דיכאון על כל המגרש / מליניאק ברביעי
נגמרו הימים שבהם קבוצות רעדו ממכבי ת"א. היום מכבי היא זו שמרימה ידיים מוקדם - וזה מרגיש כמו בעיה בסמכות של דייויד בלאט
אני לא היסטוריון, ולכן לא ממש חשוב לי לבדוק מתי מכבי ת"א הפסידה שניים משלושת משחקיה הראשונים בעונה. מכל זווית שלא תסתכלו, המצב שבו נמצאת מכבי ת"א הוא שערורייה. ויתרו על הצביון הישראלי, העמידו שוב 9־8 שחקנים באותה רמה בלי שחקן מוביל, דייויד בלאט לא היה עסוק בתקופת ההכנה בנבחרת רוסיה, השלד של ההרכב מהעונה שעברה נשאר, סופו ובלו שהוחזרו הם באנקרים, התקציב גבוה פי 5 עד 20 מיתר קבוצות הליגה, והתוצאה: דיכאון.
עד ב-ynet ספורט:
- איך מיאמי והלייקרס פתחו את העונה ב-NBA?
- רדנאפ מחכה לטלפון מבניון
- וגם: כשאגדה אדומה פוגשת אגדה צהובה / "בועטת"
קשה לצפות ממכבי ת"א שתבוא להתאבד מול נס־ציונה. הם ילחצו במינימום הנדרש כדי לסמן עוד וי וללכת הלאה. אבל האדישות מידבקת, וקשה לעבור מהליכה לריצה. יותר מדי שחקנים "יבשים", מאמינים אולי שעוד שלשה תחולל מפנה. אשליה. כשקבוצה מאבדת את יכולת ההרתעה שלה, כל משחק הופך קשה כי מכבי ת"א לא דורסת. אין חשש שהבולדוזר ימעך אותך. עברו הזמנים שבהם קבוצות היו מאבדות את החשק לשחק בדרך למגרש, ולוקחות "שבוע חופש" במשחק מול מכבי.
כדי שמכבי ת"א תנצח קבוצות כמו נס־ציונה או חולון, מספיק שתהיה טובה מהיריב בעמדה או שתיים, ותשחק הגנה קבוצתית. למכבי אין, נכון לעכשיו, הגנה. לספוג חמש הטבעות במהלכי התקפה סטטית נגד קבוצה שעלתה השנה ליגה, זו פשוט רשלנות. לא מזיזים רגליים. זה שמתחת לסל מחפה החוסם הטוב בליגה, שון ג'יימס, לא משחרר את הגארדים בקו הקדמי משמירות. להפך, הם חייבים להתאמץ כפליים על מנת למנוע חדירות, כדי שג'יימס לא ייכנס לבעיית עבירות.
היו"ר מסביר
שמעון מזרחי: "הסיבה ליכולת? מכת פציעות"
יעל שחרור
מכבי ת"א סופרת שלושה הפסדים בחמישה משחקים מפתיחת העונה, אך היו"ר הנצחי לא מודאג: "אנחנו חזקים, היינו חזקים ונישאר חזקים. נשוב להיות מכבי שאתם מכירים". אלי דריקס: "כרגע זה לא נראה טוב". גורמים בהנהלה ידרשו הסברים מדייויד בלאט לנוכח היכולת החלשה בנס ציונה
במשחק בוויטוריה אפשר היה לראות אצל לבוראל – מסירה פנימה היא חלק מעסקים כרגיל. הכדורים הלכו שוב ושוב לפלייס (2.13 מ'), שאפשר היה להפוך אותו בקלות למשרתם של הקלעים, כי גרמני ממושמע יעשה מה שאומרים לו ולא יתלונן. אבל אצל הספרדים אפשר לראות שהכדור נע וכולם מחפשים מסירה פנימה. הגבוהים נמצאים בתנועה כדי שאפשר יהיה למסור להם. הרבה יותר פשוט לשחק פנימה ולנצל את יתרון הגובה, מאשר להכניס קלעים לכושר. קליעה היא עניין של יום, גובה הוא נתון קבוע שחובה לנצל.
מי פנוי מתחת לסל? דרוש: מאמן גבוהים
רוב האנשים מאמינים שכדורסל הוא משחק לגבוהים. הם צודקים אבל לפעמים עודף גובה הופך לבעיה, כי שחקני חוץ למדו לשחק עם הגב לסל ואין
ניתוח המפלה של מכבי
כרוניקה של כישלון
יעל שחרור
המאמן שנשאר רק בגלל חוזה, השחרור של ליאור אליהו, הכישלון עם הישראלים והתלות המוגזמת בדווין סמית'. הכתובת להתמוטטות הצהובה היתה על הקיר, אז איך אף אחד שם לא ראה אותה?
הבדל בין גבוה לנמוך בהתקפה אם לשניהם יש 10 סנטימטר יתרון על השומר שלהם. בכדורסל המודרני כולם צריכים לדעת לשחק ביותר מעמדה אחת, אבל בעמדות הקיצון, 1 ו־5 נדרשות התמחויות מיוחדות.
פעם היו לוקחים כל ילד גבוה ותוקעים אותו בפנים עם הגב לסל. כשהצמיחה שלו הייתה נעצרת קיבלנו שחקן נמוך מדי לשחק בפנים ואיטי לשחק בחוץ. מעט מאמנים יודעים לעבוד עם גבוהים, כי הם בעצמם היו שחקני חוץ, ולפעמים לא היו שחקנים בכלל.
איפה הוא ואיפה סופו. ניקולה ווייצ'יץ'(צילום: אורן אהרוני)
שחקנים גבוהים תלויים בנמוכים, משרתים אותם, עובדים בשבילם, חוסמים להם, נותנים להם מטרייה אווירית כשהם מפשלים בהגנה. כשגבוה מתלונן שלא מוסרים לו, מאמנים אומרים לו שיפסיק להתבכיין וייקח את הכדור החוזר מהסל. קשקוש. מאמן צריך לדאוג שכדורים ייכנסו פנימה לגבוהים, והמסירה פנימה היא מהמיומנויות הקשות בכדורסל.
כולם מחפשים גבוהים טובים ואין. קשה למצוא סנטר טוב במחיר סביר, וגם אם מוצאים כזה, הנמוכים לא יודעים למסור לו. גם הגבוהים לא יודעים תמיד לתפוס עמדה, ולא ברור אם זו הביצה או התרנגולת. מאמנים מעדיפים לעבוד באימונים על תרגילים מאשר ללמד שחקנים למסור פנימה. אין פלא שרובם חוזרים להרגל הישן והרע: כדרור.
היכן המסירות לגבוהים? בלאט(צילום: עוז מועלם)
למכבי ת"א יש שלושה גבוהים טובים ושלושתם הרבה למטה מיכולתם. כאשר הכדור נכנס פנימה לאט, ההגנה קוראת את המהלך ויחד עם הכדור מגיע לסופו גם שומר נוסף לשמירה כפולה. מכבי הגדולה, שבלאט היה חלק מצוות האימון שלה כעוזר של פיני גרשון, הקדימה את זמנה בשני היבטים: הפיק אנד רול בהתקפת מעבר והמסירה פנימה לגבוהים. עד היום שום קבוצה באירופה לא מסוגלת לבצע את שתי הפעולות הפשוטות האלה.
מייסיאו באסטון היה אתלט גדול וסנטר בינוני מינוס. כשהוא קיבל את הכדור להטבעות מתחת לסל, אין פלא שאחוז הקליעה שלו היה גבוה. במקום להילחם עם השומר שלו על מיקום, באסטון נתן לו לשמור לפניו ו"נעל" אותו. סביבו שיחקו ארבעה שחקנים חכמים, שניים מהם מוסרים גדולים: טל בורשטיין, אנתוני פרקר, ניקולה וויצ'יץ' ושאראס. הגדולה של שאראס וניקולה הייתה שהם ראו מהלך אחד קדימה. במקום להתעקש להכניס את הכדור לסנטר במסירה אחת, הם העבירו את הכדור במהירות לצד הנגדי או להיי־פוסט, ומשם פנימה לבאסטון הפנוי מתחת לסל בטיימינג מושלם. אם זה היה פשוט כל כך אז, למה זה מסובך כל כך עכשיו?
לפנייה לכתב/ת 
דייויד בלאט
צילום: עוז מועלם
מומלצים
