכו למדתי שהכל אפשרי ויכול לקרות, הוא עשה את זה והגיע למה שרצה".
