"חלמתי להגיע למידה 40". סיון רזתה 51 ק"ג

מלחמתה של סיון צוברי, בבעיית ההשמנה, החלה בילדותה. "תמיד הייתי מלאה", היא אומרת, "ניסיתי כל מיני דיאטות שלא צלחו. המשקל שלי היה בדרך כלל קצת יותר משמונים קילו, עד שהגעתי לצבא. שם הגעתי למשקל שיא של 113 ק"ג".

את אפליקציית הבריאות לסמארטפון כבר הורדת? הורידו לאייפון או לאנדרואיד   

"החיים שלי לא היו זוהרים, הם היו ממש עצובים", היא מספרת. "בעיקר בתקופה של הצבא. תמיד הייתי עסוקה במראה שלי, חשבתי שזה מה שמרחיק אנשים ממני. כל החיים שלי, עד שרזיתי, הייתי פשוט עצובה".

 עוד סיפורי דיאטה מעוררי השראה

כמעט מת בניתוח לקיצור קיבה - ורזה 45 ק"ג

סיון בת ה-28 מראש העין, הרגישה שלמרות שלא רזתה בצבא, רק השירות הוא ניצחון מבחינתה. "היה לי קשה ללכת לצבא בגלל שהמשפחה שלי היא מאוד מסורתית ולא רצו, העדיפו שאלך לשירות לאומי אבל הם ידעו שבסוף אני אלך לצבא.

"בחרתי להיות מכי"ת כדי לצבור ביטחון עצמי. רציתי להתמודד עם קשיים ולעשות משהו שיש בו פעילות גופנית ויציאה משגרה. המטרה הגדולה הייתה לצבור ביטחון, למצוא אהבה, להכיר אנשים חדשים, אבל בזה לא הצלחתי".

איך התייחסו אלייך בילדות בגלל המשקל?

"לא הייתי מקובלת בבית הספר ובתקופה של הילדות זה נורא חשוב לילדים. חשבתי שאני לא מקובלת בגלל המשקל שלי, זה כל הזמן העסיק אותי. כל הזמן הייתי חוזרת הביתה ובוכה, נמצאת במקום מאוד נמוך בגלל ההשמנה שלי. אפשר להגיד שהייתי ילדה עצובה. לא היה לי אנרגיות בכלל".

גם באירועים משפחתיים היחס הזה חזר על עצמו. "במפגשים המשפחתיים לא היו נעימים כי הדודות העבירו עליי ביקורת. לא היה משהו ממשי וקבוע בחיים שלי. לא היה משהו יציב. תמיד חשבתי, בדגש על חשבתי בעבר, שבגלל שאני מלאה אז אני אאוטסיידרית וזה גורם לאנשים לא להיות בסביבתי".

סיון צוברי. "לפני שרזיתי הייתי צמיד עצובה וחסרת אנרגיות"( )

"הרגשתי מגעיל עם עצמי"

לדברי סיון, השינוי היה רק שאלה של זמן. "ידעתי שאעשה עם זה משהו, אבל הייתי צריכה חכות לרגע המתאים. אחרי שכבר השתחררתי מהצבא, הלכתי לתחנת האוטובוס לעבודה, שזו הליכה של חמש דקות. הלכתי וממש התנשפתי. בחיים שלי זה לא קרה לי, הרגשתי נורא מגעיל באותו רגע. נרשמתי לחדר כושר באותו יום. כששקלתי את עצמי באותו יום וראיתי 113 ק"ג, הייתי בהלם".

לשומרי משקל הגיעה סיון, לאחר שקיבלה המלצה מבנות דודות שלה, שבעצמן הורידו כ-20 ק"ג. תוך שבועיים הבחינה צוברי כי סוף-סוף היא מתחילה לרזות. "השבועיים הראשונים של התהליך היו נורא קשים עבורי כי הייתי צריכה לחשב וכל הזמן לעקוב. אחרי השבועיים האלה, הכול זרם. התהליך נהיה כ"כ פשוט ומהנה, וכל הזמן ראיתי שיש אצלי ירידה במשקל.

"מה שהכי טוב בשיטה הזאת הוא שאתה יכול לעשות בתפריט מה שאתה רוצה, העיקר שתגיע לנקודות שלך. זה היה כ"כ פשוט עבורי שהליך ההרזיה הפך להיות כייף. בתקופת החגים בזמן ההליך המודעות הרבה יותר גדולה, הרדאר עובד כפול, כי אתה לא נמצא בשגרה, אבל יש תחליפים".

איך הסביבה הגיבה לשינוי הדרסטי?

"כל הזמן כולם מדברים על זה. כבר שנתיים שאני יחסית במשקל החדש שלי ועדיין לא מפסיקים לדבר על זה. תמיד מבקשים ממני עצות, שואלים מה יש שם ואיך עשיתי את זה. אומרים כל הכבוד".

מה השתנה בך לאחר שרזית?

"יש לי הרבה יותר ביטחון עצמי, אני כבר לא דחויה, הייתי בזוגיות, אני נהנית ללכת לקנות בגדים. כששקלתי 56 ק"ג, שזה היה מעל מה שאני אמורה לשקול, הייתי מידה 36, נכנסתי לחנות של רזות,, ההרגשה שכל דבר שמדדתי עלה עליי, זה היה הדבר הכי מספק שיש בעולם. תמיד דמיינתי שאגיע למידה 40, זה היה חלום".

עכשיו סיון לומדת אימון אישי, עושה ספורט באופן קבוע ושומרת על אורח חיים בריא: "אני מתאמנת במכון כושר לפחות פעמיים בשבוע, משתדלת לעשות הליכות, אבל לא תמיד מצליחה. אני לוקחת לעבודה בגדי ספורט ואז בסוף היום אני עושה הליכה מרמת גן לפתח תקווה. הארוחות שלי בעיקר מבוססות על ירקות מכל הסוגים. במקום העבודה שלי ממש מתחשבים בבריאות, אז יש ירקות מאודים, כל יום משהו אחר. אני כמעט לא אוכלת פחמימות".

עצות הדיאטה של סיון

להתחיל עכשיו. "הכי קל לדחות את הדיאטה, אבל אז תמיד יהיו תירוצים. אז העצה הטובה ביותר שלי היא - תתחילו עכשיו".

לא להתייאש. "גם אם חורגים מהכללים, אסור להתרגש ופשוט להמשיך הלאה".

לבחור להיות רזים. "להיות רזים זו בחירה, בדיוק כמו הבחירה להישאר שמנים".