גננת בגן הילדים: בנים in בנות out
נאור פינצבסקי, שחר גנני ורותם יואלי התנדבו לשירות לאומי כדי לתרום למדינה ובחרו במסגרות חינוכיות לגיל הרך - ובקיצור, הם גננים. בתחילה ההורים היו סקפטים, הם מספרים, אבל עד מהרה החשדנות פינתה מקום להערכה רבה. ומה אומרת המשפחה על הבחירה?
במשך שנים ובאופן מסורתי, חינוך ילדים בגיל הרך נחשב לטריטוריה נשית. אך עם הזמן החלו גם גברים להשתלב בתחום, והיום ההורים כבר לומדים לקבל את הרעיון שגבר מקבל את פני ילדיהם בכניסה לגן בבוקר. בשנים האחרונות השינוי חל גם במסגרת השרות הלאומי - יותר ויותר בנים, בני שירות לאומי, בוחרים להתנדב במשך שנתיים במסגרות חינוכיות לגיל הרך, מה שלא מונע מהם לקטר על השעות המוקדמות בהן הם צריכים לקום ולפתוח את הגן.
"העלייה בנוכחות הגברית בתחום, נובעת ישירות בגלל אישור חוק חינוך חינם מגיל 3 בשנה שעברה", מסבירה חיה שמואל, מנכ"לית עמותת שלומית. "על רקע אישור החוק נפתחו גנים רבים לילדים בגילאי 3-4, מה שאילץ את הגנים להוסיף כ"א נוסף שיסייע לגננת ולסייעת. משרד החינוך החליט תקציבית שאלו יהיה בני שירות, והקצה מאות תקנים לנושא. כך יצא שתחום שנשלט בעבר באופן מוחלט על ידי בנות, מאפשר כעת גם לבנים להתנסות בו".
"יש לי דודה שהיא ממש כמו אחותי הגדולה והיא זו שייעצה לי לנסות להתנדב בגני ילדים", מספר פינצבסקי. "בהתחלה זה היה נשמע לי מוזר, חששתי מאוד מהסטיגמה על בנים שעובדים כגננים, אבל החלטתי לתת לרעיון צ'אנס, היתה לי תחושת בטן שאסור לי לוותר על ההזדמנות הזו. הלכתי לראיון וליום ניסיון בגן ובן רגע הרגשתי את החיבור לילדים וידעתי בתוך תוכי שלא אוותר על החוויה הזו רק בגלל דעות קדומות של אנשים".
נאור מודה כי לסביבה שלו לא היה קל עם הבחירה שלו. "חלק מהחברים שלי לא הבינו את הבחירה שלי להיות גנן. גם היום שאני כבר בפנים, קשה להם להבין על מה אני מדבר. אפילו דודה שלי שייעצה לי לעשות זאת, לא מאמינה איך השתנתי. אני בטבע שלי אדם מעט מלנכולי, רגוע ושלו. אבל ההתנדבות הזו בגן הפכה אותי לאדם שמח יותר, צוחק ומחייך כל הזמן".
עוד הוא מוסיף כי "בתור תלמיד בבית ספר היה לי קשה לקום כל בוקר וללכת גם אם לא בא לי, אבל בתור מתנדב של שירות לאומי בגן ילדים אני קם בשמחה כל בוקר. אני מאוד מרוצה מהבחירה שלי, לא ידעתי מה אחווה בגן ואיך ארגיש. אבל ההתנדבות והמשמעות שלי בעיני הילדים, נותנת לי תחושה אדירה של סיפוק והנאה. כשאתה תורם ומסב אושר לילדים זה ממלא ונותן מוטיבציה לרצות להישאר פה".
בעקבות השירות החליט נאור לבחון את התחום להמשך קריירה. "החלטתי ללמוד חינוך מיוחד או קלינאות תקשורת לילדים".
אושרת, אמו של אחד הילדים בגן בו מתנדב מאור, מספרת כי "בשנייה הראשונה ששמעתי שהגיע לגן בן שירות לאומי זה היה נשמע לי מוזר. זו היתה הפעם הראשונה שנתקלתי בבן שירות לאומי שבוחר להתנדב בגן - וזה לא מאוד אופייני. עם זאת, שמרנו על ראש פתוח ונתנו לו הזדמנות. נאור השתלב מהר מאוד בגן, והבן שלי לא מפסיק לדבר עליו ולהזכיר אותו לטובה".
"היום אנחנו כבר מכירים את העבודה שלו ומאוד מעריכים אותה. נאור משדר המון רוגע, אכפתיות ואחריות כלפי הילדים ונראה שהוא אוהב את העבודה שלו, בלי קשר למגדר שלו. אנחנו גם מבינים שלא כל אחד יכול להתגייס לצבא אם בגלל בעיות בריאותיות או בעיות אחרות ומאוד מעריכים את העובדה שכל אחד תורם את מה שהוא יכול. זה מצב מבורך ואני מקווה שימשיך כך".
שחר גנני (19) החל השנה שירות לאומי בגן גהה, לילדים בגילאי 4-7 בפתח תקווה. "כבר מההתחלה היה לי ברור שאתנדב במסגרת עם ילדים. כנער עבדתי ברשת של משחקיות לילדים ואפילו עבדתי מדי פעם כבייביסיטר, ולא היה לי ספק שבגלל שאני אוהב ילדים, את ההתנדבות שלי אעשה בתחום החינוך".
שחר מציין כי למשפחתו היה חשוב שיתנדב ויתרום למדינה במשהו משמעותי. "ההורים שלי רצו שאעשה את השרות שלי בתחום אחר, אבל כשהם הבינו את המשמעות של ההתנדבות עם ילדים עבורי, הם לגמרי תמכו בי".
כשהחל שחר את ההתנדבות בגן עמדו בפניו קשיים לא מעטים - "צוות הגן מורכב כולו מגננות (כמו ברוב הגנים) ולא ידעתי איך אני אסתדר מבחינה חברתית. בנוסף, להורים של הילדים לקח זמן להתרגל לנוכחות גברית בגן. בהתחלה הם היו חשדנים, אבל מיום ליום, כשהם למדו להכיר אותי וראו כמה הילדים אוהבים אותי, הם למדו לקבל ולאהוב את זה".
גם ההשכמה המוקדמת לא באה לו בקלות - "אחרי שרק סיימתי ללמוד בבית הספר, קשה להתרגל לקום מוקדם. לפני השירות הלאומי עבדתי בעיקר בלילות, כך שישנתי מרבית היום. אבל דווקא בגלל שאני יודע שאני הולך למקום שזקוק לי, זה נותן לי את המוטיבציה להתגבר על העייפות וללכת לגן במרץ".
שחר מאוד מרוצה מהבחירה שלו ומספר כי גם הגננות בגן מעידות שהנוכחות שלו מועילה להן. "העזרה שלי באה לידי ביטוי בטיפול בילדים, אך לא רק, אני מנקה ומסדר את הגן ואף עוזר בו זמנית בין שני גנים שצמודים אחד לשני".
שחר מציין כי גם חברים רבים שלו התלהבו מהרעיון - "החברים שלי מפרגנים לי וחושבים להתנדב בעצמם בגני ילדים. אני שמח שהם רוצים ללכת בעקבותיי". לגבי עתידו מציין שחר כי על אף שהוא מגיע מרקע מוסיקלי הוא לא פוסל להמשיך בתחום גם בעתיד וללמוד חינוך כמקצוע.
רותם יואלי (20) מתנדב בגן אנתרופוסופי יהודי-ערבי בחילף שבגליל, לגילאי 5-7, גן שהוקם במטרה לקדם מגיל צעיר שיתוף פעולה ואחווה בין יהודים וערבים. לדבריו, ההצעה להתנדב עם ילדים היתה מפתיעה עבורו - "לא היה לי ניסיון עם ילדים אבל בהחלט ראיתי את זה כאתגר". עוד הוא מספר כי גם ההורים שלו מאוד תמכו בהחלטה שלו להתנדב כגנן, כל עוד היא תעשה לו טוב.
יואלי, כמו יתר הבנים מספר על קשיי קליטה קלים מול הורי הילדים בגן - "אני זוכר שביומי הראשון בגן היו אימהות שקצת נלחצו מהנוכחות שלי, שאלו אותי הרבה שאלות ועקבו אחר עבודתי מקרוב. אבל לא התרגשתי מזה, אני דווקא מבין את זה ומודע לכך שכאשר גבר ניכנס לגן ילדים זה גורם ללא מעט אנשים להרים גבה, אבל כשהקשר עם הילדים העמיק, גם ההורים נפתחו אלי".
רותם מספר כי "בזכות העבודה בגן גיליתי בעצמי צדדים חדשים שלא חשבתי שאוכל לפתח, כמו יכולת הקשבה, סבלנות, ואפילו התחלתי לעשות דברים שגברים בגילי לא תמיד עושים, כמו זה לבשל ולטפל בילדים".
עוד הוא מוסיף כי "אני לא אדם שקל לרצות אבל בגן מצאתי תחושת סיפוק עילאית. הילדים ענו על כל הציפיות שלי. לפני ההתנדבות בגן הילדים חינוך לא היה נושא שדיבר אלי בכלל, ובחצי השנה האחרונה דווקא התחלתי לחשוב על הכיוון הזה מבחינת קריירה. עצם העובדה שהעזתי וניסיתי משהו שונה ומאתגר הוכיחה את עצמה. טיפול בילדים מצריך המון סבלנות ועירנות. כרגע אני עדיין נהנה מההתנסות, אבל הכל פתוח בעתיד".
- עמותת שלומית עוסקת מזה 20 שנה בהפעלת מתנדבות ומתנדבים בשירות הלאומי-אזרחי. בשנת 1996 הגישה שלומית בג"צ, באמצעות האגודה לזכויות האזרח, נגד החוק לגייס לשירות לאומי רק בנות יהודיות ודתיות שלמדו בבתי ספר דתיים, ומאז התאפשר השירות הלאומי לכלל אזרחי מדינת ישראל שיכולים ליהנות מזכויות של חיילים משוחררים בתום שנתיים של שירות לאומי. שלומית היתה העמותה הראשונה שקלטה לשירות לאומי בנות יהודיות חילוניות, בנים ובני מיעוטים. השנה מפעילה העמותה למעלה מ-3,000 מתנדבים, בעלי פטור מצה"ל, בני 18-24 מכלל המגזרים בארץ ובהם יהודים, ערבים, דתיים, חילוניים, בעלי מוגבלות, עולים חדשים ועוד.
לפנייה לכתב/ת 
