נמאס מה-0:0 / טור על ליגת העל
אחרי שלוש תוצאות תיקו מאופס בשבת, הגיע הזמן להבין שמשחקים בסגנון הזה מבריחים את הקהל. כולם נותנים יד לתופעה ולשיטות ההרדמה, ואנחנו נשארים עם הפיהוק. אבינעם פורת על הרמה הנמוכה של ליגת העל
עוד ב-ynet ספורט:
אז נכון שחלק מהקהל שבוי באהבת הקבוצות אותן הוא אוהד, אבל יש גבול. בגרמניה של תחילת שנות ה-90 הקהל הפסיק להגיע אחרי מבול תוצאות מהסוג הקלוקל הזה. הגרמנים ישבו על המדוכה והמציאו את עצמם מחדש. הדגש על שיפור דרסטי ביכולת הטכנית של פרחי-השחקנים, בעיקר באקדמיות, בנוסף לאתלטיות הטבעית שלהם, הוציא אין ספור כוכבי צמרת עולמייים.
מי אנחנו שנדבר על כדורגל בנשימה אחת עם גרמניה?! ראינו את זה ביום חמישי האחרון במשחק בין איינטרכט פרנקפורט, מאמצע הטבלה בבונדסליגה, למלכת הכיתה שלנו, מכבי תל אביב. ההבדלים הם לא רק בתוצאה, אלא באיך.
אנחנו צריכים להתרכז בעצמנו ולחשוב על משהו שיגרום לקהל לאהוב את המשחק שאנחנו אוהבים, ושלא יישאר מתוסכל מתחליפים דהויים.
לא מעט הצעות הצעות שלא הבשילו עלו בפרשנויות בשנים האחרונות, שתכליתן למנוע את הנקודה אותה השיגו קבוצות מ-0:0. לטעמי, זה לא רלבנטי, כי שמירה על שער נקי היא מעלה מסויימת. לעומת זאת, מה דעתכם על הצעה להגדיל לשתי נקודות לכל קבוצה שתסיים בתיקו עם שערים החל מ-2:2? יש לכך יתרונות ויש חסרונות. אולי שווה להקדיש מחשבה.
מי אשם - המאמנים? החלוצים? כולם נותנים יד לתופעה. המאמנים, שנכפה עליהם לשמור על הכסא כד להתפרנס, מחפשים קודם כל להיזהר
עם שניים ושלושה קשרים אחוריים במקום להמר. הרבה יותר קל לאמן הגנה צפופה, מאשר לחשוב קדימה על התקפה ושערים.
ברוב הקבוצות המגינים לא תוקפים ומקדשים עצמם לבלימה, בשעה שהיו אמורים להיות הערך המוסף של ההתקפות (אם זיפזפתם בטלוויזיה לאירופה, אתם מבינים).
כמו כן, אין כמעט שחקני כנף. פה ושם מתגלים לנו דור מיכה או חן עזרא, אבל לא יותר מזה. זוכרים איך ניצחנו את צרפת באחת משעותינו היפות? מפריצות כנף של רוני רוזנטל. ככה משחקים כדורגל, לא מתחילים אוטומוטית מהאמצע ונקלעים ליער ההגנה.
נכון גם שאין היום בארץ מספיק חלוצים שהם מניה. עודד מכנס ו"האווירון" אלון מזרחי כבר פרשו מזמן, אלירן עטר עבר לצרפת ובעצם רוב התוקפים בחו"ל. מעטים מאוד יכולים לכבוש שערים בצורה תדירה.
והדבר האחרון - הקצב. כשיש אינטנסיביות, יש גם שערים, יש תרגילים בהשתתפות ארבעה וחמישה תוקפים עם יתרון על ההגנות. כשאין מספיק אתלטיקה בארץ, אין גם כדורגלנים אתלטים ומהירים שילהיבו. הכל בהילוך איטי. איך אמר פאולו סוזה בכנות אחרי פרנקפורט? "שיחקנו נגד אינטנסיביות אחרת". בקיצור, די עם תוצאות תיקו מאופס שגורמות לנו לפהק.
לפנייה לכתב/ת 
