השמיים הם לא הגבול. המסך הגדול כן

"המוסד השמיימי" (Foundation)

אייזיק אסימוב, 1951. ראה אור בעברית בהוצאת "מסדה"

תארו לעצמכם שאתם יודעים מה הולך לקרות. בדיוק. טוב, לא בדיוק, אבל בגדול אתם יודעים שהתרבות האנושית בדרך הבטוחה לקריסה טוטאלית אל תוך משהו שיגמד את חשכת ימי הביניים. זה מה שקורה לפסיכו-היסטוריוני של "המוסד השמיימי", שמפתחים שיטות מתמטיות לחזות במדויק התנהגות של אוכלוסיות גדולות - מה שמוביל לנבואת זעם מדעית של חורבן האימפריה הגלקטית. במטרה לצמצם את הנזק, הם מבקשים לשמר את הידע האנושי כדי ליהנות מתקופת חושך "צנועה" בת אלף שנים בלבד.

רולנד אמריך מדבר על האפשרות לעבד את "המוסד השמיימי"

איפה זה נתקע: אם יש מישהו שיידע להציג חורבן אינטר-גלקטי על המסך הגדול, הרי שזה רולנד אמריך ("2012", "היום השלישי") - והוא אכן זה שאמור היה להוביל את הפרויקט, נכון ל-2010. בתלת ממד, אגב. שנה לאחר מכן היו עוד דיווחים על כך שהחלה עבודת הפיתוח של הפרויקט, אבל מאז - דממה. אז מה קורה עם זה? מזל שבאתר הקולנוע Collider לא שכחו מהתוכניות הגרנדיוזיות והתקילו את אמריך בשאלה בנושא, ממש לא מזמן. "אנחנו מנסים לעשות את זה כמיני-סדרה גדולה", השיב, "אבל אפילו במצב כזה אתה צריך לשנות את כל הסיפור... נראה מה יהיה. באמת ניסינו להפוך את זה לסרט, כי זה אחד הספרים האהובים עלי".

"עריצה היא הלבנה" (The Moon is a Harsh Mistress)

רוברט היינליין, 1966. ראה אור בעברית בהוצאת "עם עובד"

אחד הספרים המופרעים והמרתקים בתולדות המדע הבדיוני, ואולי הטוב ביותר של רוברט היינליין (לצד "גר בארץ נוכרייה" ו"לוחמי החלל"), מגדולי הסופרים בתחום. טכנאי עם יד ביונית, מחשב מדבר, אנרכיסט מזדקן ומהפכנית לוהטת, משתפים פעולה בניסיון לשחרר את מושבת הכלא שעל הירח מעול השלטון של כדור הארץ. החלק הייחודי בספר הוא לאו דווקא סיפרו המהפכה עצמה - הגם שהוא מרתק - אלא המערכת החברתית-פוליטית-משפחתית שמעצב היינליין במושבת העונשין הזו, על שלל מהמריה, סוטיה ולא-מספיק-נשותיה.

"עריצה היא הלבנה". דרוש שחקן בלי יד(עטיפת הספר)

איפה זה נתקע: התסריטאי טים מייניר, שעבד על סדרות כמו "לויס וקלארק", "אנג'ל" ו"אימה אמריקנית", לקח את עצמו את הפרויקט לעבד את ספרו של היינליין למסך עוד ב-2004. ומה קרה מאז? כלום. ולא ברור איך בהוליווד לא קופצים על המציאה - זהו סיפור מותח, מצחיק, אינטליגנטי וכן, גם סקסי.

"אדון האור" (Lord of Light)

רוג'ר זילאזני, 1967. ראה אור בעברית בהוצאת "עם עובד"

בעתיד הרחוק, שנים רבות אחרי שכדור הארץ ננטש, קבוצה מצומצמת של בני אדם מאמצת לעצמה את זהותם של אלי ההינדו (שיווה, בראהמה, קאלי וכו') ורודה בתושבי כוכב לכת, שאינם מודעים לכך שכוחותיהם של האלים נובעים למעשה מטכנולוגיה מתקדמת, שכוללת גם טכניקה לגלגול נשמות. סם, אחד מראשוני המתיישבים, מאמץ לעצמו את זהותו של בודהא ומנהל מאבק מתמשך מול חבריו מהעבר, בניסיון לגרום להם לחלוק את הטכנולוגיה שברשותם עם תושביו הבורים של הכוכב.

"ארגו" של בן אפלק. אדון האור התגלגל לאוסקר

איפה זה נתקע: האמת היא שבדרך-לא-דרך, "אדון האור" כן מצא את דרכו אל המסך - ואפילו סביר להניח שצפיתם בו מבלי לדעת. הוא אמור היה לזכות לעיבוד קולנועי בסוף שנות ה-70. זה לא קרה. התסריט, לעומת זאת, התגלגל לידיהם של... אנשי ה-CIA. קראו לו אז "ארגו", והוא היה הבסיס לסרט הפיקטיבי ששימש כסיפור כיסוי למבצע המילוט של עובדי השגרירות האמריקנית בטהרן. בן אפלק כבר עשה מזה סרט - עכשיו נותר רק להביא את הסיפור המקורי (ואחד המקוריים ביותר בכלל, בתולדות הז'אנר) למסך. רק תחשבו על הפוטנציאל המסחרי - למשל, מיליארד מאמיני דת ההינדו (ואולי בכלל זו תהיה הפקה בוליוודית?).

"מפגש עם ראמה" (Rendezvous with Rama)

ארתור סי קלארק, 1972. ראה אור בעברית בהוצאת "אסטרולוג"

במאה ה-22 מתגלה גוף זר שנכנס לתוך מערכת השמש שלנו. בתחילה החשד הוא שמדובר באסטרואיד, אולם אז מתברר שמדובר בצינור מושלם באורך של יותר מ-50 קילומטר - מה שהופך את האירוע למפגש הראשון של המין האנושי עם מין זר. הספר מגולל את סיפורם של אנשי הצוות של החללית שמגיעה לחקור את פנים הצינור הזה - ואלו מוצאים בפנים יותר שאלות מתשובות.

מורגן פרימן מספר על התוכניות להפיק את "מפגש עם ראמה"

איפה זה נתקע: תאמינו או לא - דווקא בידיים של אנשים מוכשרים, ואפילו בעלי אמצעים והשפעה לא מבוטלת במונחים הוליוודיים. מי שכבר במשך עשור מצהיר על כוונותיו להפיק עיבוד קולנועי ל"ראמה" הוא מורגן פרימן, שגם הביע נכונות לככב בסרט. ומי שאמור היה לביים - או לפחות ציין שהוא אכן אמור לעשות זאת בכמה מקרים בשנים האחרונות - הוא דיוויד פינצ'ר ("מועדון קרב", "הרשת החברתית"). אז מה קרה? לא לגמרי ברור. ככל הנראה עלו במהלך הדרך קשיים בגיוס המימון הדרוש לפרויקט, וקשיים גדולים מכך - בגיבוש תסריט ראוי. עם זאת, פרימן המשיך להתעקש בכל פעם שנשאל על כך שהוא עדיין מאמין שזה יקרה. אמן.

"נוירומנסר" (Neuromancer)

וויליאם גיבסון, 1984. ראה אור בעברית בהוצאת "מעריב"

הספר שפחות או יותר כונן ז'אנר שלם (סייברפאנק) וגם חזה, ואולי אף עיצב, את האופן בו אנו תופסים מונחים כמו מציאות מדומה ומרחב וירטואלי. גיבור הספר הוא סוג של האקר של השוק השחור, שמסתבך עם האנשים הלא נכונים - ומוצא עצמו משולל גישה למרחב הקיברנטי. כשהוא על סף ייאוש הוא מגוייס על ידי שכירת חרב משודרגת וקצין לשעבר, למשימה שעשויה לשקם את חייו ומסבכת אותו עם ישויות מיסתוריות של בינה מלאכותית.

טריילר פיקטיבי ומעורר תיאבון של "נוירומנסר"

איפה זה נתקע: את "נוירומנסר" מנסים להפוך לסרט בערך מאז שיצא לאור - ובצדק. בניגוד ל"מוסד" או "היפריון" שידרשו התאמה מאסיבית למדיום מבחינת התסריט, הרי שיש לו עלילה קולנועית לחלוטין - וגם כזו שנושאת עמה אמירות רלוונטיות על התרבות שאנו חיים בה. אבל משום מה, כל הניסיונות הללו לא צלחו. האחרון שבהם עדיין אקטואלי, ככל הנראה, וכולל את וינצנזו נטלי ("קיוב", "Splice") המוכשר כבמאי המיועד. לפני שנה אפילו דווח כי התנהלו מגעים מול ליאם ניסן ומארק וולברג לגבי השתתפותם בהפקה. מאז לא היו עדכונים, אבל מבין כל הספרים ברשימה זו, נראה כי ספרו של וויליאם גיבסון הוא בעל הסיכויים הגבוהים ביותר להגיע למסך בעתיד הנראה לעין.

"היפריון" (Hyperion)

דן סימונס, 1989. ראה אור בעברית בהוצאת "אופוס"

אחד האפוסים הגרנדיוזיים של הז'אנר הוא "הקנטוס של היפריון", שהחל לפרסם דן סימונס ב-1989 (הסדרה המלאה כוללת ארבעה ספרים). בעתיד הרחוק, כשברקע המלחמה מול "המנושלים" מאיימת לחסל את ההגמוניה האנושית, שבעה עולי רגל עם סיפורים מוזרים וסודות אפלים עושים דרכם להיפריון - כוכב לכת מיסתורי שבו שוכן השרייק העוצמתי. כל אחד מהם מבקש להשיג מאותו יצור מענה למשאלתו הפרטית, כשעל פי המיתוס - עבור אחד מהם הוא יגשים אותה, ואת השאר יחסל. סיפור המסגרת על אירועי ההווה משמש כמעטפת לסיפוריהם הפרטיים והמגוונים של עולי הרגל, כשספרי ההמשך הופכים מסגרת זו לעלילתם המרכזית.

"היפריון". דורש הפקה עם תקציב מפואר(עטיפת הספר)

איפה זה נתקע: אצל אולפני האחים וורנר. ב-2008 הם הודיעו שיפיקו עיבוד קולנועי להיפריון, כשלמעשה התסריט אמור היה לכלול את שני הספרים הראשונים ("היפריון" ו"נפילת היפריון"). שנה מאוחר יותר נודע כי את מלאכת הבימוי הם תכננו להפקיד בידיו של סקוט דריקסון -

אלוהים יודע למה, שכן זה היה מיד אחרי שיצא סרטו התמוה "כשהעולם עמד מלכת". אז דריקסון, למרבה המזל, כבר לא קשור לפרויקט - אבל גם אף אחד אחר לא, ולא התפרסם שום דבר הנושא כבר כמה שנים.

יש רק לקוות שאם הקנטוס יזכה לבסוף לעיבוד, הוא יזכה להפקה בקנה מידה ראוי - משהו בסדר הגודל של "אווטאר". חשבו על ה"ספינעץ" המרשימה, עצי הטסלה הענקיים והשרייק האימתני, שלא לדבר על סיפורי רקע המתרחשים בשלל תקופות ופלנטות - פשוט אין כאן מקום לפשרות תקציביות.