להמשיך את המורשת: חוגגים את חג הסיגד

הקהילה האתיופית ידעה "לשמור על הגחלת" של יהדותה לאורך ההיסטוריה. אהבת הדת, אהבת ארץ ישראל והכמיהה לציון, נתנו לנו את הכוחות לשמור על יהדותנו, גם בימים קשים בהם נרדפנו בגינה. המורשת היהודית מושרשת כל כך חזק בבני הקהילה האתיופית, שאפילו בעת מסענו ברגל במדבריות סודן, מדינה ערבית עויינת, בדרכנו לארץ הקודש, בזמנים של קושי, רעב, צמא ומחלות, הקפדנו על שמירת השבת והתפילות.

היום חל חג הסיגד, משמעות המילה "סיגד" הינה "סגידה". זהו חג הסגידה לארץ הקודש, לציון. זהו חג עלייה לרגל שבמרכזו עומד טקס חידוש הברית בין העם לאל. הטקס נערך בראש הר גבוה, כסמל להר סיני, ומנהלים אותו כהני הקהילה. ההשראה למנהגי החג לקוחה ממעמד דומה המתואר בתנ"ך, אותו קיימו עזרא ונחמיה בימי שיבת ציון.

חג הסיגד עוסק היום, כאשר אנו מציינים אותו כל שנה בטיילת ארמון הנציב המשקיפה על העיר העתיקה בירושלים, בהודיה לאל על שהגשמנו את משאלתנו, והגענו לציון.

בטקס שנערך היום - וכמדי שנה בטיילת ארמון הנציב המשקיפה על העיר העתיקה בירושלים - שמחתי לראות גם צעירים רבים בני הקהילה (וגם לא מהקהילה) שלקחו חלק באירוע. בהרצאתי בפניהם, הסברתי את מה שאני אומר לכל צעיר וצעירה: הורינו הביאונו לארץ ישראל. בכך הם הגשימו את משאלתם. הם גיבורים. הם הצליחו לעשות זאת תחת סכנות איומות. זו הייתה משימתם.

משימתנו, הדור הצעיר, שגדל והתחנך בארץ, היא להשתלב ולהוביל, כל אחד בתחומו. הורינו לא הביאונו לכאן כדי שנהיה בשוליים של החברה. הנוער האתיופי הוא נוער מבריק, בעל פוטנציאל אדיר. חובתו של כל צעיר וצעירה להצליח, כל אחד בתחומו ובמסגרתו, על מנת לגרום נחת ואושר להורינו. להראות להם שהיה שווה לעבור את כל שעברו.

יחד עם זאת, קיימת עדיין בחברה הישראלית הפליה וגזענות. רק בשבוע שעבר נחשפנו לרב אשר עירער על יהדותנו ונשא דברים בעלי "ניחוח גזעני". השיפור הוא איטי ולא מספיק, אך המגמה חיובית.

ביום חג זה יש להסתכל בגאווה על הצלחותינו והישגי הקהילה - בשנה האחרונה נבחרו 2 חברי כנסת, מלכת יופי, התווספו מאות קצינים בצבא ואקדמאים באוניברסיטאות והמכללות, וכולם הם בני הקהילה האתיופית.