שמאל או ימין כלכלי: איך יודעים מה עדיף?

כולנו יודעים שנתניהו "תומך בשוק חופשי" וש"יאיר לפיד הוא לא סוציאליסט". אנחנו גם יודעים שד"ר דב חנין מחד"ש תומך ב"כלכלה מתוכננת". אבל למה הם מתכוונים? או יותר נכון, מה עומד ביסוד התפישות האלה שלהם?

פרידריך פון האייק - הטורים הקודמים:

• ערי הפיתוח התקלקלו בגלל תכנון יתר
• השוק החופשי שולט בזכות הבורות שלנו
• לכל הטורים של אושי שהם-קראוס
  

אז שוב, כולנו יודעים שקיימת תפישה שאומרת שהממשלה צריכה להתערב כמה שפחות במערכת הכלכלית ולתת לעניינים לפעול מעצמם. הממשלה צריכה להיות, יפה, קטנה ולשתוק.

ואילו הצד השני חושב שהממשלה צריכה להתערב כמה שיותר, לחוקק חוקים, להסדיר מצבים בתקנות, ולשלוט בשוק כדי לווסת אותו. אבל, מה שמעניין כאן, זה ששתי הגישות האלה הן בכלל בנות של שתי מסורות שונות בתחום ידיעתי, או מדעי, שהפילוסופיה חוקרת כבר אלפיים חמש מאות שנה.

התחום הזה נקרא בשם "אפיסטמולוגיה", שמשמעו ביוונית עתיקה היא "תורת ידיעה" או "תורת הכרה". ועל התחום הזה מדבר הכלכלן והוגה הדעות פרידריך פון האייק, השייך לאסכולה האוסטרית המזוהה עם השוק החופשי, בספרו "חוקת החירות" שיצא לאור בהוצאת שלם. לא סתם אני מקדיש להאייק כל כך הרבה טורים. הספר הזה יכול להועיל מאוד. הוא מועיל גם לתומכי השוק החופשי וגם למתנגדים לו.

תומכי השוק החופשי יוכלו לקרוא ולהבין מה היו המטרות הראשונות של אלה שיסדו את התחום שלהם. הם אולי יתפלאו שהם היו אנשי מוסר ופילוסופיה יותר מאשר כלכלנים. הם יתפלאו לדעת, שהאמונה בשוק חופשי לא היתה קדושה בעיניהם לשם עצמה, והמטרה הראשונה שלהם לא היתה להביא לצמיחה וליעילות בשוק, אלא לייצר חברה חופשית, מוסרית יותר והוגנת יותר. חברה צודקת. האנשים האלה יוזמנו לבדוק מה הלך לאיבוד בדרך.

ואילו תומכי הצד השני של המפה; מרקסיסטים, סוציאליסטים ואנשי מדינת רווחה, יוזמנו לראות שגם הצד השני הוא לא "סתם צד של כלכלנים מקצועיים" והוא לא צד דל תיאורטית. הם אולי יופתעו לגלות שיש המון מחשבה וכוונות מוסריות והגיון לא מבוטל בקביעות הימניות האלה. והם יוזמנו לגלות את חסרונות החשיבה שלהם. נתחיל.

איך יודעים?

אפיסטמולוגיה עוסקת בשאלה הזאת; "איך יודעים". איך יודעים מה? אתם שואלים. איך יודעים בכלל. איך יודעים כל דבר, הפילוסוף יענה. איך יודעים שמולי נמצאת דלת ולא נמצא קיר אטום? איך יודעים מה נכון מוסרית? איך יודעים מה יקרה כשאעזוב את העט שאני מחזיק ביד? איך יודעים.

וכאן קיימות במסורת הפילוסופית שתי אסכולות (שתי קבוצות של פילוסופים בעלי דעות שונות); אמפיריציסטים ורציונליסטים. הרציונליסטים יגידו משהו כמו: "יודעים, קודם כל באמצעות מחשבה, או אולי באמצעות כללי מחשבה ואולי באמצעות כללי מחשבה נצחיים שלא ניתן להפריך אותם". ואילו האמפירציסטים יגידו ש"יודעים במיוחד באמצעות ניסוי וטעיה חושיים".

אז מי צודק? ובכן, זו לא תחרות, ואם תרשו לי אמירה פושרת וקצת חסרת משמעות - המציאות מורכבת וכנראה שמערבת את שני העקרונות האלה.

בואו נדגים, ויסלחו לי חברי הקפדניים על קיצורי הדרך שאני מרשה לעצמי. איך יודעים שהעט יפול? מחזיקים אותו ועוזבים את היד. מה קורה? הוא נופל. חוזרים על הפעולה אינספור פעמים, ובסוף מגיעים לחוק מדעי; כל פעם שעוזבים את העט, הוא נופל.

ומה מייחד את החשיבה הזאת? ובכן, היא אולי צנועה יותר מהחשיבה הרציונליסטית. האמפיריציסט - זה שזרק וזרק את העט, יגיד; אני לא יודע מראש מה התוצאה. אני קטן וצנוע ביחס לעולם, ולכן אני פשוט מסתכל, בודק ולומד.

ואילו הרציונליסט. מה הוא יגיד? הוא אולי ישב ויחשוב על חוקים וכללים מדעיים או מופשטים וינסה לקבוע איך פועל הטבע, קודם כל דרך חשיבה מופשטת. הוא יודע, הרי. המחשבה שלו היא כלי רב עוצמה.

החברה האנושית

אבל את האייק לא מעניין כל כך המדע הפיזיקלי. הוא לא מתעניין בשאלות של עטים נופלים וכוחות משיכה ודחיה. הוא מתעניין באפיסטמולוגיה של החברה. למה אני מתכוון? ובכן, הוא מנסה להבין כיצד אפשר לדעת איך צריך לנהל את החברה.

שוב, הוא לא שואל בשלב הזה של המחשבה שלו, איך, בפועל, צריך לנהל את החברה האנושית. הוא מתחיל למטה יותר. בשורש. במקום יותר יסודי ועמוק. בשאלה של השיטה של הידיעה. איך בכלל נדע מה הדרך הנכונה לניהול הזה.

וכאן, הוא מספר לנו, שוב מופיעות שתי הגישות האפסיטמולוגיות; הרציונליזם שמאמין ביכולת של השכל והאמפיריציזם שמבקש להסתכל בעולם וללמוד אותו. הנה. הן עונות תשובות שונות לשאלה של איך נגיע לחירות ולחברה הצודקת.

הגישה הרציונליסטית שמזוהה עם צרפת, עם המהפכה הצרפתית וגם עם הטרור של המהפכה, תגיד שמה שצריך לעשות זה לשבת ביחד, קבוצה של אנשים נבחרים, ולחשוב ביחד, ומראש, על מהות הטוב. על החוקים הצודקים. על "צדק טבעי" או על "צדק מוחלט".

אני, האיש החכם והצודק בעיני עצמי, צריך להתייעץ עם עצמי, או אפילו אנחנו, נציגי "הצודקים" או ה"חכמים" נשב ונגלה בעזרת השכל שלנו את החוקים שיובילו את החברה לשלימות מוחלטת. לחופש מוחלט. ברגע שהגענו לחוקים האלה, הגיע הזמן לשחרר את האחרים. ובעצם, להכריח אותם להיות חופשיים. כמובן שלפי הקריטריונים שלנו של חופש.

האייק לא אוהב את הגישה הזאת. ואני, אל תשכחו, מציג את הגישה שלו. לעומת זאת, הגישה האנגלית היא גישה מתונה יותר. היא גישה צנועה, האייק יגיד, היא הגישה של "הלא יודעים", של הבודקים.

מה נכון? ישאל מחוקק אנגלי? בואו נבדוק. או אולי בואו נראה מה הלך טוב בעבר. נשתמש במסורות שלנו. אבל נשנה אותן באיטיות בהתאם להתפתחות של החברה ושל העולם.

הרעיון, האייק יגיד, של "חכמים" שיושבים ומתכננים את העולם מראש הוא מתנשא, אבל הבעיה העיקרית שלו שהוא מוביל לטרור ולכפיה. כי ברגע שאני "יודע באמת" ואני משוכנע בידיעה שלי, אני חייב ללמד אותך ולפעמים גם בכוח את מה שנכון. זו הגישה המשיחית החילונית. והיא האמא של המדינות הקומוניסטיות השונות שרצו "לשחרר את האדם" וליצור "אדם חדש", "אדם חופשי".

והאייק מזכיר במפורש את הפילוסוף וההיסטוריון הישראלי, יעקב טלמון, שבחן את שתי התפישות האלה; הרציונליסטית והאמפיריצסטית וזיהה את הרציונליסטית עם הדיקטטורות שפעלו לטובת האדם (לפי הקריטריונים שלהן).

לעמות זאת, האייק יגיד, השיטה הבריטית היא שיטה של הישרדות המצליחים. ממש דרוויניזם. אבל הדרוויניזם של האייק הוא לא הדרוויניזם החברתי. הוא לא מדבר על הגישה שכיכבה במאה ה-19 וטענה, ברוח השוק החופשי המוחלט, שאם מישהו עשיר ושורד, זה כנראה רצון הטבע, ואם מישהו עני ונרמס, כנראה שהוא לא כשיר להתמודדות ועליו להיעלם מהעולם.

לא. לא לזה האייק מתכוון. הוא מדבר על משהו חדשני ומתקדם הרבה יותר; הוא מדבר על פוליטיקה שמבוססת על תורת משחקים אבלוציונית. הוא מדבר על אוסף מנהגים חברתיים ואוסף חוקים שמתחרים בינהם במרחב החברתי על הניהול של החברה.

ואיזה חוק ייבחר בסוף לנהל את החברה? ובכן, החוק יהיה החוק המתאים ביותר, דרוויניסטית, החוק שישרוד. החוק שיתאים את עצמו לתנאי הסביבה. ולכן היינו קוראים היום להאייק כלכלן של מערכות מורכבות, או כלכלן "ביולוגי". שני אלה תחומים חדישים בכלכלת המאה ה-21. ועל זה בשבוע הבא.

ד"ר אושי שהם קראוס, פילוסוף של הכלכלה, מלמד בבית הספר לכלכלה של המכללה למינהל ובחוג לתקשורת במכללת ספיר. אפשר ליצור איתו קשר ולהוריד חינם עשרות טורים לימודיים שכתב, וכן את רשימת ההרצאות המעודכנת שהוא מעביר לקבוצות ולחברות. אתם מוזמנים להאזין תכנית הרדיו השבועית שלו 'קצה הקרחון על חברה וכלכלה ' יום רביעי לאחר חדשות 12 ברשת א' של קול ישראל.