מורשת של אובדן ויופי: 20 למות ריבר פיניקס
השחקן בעל הפנים היפות והכישרון הענק שמת ממנת יתר, זכור לנו בעיקר מהתפקיד הבלתי נשכח ב"איידהו שלי" אך גם משירים של REM והצ'ילי פפרז. לציון שני עשורים למותו, חזרנו לקריירה המפוארת שנגדעה לפני הזמן, ולגעגוע מתוק לסלבס של פעם - טרם עידן הפרובוקציות והרשתות החברתיות
בחור יפה נרדם פתאום באמצע הכביש. הוא נרדם בכל המקומות שהוא לא צריך להירדם בהם, שוב ושוב, מחמיץ אירועים, לא יודע היכן הוא מתעורר, נוכח אבל נעדר, זנותי אבל אצילי, מוזנח אבל אלגנטי. האלמנטים הסותרים האלו בדמותו של מייק מ"איידהו שלי" של הבמאי גאס ואן סנט, הדמות שגרמה לנו לחשוב לרגע שקיאנו ריבס שלצדו יודע לשחק אחרי דיאלוג מרגש במיוחד ליד מדורה, מתאימים גם לפרסונה הציבורית של ריבר פיניקס.
ספר על חייו של פיניקס שיוצא לכבוד שני העשורים למותו, "Last Night at the Viper Room" מאת גאווין אדוארדס, מציע גרסה שטוענת כי אם האמבולנס היה מגיע בזמן באותו לילה שנגמר במנת יתר, פיניקס היה יכול להינצל ולהישאר בחיים.
פיניקס וריבס ב"איידהו שלי". שיחק נהדר בשביל שניהם
פיניקס מת בגיל 23 לפני 20 שנים בדיוק. מותו, שסוקר בזמנו בהרחבה, נקרא כמו הקלישאה ההוליוודית של כוכב שעלה לגדולה מהר מדי: הוא הספיק להשתתף ב-24 סרטים וסדרות, להיות מועמד לאוסקר על תפקידו ב-Running on Empty של סידני לומט, לזכות בפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל ונציה על "איידהו שלי", ולצבור ים של מעריצות לפני שהתמוטט ממנת יתר שכללה ערבוב אופנתי אך מסוכן של הרואין, קוקאין, ואליום וכנראה גם קצת קריסטל מת'.
פרכוסי המוות שלו החלו בתוך מועדון (The Viper Room) שהיה בבעלות משותפת של חברו ג'וני דפ, ונגמרו כשהוא שרוע נוקשה איברים על המדרכה של שדרות סאנסט מחוץ למועדון. אחותו ריין, ששרה איתו בפינות רחוב עבור כסף כשהיו ילדים, והמשיכה איתו ללהקה שהקים, ניסתה לעשות לו הנשמה מפה לפה ולעצור את הרעידות, ואחיו - חואקין פיניקס, שחקן מוערך בפני עצמו היום, התקשר ל-911. גם חברתו דאז, סמנת'ה מאטיס וגם פלי, החבר שלו מהרד הוט צ'ילי פפרז עמדו שם, וראו את החבר שלהם נגמר.
פיניקס וריין אחותו, בלהקה המשפחתית
לאחר מותו המועדון התמלא במכתבי מעריצים ונשאר סגור, כמחווה עבורו, לשבוע שלם. מחוות נוספות הגיעו גם הן. קורט קוביין הקדיש לו שיר בהופעה חודשים ספורים לפני שהתאבד, הפפרז, שפיניקס התחבר גם עם חבר הלהקה העוזב שלהם ג'ון פרושיאנטה וניגן בחלק מאלבום הסולו שלו "Smile from the Streets You Hold", הזכירו אותו ב"Give It Away" מ-"blood sugar sex magic" והקדישו לו את "Transcending" ב-"One Hot Minute".
מייקל סטייפ היה חבר קרוב שלו, ולהקת REM הקדישו לו את כל האלבום Monster ואת השיר "E-Bow the Letter" שמבוסס על מכתב שסטייפ כתב לריבר, אך לא הספיק לשלוח לו באלבום "New Adventures in Hi Fi".
לא רק פנים יפות
כדי להבין את רמת הכוכבות של פיניקס אפשר להציץ ב"ירושה" שהשאיר לשחקנים צעירים אחרים בני גילו פחות ובעיקר יותר: עוד בחייו הוא פספס תפקיד לבראד פיט ב"נהר זורם ביניהם", הוא קרא את "יומן נעורים" והשמועה אומרת שרצה את התפקיד - שבסופו של דבר הלך לליאונרדו דיקפריו אחרי מותו, ואפילו כריסטיאן סלייטר זכה בתפקיד שיועד לו ב"ראיון עם הערפד".
מהצצה בסרטים שהספיק לעשות, באמת מדובר לא רק בפנים יפות אלא גם בשחקן טוב. הוא תואר כשחקן טוטלי, כזה שנכנס לדמויות שהוא מגלם עד הסוף, גם כשהן רחוקות ממנו שנות אור כמו החייל שגילם ב"Dogfight". הוא השאיר רושם על נערות מצועפות מבט ומבוגרים כאחד, כבר בתור כריס ב"אני והחבר'ה" של רוב ריינר, סרט הקולנוע הגדול השני בו השתתף כשהיה בן 15. בסרט ההתבגרות שמבוסס על סיפור של סטיבן קינג הוא גילם דמות סנטימנטלית ומורבידית - כשעקב אחרי חבורה של נערים שהלכו לבלות יחד, בחיפוש גופה של נעדר ביער.
"אני והחבר'ה". היה רק בן 15
בהמשך הוא גילם בין היתר גם את אינדיאנה ג'ונס הצעיר, שיחק ב"סניקרס" והצטלם חלקית לתפקיד ראשי לסרט "Dark Blood" של ג'ורג' סלוזייר. פיניקס גילם צעיר שמתבודד וממתין לסוף העולם שיגיע בגלל נשק גרעיני, ועל הדרך פוגש וכולא זוג שנקלע לדרכו, מכיוון שהוא מאמין שיוכל לברוא עולם טוב יותר יחד עם האישה הכלואה. עשיית הסרט נעצרה אחרי מותו, ורק ב-2012 הבמאי החליט להציג גרסה שלו בפסטיבלים בודדים לקולנוע, שבה הוא הוסיף קריינות לחלקים שהיו חסרים - מה שרק העצים את ההילה הטרגית סביב השחקן המת.
סיום ידוע מראש
לפני שהפך לכוכב קולנוע מטאורי, הוא היה אח בכור שגדל עם עוד ארבעה אחים ואחיות במשפחת בוטום, להורים עם כוונות טובות והתנהלות מעט מטורללת. אחרי מעבר לוונצואלה בעקבות כנסייה מיסיונרית, שככל הנראה כללה גם שידול מאמינים חדשים בעזרת סקס ועוני מחפיר - המשפחה חזרה חפוית ראש ללוס אנג'לס. פיניקס ואחיו הלכו לשיר בפינות רחוב תמורת כסף, והוריו שינו את שם המשפחה לפיניקס, על שם עוף החול.אך השינוי לא אחר לבוא, כשסוכנת שחקנים גילתה את כל החבורה והחליטה לייצג אותם. פיניקס שלא למד בשום בית ספר, אבל ידע לנגן, לשחק, לחקות את אלביס ולרקוד סטפס - הפך לכוכב בסיפור עם סוף ידוע מראש.
אלא שבחייו, כפי שהציג אותם לכלי התקשורת, הוא לא נסע על מסלול התרסקות פומבי, כמו שהתרגלנו לראות אצל סלבס צעירים וזוהרים, במיוחד כיום. לפני עשרים שנה לא היו רשתות חברתיות שיקלטו כל רגע מביך, ופיניקס היה יכול להעיד על עצמו כעל טבעוני, לוחם למען יערות הגשם ולמען זכויות בעלי חיים, כפי שאכן היה, מבלי לחשוף כל שימוש בסמים. בתקופה ההיא, התדמית שלו עמדה בסתירה לחיים שניהל בפועל, בעוד היום קל לתפוס את התדמית הציבורית של הסלבס כ"מי שהם באמת" - בהנחה שאנחנו קוראים ואורים בחשבונות הטוויטר והפייסבוק שלהם, התבטאויות אישיות ואמיתיות.
עטיפת הספר החדש על ריבר פיניקס(צילום: AP)
אי אפשר לדעת, נכון לעכשיו, אם ההנחה הזו נכונה או לא, ולמה היא בכלל רלוונטית, פרט לסיבה הברורה: לעסוק שוב בטרגדיה של מי שכונה הג'יימס דין של דורו. דבר נוסף שלא נעשה באותו ערב, הוא תיעוד של ההתרחשות. ההקלטה היחידה שקיימת היא זו של שיחת ה-911 של חואקין, אחיו של ריבר, כפעולה שנעשתה באופן אוטומטי.
במועדון היו סלבס נוספים, כולל דפ בעצמו, ואפשר רק לנחש איך היתה נראית ההתרחשות הזו היום. האם לא היינו מקבלים צילומים שדלפו של מי מהנוכחים שתיעד את הפרכוסים? האם בכלל היה אפשר לשמור על הרגלי צריכת הסמים של הסלבס בשקט, מבלי שתמונות של פיניקס במצב חבוט יצופו באינסטגרם? האם התדמית הכמעט מלאכית של השחקן היתה הופכת למשהו הרבה יותר עגמומי?
לפני שלושה חודשים קורי מונטית' בן ה-31 נמצא מת אחרי ממנת יתר של הרואין ואלכוהול, וב"גלי" נפרדו מדמותו בסדרה מבלי לדבר יותר מדי על האופן שבו הוא מת. יחד עם זאת, לא היה כאן מה להסתיר, כי הדיווח לווה בכך ש"ידענו" שהוא יוצא ונכנס ממכוני גמילה.
כולם מדברים על מיילי סיירוס והאם היא מתדרדרת או מתבגרת, הכניסה של לינדזי לוהן לכלא הועברה בשידור חי, חגגנו על בריטני גלוחת הראש והמעורערת וכולם סיקרו את ההופעה האיומה של איימי וויינהאוס, עוד לפני שידענו שזו היתה הופעתה האחרונה. וריהאנה? בינתיים היא בסדר, אבל עם כל האיחורים וכריס בראון והסיפורים על האלכוהול במטוס הפרטי - אנחנו רק מחכים לאסון שיקרה. הרי זה כמעט חריג כשכוכב צעיר מצליח לעבור את גיל 30 בלי התמוטטות עצבים, ביקור במכון גמילה או מעצר מסוקר היטב.
יחסית לאופן שבו אנחנו צורכים סלבס יפים ומוכשרים היום, ההתדרדרות של ריבר פיניקס היתה כמעט פרטית. האם הדיווחים מכל פינה ומכל מכשיר היו מציפים את המצב החמור שלו קודם ודווקא מסייעים לו, או רק מאיצים את התהליך הבלתי הפיך של ההתמכרות והסופניות? ואם הוא היה חי היום, האם הוא היה מתבגר לזכות בלעג נוסח צ'רלי שין, לחזות באחיו שממשיך לחיות בצילו, או להיפך - נופל וקם וזוכה להערכה אין קץ נוסח רוברט דאוני ג'וניור?
אפשר להמשיך ולשער, בזמן שדמותו של פיניקס נותרה כסמל של דור כוכבי ענק מסוג קצת אחר, יותר מלנכולי ופחות מסוקר. מסלול ההתרסקות שלו מתברר, בדיעבד, כחמקמק ומוזר, כמו סוד שהיינו אמורים לפצח אותו מראש - אבל לא ידענו שהוא שם.
ריבר פיניקס. 20 שנה למותו
צילום: Gettyimages
מומלצים
