"תור: העולם האפל": הרעם לא מכה פעמיים
הגיע הזמן שמישהו יגיד את זה: ת'ור הקולנועי הוא דמות די משעממת. וזה בולט במיוחד בסרט ההמשך "תור: העולם האפל" - אפיזודה מיותרת למדי מפס הייצור במחלבת המזומנים של מארוול
כמו יוזף סטאלין - כך גם קווין פייג', הנשיא של אולפני מארוול, חושב במונחים של תוכניות חומש: תיכנון רב שנתי שמטרתו לבצע מהפכה כלכלית (במקרה זה, לגרוף כמויות דמיוניות של כסף), אבל תהליך שכשליו מביאים בסופן של דבר למצב של הרעבה.
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:
סרטי גיבורי העל ממשיכים להיות הצלחות כלכליות מסחררות, ופייג' עצמו, כמו גם תאגיד דיסני המחזיק באולפני מארוול, מעושרים עד בלי די. אבל ככל שהתוכנית מתפתחת, הקולאקים - כלומר ציבור הצופים - מרוששים מכספם המתבזבז על הקרנות תלת ממד ופופקורן במחיר מופקע, מורעבים מכל רגש, יצירתיות או מעוף.
כעת אנו נמצאים באמצע המחזור של סרטי "השלב השני". כל מחזור כולל סדרת סרטים של גיבורי העל של חברת מארוול: הענק הירוק, איירון מן, ת'ור וקפטן אמריקה. בין הסרטים מתקיים קו עלילתי שהולך ונבנה מאיום לאיום, עד שבסרט האחרון של כל שלב הגיבורים מתאחדים לקבוצת "הנוקמים" ויחד מצילים את העולם, אם לא את היקום.
כרגע, לאחר ההצלחה הענקית של "איירון-מן 3", מגיע הפרק השני בעלילותיו של אל הרעם הנורדי, "תור: העולם האפל" ("Thor: The Dark World") - והנה אנו כבר באמצע הדרך. נותרו רק "קפטן אמריקה: חייל החורף" באפריל 2014 ו"שומרי הגלקסיה" (חבורת גיבורי על הכוללת ראקון מהונדס גנטית, אל תשאלו) באוגוסט 2014, והנה, בלי שתרגישו, כבר אנו נמצאים בתחילת מאי 2015, בוהים ב"הנוקמים: עידן אולטרון".
איי לאב לוקי
"תור: העולם האפל" הוא סרט המכיל את המרכיבים שהיו בסרט הקודם אך הוא "אפל" יותר. לא במובנים של רוע, מורכבות דמויות ועלילה או ריאליזם מחוספס. במקום זאת הוא "אפל" במובן של משרה עייפות, מייגע ובחלקים לא מבוטלים ממנו - משעמם. במאי הטלוויזיה הבולט אלן טיילור עבד בשלל סדרות, ובכללן תשעה פרקים של "הסופרנוס" ושישה ב"משחקי הכס". אלו כללו תככים משפחתיים רצחניים וספקטקל פנטזיה - שני מרכיבים שאמורים להיות מאוד רלוונטיים לעולמו של ת'ור, אך ביצועם כאן נופל בגלל תסריט לקוי מבנית, ורגעים מועטים מדי של הומור מוצלח.
ת'ור עצמו אינו דמות מעניינת במיוחד. אמנם כריס המסוורת' הוא "חתיך אש" (המצלמה תמצא הזדמנות להתרפק מקרוב על החזה החשוף והשרירי שלו) אבל הדמות מוגבלת לאל סימפטי, טהור לבב ולא יותר מדי מבריק. לעומתו לוקי (השחקן המוכשר טום הידלסטון), אחיו של ת'ור, הוא דמות מעניינת יותר (קווין פייג' כבר הבהיר שלא יהיה לו סרט משלו) - כועס, כואב, שונא, מקנא וחורש מזימות. כשסיפור האהבה בין ת'ור ובין ג'יין פוסטר (נטלי פורטמן) לא מצליח להמריא, מזימותיו של לוקי הן אלו שעליהן אמור להתבסס המתח הדרמטי בסרט.
אין זה אומר שאין אויב חדש. במאגר האינסופי של יריבים וגיזמואים שיכולים להשמיד או להשתלט על היקום נמצא מאלקית' (Malekith), המנהיג של האלפים האפלים. ליצורים אלו, מאוד שונים מהאלפים הבלונדינים הענוגים ובני האלמוות של סרטי שר הטבעות, יש חשבון פתוח עם האלים של אסגרד. בעבר הרחוק הם הובסו על ידי סבו של ת'ור, ואיבדו את האמצעי שאמור היה לתת להם שליטה על כל תשע הממלכות.
אבל כמו בסרט הקודם - גיזמו האימים עדיין קיים. זהו ה"אתר" (Aether), סוג של סמוחטה צמיגית מאנימציה דיגיטלית בצבע אדום שאמורה להיות משהו מאוד חזק שאנו ממש צריכים לפחד שייפול לידים הלא נכונות.
גם אנשי מארוול הבינו שהעלילה השחוקה הזו לא עובדת. לכן מי שאמור היה להיות הרע הראשי נדחק הצידה, ולדמותו של לוקי צולמו סצנות נוספות. שינוי ייעוד שנעשה תוך כדי תהליך הבנייה. אז אולי הבניין לא קורס לחלוטין, אבל התוצאה מוזרה ולא ממש מוצלחת - כשהאיום
המרכזי וה"חדש" של הסרט, איום שגורל עולמות תלוי בו, הופך למשני לאלמנט העלילתי המוכר. האם לוקי עוזר לת'ור להילחם במאלקית' או עדיין חותר להשתלט על אסגארד? דשדוש זה הופך את "תור: העולם האפל" למיותר למדי: ויתור על ניסיון ליצור סרט מקורי, כדי לשרת את מטרות העל של "השלב" הנוכחי בסרטי מארוול.
זה לא עוזר שחלק ניכר מהסרט מתרחש במרחב שאינו העולם האנושי - מדבר קודר טרשי וצחיח, שמהווה השלמה ויזואלית הולמת לדשדוש העלילתי וליובש היצירתי. אומנם הצליחו להימנע כאן ממוטיב החוזר עד זרא של החרבת עיר גדולה (הקרב הגדול מתרחש בלונדון, אבל קנה המידה של ההרס זניח ביחס ל"נוקמים"), אבל כשרוב הסרט מתנהל מחוץ לעולם האנושי, עם דמויות לא מספיק מעניינות, "תור: העולם האפל" הוא אחד החלשים בסדרת הסרטים של אולפני מארוול.
