יהורם גאון בהופעה: יש יותר כבוד
המופע החדש של יהורם גאון "כביום היוולדי" שופע בקלאסיקות מרגשות - ולא רק עבור המבוגרים. קול עמוק, סאונד מצוין ושירים שמעוררים זכרונות ילדות, לקחו את אבי שושן למסע בזמן
כשיהורם גאון עלה אמש (ה') לבמת היכל התרבות בתל-אביב, והשיק את המופע החדש שלו "כביום היוולדי" (שהוא גם שיר הנושא של אלבומו האחרון שכתב והלחין עמיר בניון), הרגשתי כמו אידיוט בגלל ההתנהגות שלי בגיל 17. כבר אחרי "תן לי כח", שיר הפתיחה העוצמתי שהחזיר השנה את גאון לצמרת ההשמעות של תחנות הרדיו, זלגה דמעה מעיניי.
גאון עמד על הבמה הצנועה בחליפה ללא עניבה ולצידו שבעה נגנים. בזמן שהצלילים עטפו אותי וקולו העמוק הדהד בחלל האולם, יצאתי למסע בזמן לעבר זכרונות מהילדות. פתאום ראיתי את הסבתא שכמעט ולא דיברה עברית, אבל ידעה את כל המילים של "כל הכבוד". ולפתע נזכרתי באבא שלקח אותי לאירוע מהעבודה שלו שבו הופיע גאון, אז בימי תהילתו כשחקן בסדרה "קרובים קרובים", ואפילו סידר לנו תמונה משותפת עמו, שעד היום אינני יודע מה עלה בגורלה. במשך כשעתיים עמד גאון על הבמה וריתק את הקהל כמו גורו ומאמיניו, בשירים ששזורים בחיים של כולנו. לחלקנו זו היתה הילדות. לרובם זה היה מסע בזמן - מימי המלחמות הגדולות, האהבות הראשונות ועד לימים שצפו בתיאטרון בהצגה "קזבלן".
יומיים לפני המופע שאלתי בפייסבוק מי מבין חברי ירצה לבוא איתי למופע, ולא קיבלתי יותר מדי תשובות. עצה לכל אותם חברים: עזבו אותכם מריאהנה. השבוע הייתי בהופעות של טום ג'ונס וכעת בשל גאון, ונהניתי יותר. המשפט "העולם שייך לצעירים" לא בהכרח נכון.
וזוכרים את אותו מורה למתמטיקה? ביציאה נתקלתי בו והיתה הילה סביב פניו, כזו שמעולם לא ראיתי כשניסה להכין אותנו לבגרות בחמש יחידות. ניגשתי אליו ואמרתי לו: "המורה, אתה בטח לא זוכר אותי, אבל אני רוצה לומר לך דבר אחד: חשבון פשוט אני לא יודע עד היום, אבל תודה לך שבזכותך למדתי להכיר את יהורם גאון". ואז, כמו באגדות, הלכנו שנינו לחניון ושרנו ביחד את "אלף נשיקות".
