המדינה זונחת את פגועי הנפש
אחד מכל חמישה אנשים פשוט שקוף. הטיפול בהפרעות הנפשיות מקבל חלק זעום מסל התרופות. שנים הסתרתי ואז הבנתי - במה אחי פשע? עזרו לנו, אל תתביישו
כבר שבע שנים שאני מלווה את עמותת אנוש בהסברה לקהל הרחב למען העלאת המודעות לנושא ההתמודדות עם מחלות נפשיות. הנושא הזה בוער בעצמותיי, לא רק בשל העובדה שיש לי אח המתמודד כבר שנים ארוכות עם מחלת הסכיזופרניה, אלא גם משום שעוולות חברתיות דוגמת הסטיגמה והדעות הקדומות כלפי פגועי נפש מקוממות אותי וגורמות לי להתייצב נכוחה כנגדן, תוך רצון לשנות סדרי עולם.
אוכלוסיית פגועי הנפש מהווה את הקבוצה הגדולה ביותר מבין בעלי המוגבלויות בישראל. נכון להיום ישנם כ-80 אלף איש המתמודדים עם סכיזופרניה וכ-30 אלף החולים במאניה דיפרסיה (הפרעה דו-קוטבית). מדי שנה נוספים כ-1,500 חולי סכיזופרניה חדשים וכ-1,300 חולי מאניה דיפרסיה. אלפי חולים אחרים מאובחנים במחלות רבות נוספות בבריאות הנפש כגון דיכאון, הפרעת אישיות גבולית, פוסט טראומה, אנורקסיה ועוד. בעוד כחודש תתכנס ועדת סל התרופות לחרוץ את דין איכות חייהם של אלו המתמודדים עם פגיעה נפשית. למרות הנתונים שהצגתי, שנה אחר שנה, לא מקבלות התרופות הפסיכיאטריות
אלא חלק זעום בלבד מהתקציב של סל התרופות.
לאחרונה איבדתי חבר קרוב שהיה בן בית אצלי. גבריאל בלחסן
ז"ל, סולן להקת אלג'יר האלמותית, היה יוצר מחונן ואדם בעל נפש מיוחדת. הוא התמודד עם מאניה דיפרסיה והיה רגיש, עדין ופגיע, אך גם בעל נפש סוערת, מרתק, מעניין, מקורי ובעל קול ייחודי. גבריאל לא הצליח לעלות על מסלול אמיתי של שיקום ומותו הוא הפסד עצום לאנשים שהכירו אותו, כמו גם לקהל הרחב שהפסיד אמן מופלא.
שנים ארוכות הסתרתי את העובדה שעמירם אחי הגדול חלה במחלת נפש. לקח לי שנים להבין שלקולות שהוא שומע ולהתנהגות המוזרה שהשתלטה עליו, התלושה מעולם המציאות, יש שם: סכיזופרניה. בשנים הראשונות התביישתי. אפילו סיפרתי שאחי מאושפז בבית חולים בגלל תאונת דרכים שעבר. עד שנפל לי האסימון: במה חטא? מה פשע? מדוע חולי סוכרת או לב יכולים לדבר גלויות על ההתמודדות היום-יומית שלהם ופגועי נפש לא?
בעזרת הצוות של אנוש והחברים בעמותה, התגייסתי. יצאתי לדרך ארוכה של מאבק בסטיגמה והעלאת המודעות. עד שלא העמקתי חקר, לא תיארתי לעצמי את גודל הבושה וההסתרה.
לאחר שנים של שיקום, ניתן להגדיר כיום את אחי כאדם שהחלים, אדם משוקם ובריא. הוא ורבים כמותו מהווים הוכחה לכך שניתן לקיים חיים מלאים ומשמעותיים לצד המחלה, שניתן להיות אדם פעיל ופורה ולהשפיע מטובו על הסובבים אותו ועל הקהילה כולה.
המשפחות נאלצות לפנות לרפואה הפרטית היקרה (אילוסטרציה)(צילום: shutterstock)
על פי סקר עמותת אנוש, שאני מכהנת כנשיאה שלה, עולה הנתון השערורייתי ולפיו 39% מהאוכלוסייה בישראל מאמינים שאדם המוגדר כפגוע נפש הוא מסוכן לציבור. נתונים מצביעים על כך שכיום הגורם מספר אחת לתמותה בקרב צעירים הוא מחלות פסיכיאטריות! תארו לעצמכם את הנזק הנגרם לאלפי משפחות הנאלצות להתמודד עם בן משפחה חולה. רבים מבין מאות האלפים הללו לא מצליחים לממן את הטיפול הרפואי הדרוש להם. הם נאלצים לפנות לרפואה הפרטית היקרה, ועל פי רוב החולים והמשפחות אינם מסוגלים לעמוד בגובה התשלומים. לו היה נכנס לסל מספר רב יותר של תרופות פסיכיאטריות, היה המצב שונה לחלוטין. כדאי לזכור כי פני המדינה כפני אזרחיה.
ועדת סל התרופות נאלצת להתמודד עם החלטות הרות גורל אשר קובעות את עתידם של חולים רבים במגוון מחלות. עם זאת, 20% מהאוכלוסייה אשר מתמודדים עם הפרעות נפשיות מסוגים שונים, פשוט שקופים. זו לא דעתי האישית, אלא המספרים אשר מדברים בעד עצמם: 0.3% בלבד מתקציב ועדת הסל בחמש השנים האחרונות הופנה לטובת שיפור הטיפול הפסיכיאטרי בעשרות אלפי המתמודדים.
הזנחה בבית חולים לפגועי נפש(צילום: עופר עמרם)
מותו של גבריאל הוא צוואה לא לוותר על שכמותו, להמשיך ולעשות הכול כדי להעלות אלפי מתמודדים על מסלול השיקום. זה מה שמנחה את עמותת אנוש יום יום, במטרה לסייע לרבים לחזור ולקיים חיים בעלי משמעות.
דמו בנפשכם את היום שבו לא יחשוש אדם לומר בראיון עבודה שהוא נוטל תרופות פסיכיאטריות, או את היום שבו לא יתבייש מתמודד לומר זאת בגלוי בדייט ראשון.
את שינוי העמדות והתפיסה לגבי פגועי נפש נצליח לעשות רק בעזרתכם. מכאן אני קוראת גם לחבריי הידוענים, מובילי הדעה, בין שיש להם נגיעה אישית ובין שלא - בואו לעזור לנו. אל תתביישו להיחשף!
ביחד נוכל לחולל את השינוי.
צופית גרנט, נשיאת "אנוש"
לפנייה לכתב/ת 
צופית גרנט
צילום: רשת
מומלצים
