"אל תחכו עם החיים שלכם לרגע האחרון"
באמצע החיים, כשהוא עסוק בכל מה שסביבו ומתעלם מהסימנים שגופו מעביר לו, הגיע אוריאל נדב לבית החולים כשהוא במצב אנוש, הדיאגנוזה - סוכרת סוג 2. ההתעוררות הפתאומית טרפה את הקלפים ושינתה לחלוטין את אופן ההסתכלות שלו על החיים
בערב חג סוכות האחרון שהרגשתי שאני הולך למות - שעה שכל עם ישראל חגג עם משפחתו, אני הובהלתי לבית החולים במצב של כמעט מוות. קדמו לכך כמה חודשים בהם הרגשתי לא טוב, עייפות, חומציות בפה, השתנה מרובה. אבל חשבתי שאין בזה משהו חדש, זה בטח הלחצים של היום-יום, עייפות מתמשכת, חולשה שתכף תעבור.
באותו ערב חג זה כבר הגיע לנקודת אל חזור, כאבי תופת שמילים אינן יכולות לתאר. בבית החולים מהר מאוד גילו את הבעיה, ערכי הסוכר שלי הרחיקו שחקים עד ל-400. רק בשביל שיהיה ברור, ערכי הסוכר של אדם בריא עומדים בסביבות ה-100, שלי היו פי 4. למעשה, הגעתי לבית החולים במצב קריטי, מעורפל, לב מפרכס, פחד אלוהים. מבחינת התחושה הכללית הרגשתי שאני על סף המוות. לא פחות מכך.
בגיל 46, בתקופה בחיי בה הגדרתי את עצמי כבעל עסק לקייטרינג, בעל ואבא, אובחנתי כחולה בסוכרת סוג 2. כל חיי חשבתי שאני מחזיק את העולם בידיים. מסתבר שלא.
אני? סוכרת?
המפתיע בדבר הוא ששני הוריי סוכרתיים, אבי מנהל את סניף האגודה הישראלית לסוכרת בצפון, כך שהיה מתבקש שאהיה מודע וזהיר בדרכי, ואדע שאני יכול לפתח את מחלת הסוכרת, אבל לא. אני, שכל חיי עסקתי בספורט אתגרי, הייתי אלוף הארץ בגלישת גלים, חשבתי שאין משהו שעומד בדרכי. וסוכרת? איך היא בכלל קשורה אליי?
זה לא שלא היו סימנים בדרך - ספורט הפסקתי לעשות מזמן, וכשאני אומר ספורט, הכוונה היא לפעילות מינימאלית של הגוף, כמו הליכה ברגל. הרגלי התזונה שלי השתנו - העומסים, הלחצים והמחויבות הובילו לכך שאכלתי מסביב לשעון, לא הקפדתי לתזונה נכונה ולא ממש שמתי לב לכמה ומה נכנס אליי לגוף. הקילוגרמים לא אחרו לבוא, אבל למי יש זמן בכלל להתעסק בדברים הללו עם כל המחויבויות האחרות? אז עליתי כמה קילוגרמים, ואני קצת יותר עייף, ופתאום גם קם 5 פעמים בלילה לשירותים. הכול יעבור, זו תקופה לחוצה. הכול בסדר.
אז זהו, שלא. לא הכול בסדר. כן, כולנו מומחי העולם בלהחליק, להבליג, להתעלם. מבלי ששמים לב, ההבלגה הזו יכולה לעלות לנו בחיים. למזלי, אני קיבלתי הזדמנות שנייה. מאותו רגע בבית החולים, גמלה בי ההחלטה- אני לוקח את עצמי בידיים. עוד בבית החולים ערכי הסוכר שלי ירדו ל-200. היום הם כבר תקינים ונעים סביב ה-100. יותר מכך, כשיצאתי מבית החולים קיבלתי מדי יום ארבע זריקות, השבוע הורידו לי את הזריקה האחרונה - עדות חיה לכך שאפשר להילחם במחלה. אני חייב להודות שזה דווקא היה פשוט. זה הצריך קבלת החלטה - להקדיש זמן לעצמי.
האגודה הישראלית לסוכרת מוסרים כי בישראל מאובחנים כיום כחצי מיליון סוכרתיים ועוד כחצי מיליון טרום סוכרתיים. מחלת הסוכרת הינה גורם המוות השלישי בישראל ושיעור התמותה מן המחלה בישראל היא מהגבוהות בעולם
אני דואג לארוחות שלי מראש, מתכנן את היום ואני מטפל בעצמי, בשבילי. דואג שהדברים הבריאים שאני אוהב יהיו בבית, מקפיד לעשות הליכה מדי יום. בינתיים כבר השלתי 9 קילו. מעבר למראה החיצוני, הגוף השתנה לגמרי, הפך להיות מכוונן, חיוני וערני. העייפות, שעד לא מזמן הייתה חלק משגרת יומי, כבר אינה מאפיינת אותי.
אחרי שהגעתי לבית החולים במצב אנוש, יצאתי על שתי רגליים ושיניתי את חיי, חזרתי לבדיקות. הרופאים היו המומים, הם לא חשבו שיכולתי להשתפר בזמן כה קצר, אבל כנראה שאחרי שאתה מזניח את עצמך, הגוף ממהר להגיב להתייחסות, לשינוי. הבטחתי כבר אז לרופאיי, ואני ממשיך להגיד זאת בכל הזדמנות - אני מתכוון להבריא מהמחלה הזאת בהקדם.
לא לעולם חוסן
המחלה הזאת, הסוכרת, יכולה להרעיב אותך אם אתה לא מתייחס אליה, אבל אם אתה מקדיש תשומת לב, היא מחייבת אותך לשים את עצמך במרכז. כל מה שצריך זה תכנון, פשטות ויצירתיות. לתכנן את הארוחות מראש, לדאוג למתכונים פשוטים וקלים להכנה, ויצירתיות בשביל לגוון וליהנות מהאוכל. היום הארוחות שלי מתכוננות, בדיוק כמו שבעסק שלי הכול מתוכנן מראש, אני לא מחכה לרגע האחרון בחיי העסקיים, אז למה שאני אעשה זאת בחיי האישיים.
אל תחכו עם החיים שלכם לרגע האחרון. לכל אחד יש פוטנציאל לפתח סוכרת. זה נובע מאורח החיים המערבי שבו אנו מתנהלים, מחוסר מודעות ונוחות להתעלם ממה שמפריע. אחרי הכל, מי מאתנו רוצה לקום יום אחד ולגלות שמשהו אצלו לא עובד כמו שצריך. כל מי שלחוץ, שאוכל בלי היכר, שחושב שהוא מחזיק את העולם בכף ידו, מייצר לעצמו את דריסת הרגל הראשונה לעולם הסוכרת. תלמדו ממני, תקדימו תרופה למכה ותחיו נכון ובריא, כי לא לעולם חוסן.
- ואתם לא חייבים לעשות את זה לבד. אורי - 052-6360640
"בשנים האחרונות אנו רואים עלייה מתמדת במספר חולי הסוכרת, ובמקביל לכך ירידה בגיל החולים", אומר מוטי פרלמוטר, מנכ"ל האגודה הישראלית לסוכרת. "אם בעבר מחלת הסוכרת הייתה מזהה עם הגילאים המבוגרים, כיום אנו רואים תופעה בעולם בה כאחד מכל שלושה מאובחנים הינו מתחת לגיל 18. לאור נתוני ההשמנה הקובעים כי שליש מהילדים בישראל מוגדרים כ"שמנים" יש לפעול עכשיו ובהקדם בכדי להבטיח שמגפת הסוכרת לא תתפרץ ותפגע בילדינו. אם לא נפעל עכשיו לחנך למודעות לסוכרת ולניהול אורח חיים בריא המשלב בין תזונה נכונה ופעילות ספורטיבית, לא ירחק היום בו הסוכרת תהפוך לגורם המוות הראשון בישראל".