ניל גיימן: 'אם יש עם שיודע לכתוב זה היהודים'
הוא נחשב לאלוהים של חובבי הפנטזיה והקומיקס, אבל מבחינתו הכוכבת האמיתית בבית היא אשתו, הזמרת אמנדה פאלמר. בראיון מיוחד ניל גיימן מספר ל-ynet על הדברים שמעוררים בו השראה והחיבור התמידי שלו בין מחוזות הדמיון למציאות: "פעם חשבתי שבספרי יזדקקו למפות כמו אצל טולקין, אבל רק פעם אחת זה קרה וזו היתה מפת הרכבת התחתית של לונדון"
ניל גיימן הוא סופר שהרבה פנים לו. מצד אחד הוא רגיל לשבת על כס המעמד האלוהי של תחום הקומיקס והפנטזיה ונהנה מזה, אך מנגד הוא אדם צנוע, שלמרות צבא המעריצים והמעריצות של יצירותיו, עדיין רואה עצמו בראש ובראשונה סופר ולא רוקסטאר. את זה הוא משאיר לאשתו. "האמת שזה די מוזר, כי מבחינתי אני לא בישראל בתפקיד ניל גיימן הסופר", הוא מספר כשאנחנו נפגשים לשיחה בעת הביקור המשותף של השניים בארץ. "הפעם אני פה בתור ניל גיימן, בעלה של אמנדה פאלמר".
- "סנדמן": שובו של עוף החול
גיימן, מסופרי הפנטזיה והמדע הבדיוני האהובים בעולם, כבר ביקר בישראל בעבר כאורח של כבוד בפסטיבל אייקון למדע בדיוני ולפנטזיה. אך הסופר היהודי-אמריקני הגיע הפעם לביקור לא רשמי כמלווה של אשתו הזמרת, שכל הכרטיסים להופעתה בישראל שזכתה לביקורות משבחות, אזלו מבעוד מועד.
בקרוב עתיד להתפרסם בעברית הספר החדש של גיימן, "The Ocean At the End of the Lane" (הוצאת ידיעות ספרים). זהו ספר לקהל הקוראים המבוגר, שעוסק בגבר בן 45 החוזר לנוף ילדותו ולזיכרונות שמציפים אותו, על אודות חוויות העבר שלו עם ילדה בשם לטי המפסטוק, שהתעקשה כי האגם ליד הבית הוא בעצם אוקיינוס. באחרית הדבר לספר מסביר גיימן שחלק מהאירועים בו מבוססים על רגעים אמיתיים מהילדות שלו, וכן שיש אלמנטים משותפים בינו לבין גיבור הספר. ספר זה מגיע מצידו של גיימן אחרי שבשנים האחרונות התמקד דווקא בכתיבת ספרי ילדים. בימים אלו רואה אור בהוצאת כנרת זמורה-ביתן הספר השני של גיימן בסדרת "סנדמן", "אקדמות ונעימות לילית 2", שזכתה לאהבת הקהל הישראלי.
בספרך החדש למבוגרים, ספרות הילדים עדיין משחקת תפקיד משמעותי. מה כל כך מושך אותך בספרות זו?
"מה שכל כך מעניין אותי בספרי ילדים היא היכולת שלהם לעצב את מי שאנחנו הופכים להיות כמבוגרים. יחד עם זאת, כסופר, יש לך אחריות לכתוב ספרי ילדים טובים. אני מאמין שלסופרים יש מחויבות לכתוב ספרות ילדים טובה, כי זו אולי הדרך לשנות את העולם ולהשפיע".
שולט בממלכת החלומות
גיימן נולד באנגליה ב-1960, כבן להורים יהודים שהפכו לסיינטולוגים. הוא עצמו חי כחילוני, ובבגרותו היגר לארצות הברית שם הוא חי עד היום. כבר שנים שגיימן מוכר ברחבי העולם ככותב ויוצר משפיע בז'אנרים שונים הקשורים בעולם הפנטזיה. ספריו המשלבים בין מציאות ודמיון - וביניהם, "לעולם לא עולם", "בני אנאנסי" ו"אלים אמריקאים" - זיכו אותו בשבחים ובפרסים רבים כפרס ההוגו ופרס הנבולה, הנחשובים ביותר בתחום. גם בתחום הקומיקס הוא ביסס את שמו לאחר שהמציא מחדש את דמותו של גיבור העל "סנדמן", כישות נצחית השולטת בממלכת החלומות - באחת מסדרות הקומיקס האהובות ביותר בעולם.
בנוסף לכל אלו, גיימן גם כתב גם ספרי ילדים רבים, כאשר אחד מהבולטים שבהם, "קורליין", עובד לפני מספר שנים לסרט אנימציה מצליח. בעבר יצא לו גם לכתוב לטלוויזיה, לקולנוע ואפילו לתעשיית משחקי המחשב. בימים אלו הוא עובד על משחק מחשב חדש, ובחודש הבא עתיד לצאת גם אלבום משולש משותף לו ולאשתו הזמרת.
את הספר כתבת מנקודת מבט של ילד בן שבע. אך הצלחת להיכנס בחזרה לראש של ילד?
"כבר מההתחלה היה נדמה לי שאני זוכר מספיק מהחוויה כדי לחזור למקום הזה של הילד שנמצא אצלי. כתבתי לעצמי את הזיכרונות, ופתאום צפו עוד ועוד - דפוסי מחשבה ישנים פשוט צצו להם, והיה מרתק להסתכל עליהם במבט מבוגר. יש רגע אחד בספר בו המספר בן ה-45 מסתכל על עברו כילד בן שבע, ומעיר על המתרחש. זה הרגע היחיד בספר שמבוסס לחלוטין על המציאות. הרגשתי קושי לשכנע את הקוראים שבעבר זה היה מקובל להשאיר שני ילדים קטנים לבד עם תנור גז קטן וקופסת גפרורים. היום, זאת סיטואציה כל כך בלתי נתפסת בעיני, עד שהייתי חייב שהמספר יגיב עליה. מה שהכי ריגש אותי היה זה שאחרי שפרסמתי את הספר, אנשים שקראו אותו אמרו לי שכתבתי על הילדות שלהם".
מאיפה נובע הרצון לחזור ולכתוב על העבר?
"ההחלטה נעשתה כי רציתי לכתוב סיפור לאשתי. היא הקליטה אלבום באוסטרליה, ומתוך געגועי החלטתי לכתוב לה סיפור קצר. רציתי למלא אותו בדברים שהיא אוהבת, ולמקם אותו במקומות מהילדות שלי שכבר לא קיימים יותר. אמנדה יכולה לקחת אותי בחזרה למחוזות ילדותה, כי הבית שגדלה בו או בית הספר התיכון שלה עדיין קיימים. אני לא יכול לעשות את זה, כי המקומות בהם גדלתי באנגליה כבר לא קיימים, אז רציתי ליצור אותם מחדש באמצעות מילים".
בכתיבה שלך אתה נוהג לשלב בין העולם האמיתי לעולם הפנטזיה. חשבת פעם לכתוב סיפור שמתרחש כולו בעולם דמיוני?
"כשהייתי ילד חשבתי שאהיה סופר כמו טולקין, ושאכתוב ספרים שיזדקקו למפות בתחילתם. עד כה הספר היחיד שכתבתי שהיה זקוק למפה הוא 'לעולם לא עולם', וגם שם זו מפה של הרכבת התחתית של לונדון. אני לא באמת נהנה להקים עולם דמיוני מאפס. אני אוהב מציאויות דמיוניות שמתכתבות עם המציאות שלנו ומעירות עליה".
בארץ לעולם לא עולם
"לעולם לא עולם" עליו הוא מדבר הוא ספר מ-1996 שכתב גיימן כעיבוד למיני-סדרה טלוויזיונית אותה כתב, שעורר סערה קטנה כשאישה בניו-מכסיקו דרשה להסירו מרשימת קריאת החובה בבית הספר התיכון בו לומדים ילדיה. הספר מספר על מסעו של ריצ'ארד מייהו מהעיירה הקטנה בה גדל לעיר הגדולה לונדון - בה הוא מגלה עולם שלם, סוער ופלאי. "אני לא חושב שיש בעיה שילדים בני 15 יקראו בספר הזה, כפי שקבעה תוכנית הלימודים", מגיב גיימן על המקרה. "לא הייתי ממליץ עליו לילדים בני תשע, אבל בכל אופן זה תלוי בילד, וכל מקרה לגופו.
אתה חושב שבעידן האינטרנט, הקסם שמאחורי דמות הסופר מתחיל להתפוגג?
"אני מאוד בעד להעלים את הקסם. לדעתי צריך לדבר על כתיבה כמקצוע. סופרים לא משרתים אף אחד כשהם מתייחסים לעצמם כקוסמים שיושבים במגדלי השן שלהם ומחכים להשראה. כילד הערצתי את הארלן אליס, בין היתר בגלל שנהג לכתוב בחלונות ראווה של חנויות ספרים, לעיני כל. אם אתה יכול לכתוב סיפור קצר בפומבי, אתה מוכיח לעולם שכתיבה היא מקצוע לכל דבר. לכתוב סיפור טוב זה כמו לבנות כיסא יפה: אתה יושב שם ועושה את העבודה שלך, עוסק במקצוע שלך. זה מאוד חשוב שאנשים ידעו שזה מקצוע שמכיל בתוכו רעיונות, התמדה ותקשורת עם אנשים".
יצא לי להציץ באוגדן החדש של "סנדמן " שייצא בקרוב לחנויות בישראל. כמה היית מעורב בתהליך התרגום?
"לשמחתי הרבה אני יכול להגיד שלא הייתי מעורב כמעט בכלל. דידי חנוך המתרגם ואני מכירים זמן רב, וכשלא היה לו ברור למה התכוונתי שלי בחלק מסוים, הוא לא התבייש לשלוח לי מייל בבקשה להבהרות. יש יתרון גדול בכך שקיימות גרסאות של 'סנדמן' בעולם שפורסמו יחד עם הערות המחבר, כך שכל אחד יכול להבין מה עבר לי בראש בזמן תהליך הכתיבה".
איך זה לכתוב מחדש דמות שיצרת לפני כ-25 שנה?
"סנדמן בסדרה החדשה הוא כזה שלא יצא לנו לראות בעבר. הוא יצור נפוח ומלא בחשיבות עצמית, שנתקל באתגר הגדול של חייו. אני מאוד נהנה לאתגר אותו ולבחון את הגבולות שלו, למרות שכל מי שקרא את 'סנדמן' יודע איך זה יסתיים - הוא יגיע לנקודה שבא אנחנו פוגשים אותו בחוברת הראשונה מ-1989".
יצא לך לכתוב לא מעט דמויות שנוצרו על ידי אחרים, כמו באטמן ודוקטור הו. אתה נהנה לכתוב דמויות שהן לא פרי דמיונך?
"לכתוב את דוקטור הו היה חוויה מאוד מוזרה. הדוקטור כמעט מתוכנת לי במוח. ה-DNA שלו זה ה-DNA שלי. הייתי ילד שגדל על הדוקטור, והוא עיצב במידה רבה את האישיות שלי".
היה לך איזה רגע שבו אמרת לעצמך, "אלוהים אדירים! אני הולך לכתוב את דוקטור הו"?
"לא היה לי רגע אחד כזה, היו לי ארבע חודשים שלמים. אבל הייתי מאוד גאה בפרקים שכתבתי, בעיקר בראשון: 'אשתו של הדוקטור'".
בשנים האחרונות יש סביבך קהילת מעריצים מחבקת ואוהבת. איך זה להיות כוכב?
"אני לא רואה את עצמי ככוכב. אשתי היא כוכבת רוק. אני עדיין תופס את עצמי כסופר. אני חושב שתדמית הכוכב שלי נוצרה כי אני מוערך בהרבה קהילות שונות: קהילת הקומיקס, קהילת הספרות וקהילת ספרי הילדים. ואולי גם מפני שאני לא כותב מהסוג השבלוני, שעושה את אותו הדבר פעמיים".
בימים אלו, כאמור, גיימן ופאלמר עובדים על אלבום משותף - שתי חוויות חדשות עבור גיימן: גם הקלטה של חומרים מוזיקליים, וגם לעבוד ביחד עם אשתו. "הקלטת האלבום, שיישא את השם 'ערב עם ניל גיימן ואמנדה פאלמר', היתה חוויה מדהימה", הוא מספר. "כדרכן של כל החוויות הגדולות בחייה של אמנדה, זה התחיל לגמרי במקרה. נוצר מצב נדיר שלשנינו היו עשרה ימים פנויים, ואמנדה הציעה שננצל אותם לחופשה משותפת. הזכרתי לה שאנחנו לא טובים בחופשות, כי אנחנו רבים ועולים זה לזו על העצבים, אם אין לנו משהו מועיל לעשות.
"היא הציעה שנסגור עם כמה תיאטראות קטנים, ונקיים ערבים בהם היא תנגן מוזיקה
ואני אקריא שירים. ברגע שהחלטנו ללכת על הפרויקט, הבנו שכדאי להקליט אותו. כשגילינו מה תהיה עלות ההקלטה, פתחנו חשבון לגיוס כספים, וגייסנו הרבה יותר ממה שביקשנו. לכן במקום שייצא דיסק אחד, יוצא בסוף אלבום משולש של הפרויקט".
איך היה לכם לעבוד ביחד?
"העבודה עם אמנדה היתה מאוד קשה, אבל זה עשה טוב לנישואים שלנו. אנחנו רגילים להיות 'אלוהים', כל אחד בפרויקטים של עצמו, ושהכל נעשה בדיוק איך שאנחנו רוצים. פתאום נאלצנו לעבוד ביחד, ומדובר על שני אנשים עם אגו מאסיבי, שמנסים ליצור משהו משותף. רבנו לא מעט, וזה היה כמעט כמו טיפול זוגי שנעשה מול אלפי צופים בכל לילה שבו הופענו. דבר מעניין נוסף שקרה בעקבות הפרויקט, הוא שיצא למעריצים שלנו להיפגש, קצת כמו בחתונה, כשהמשפחות של החתן והכלה נפגשות בפעם הראשונה".
בישראל אין קהילה גדולה של כותבי מד"ב ופנטזיה. מה אתה חושב שאנחנו צריכים לעשות כדי לקדם את זה?
"זו שאלה ששאלתי את עצמי בפעם הקודמת שביקרתי בישראל. נראה לי שיש לכם סופרים מאוד חכמים, ומה שיצא לי לקרוא - מאוד אהבתי. אני חושב שהגר ינאי מבריקה. יש מסורת כל כך עשירה של כתיבה יהודית פנטסטית, החל מהתנ"ך ועד למדרש. אם יש עם אחד שטוב בלכתוב סיפורים בלתי אפשריים - זה אנחנו. אם היו מעלימים את היהודים, בטוח שעולם המד"ב והפנטזיה היה קטן בהרבה. אני מקווה שהדורות שגדלים עכשיו בישראל יגדלו ליצור ספרות ישראלית פנטסטית שתקבל מקום של כבוד בעולם".
