חולקים כבוד לבגין: פסל בדמותו בבלארוס

סגירת מעגל בבלארוס: 100 שנה לאחר שנולד בעיר ברסט (בריסק) שבבלארוס, העניקה הממשלה המקומית כבוד והכרה לראש הממשלה השישי של מדינת ישראל, מנחם בגין. לפני כעשרה ימים נחנכה במרכז העיר אנדרטה לזכרו. עוד קודם לכן השיקה רשות הדואר הבלארוסית סדרת בולים עם דיוקנם של המנהיגים הציוניים ילידי המדינה, בהם ראשי הממשלה בגין ויצחק שמיר, והנשיאים חיים וייצמן, זלמן שז"ר ושמעון פרס.

טקס חנוכת הפסל בעיר ברסט(צילום: אחיה ראב"ד)

ממש בקרוב יתחיל בבלארוס החורף הקשה ואיתו יבוא השלג. התושבים מנסים לנצל כל רגע של אור וחמימות ונוהרים לרחובות. גם עכשיו השמש לא זורחת לפני השעה 8:30, ושוקעת עוד לפני 17:00. עצי הלבנה, סמלה של המדינה, כבר עברו את השלכת ועומדים עירומים בציפייה לשלג הראשון. בתוך האווירה הזו, הקדחתנות שלפני "שנת החורף", נערך ביום חמישי טקס חנוכת האנדרטה. הפסל הוקם בכיכר הסמוכה לבית הספר היהודי שבו למד בגין כילד, ומאחורי בית הכנסת הגדול של יהודי ברסט, שהוסב במהלך שנות השלטון הקומוניסטי לבית קולנוע. באותה כיכר נאספו מאות מיהודי העיר על ידי הנאצים לפני שהובלו להוצאה להורג על גדות נהר הבוג.

כילד גורש בגין או נאלץ לברוח מהעיר פעמיים. פעם אחת במהלך מלחמת העולם הראשונה, כאשר כל תושבי העיר הוגלו, ופעם שנייה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, כאשר היה נציב בית"ר בפולין, וסייע לחניכיו לברוח מאירופה ולנסות לעלות לארץ ישראל. הוריו של בגין, דב-זאב וחסיה, נרצחו על ידי הנאצים. אביו נרצח ביריות יחד עם עוד כ-500 מיהודי העיר בנהר הבוג הסמוך. אמו מצאה מקלט בבית חולים, שניהל ידיד המשפחה, אך גם לשם הגיעו הנאצים בהמשך, הוציאו את החולים וירו בהם. בתום המלחמה נותרו בחיים רק שבעה מבין 33 אלף היהודים שחיו בברסט.

כעת, כאמור, נסגר המעגל. חיילים בלארוסים עם רובים מכודנים עמדו במשמר כבוד בעת שהוסר הלוט מעל פסלו של בגין, אחרים הניחו זר פרחים בצבעי הלאום – אדום וירוק – וכ-200 מתושבי העיר צפו כיצד חולקת מדינתם כבוד ליהודי המפורסם שיצא מקרבם. "אירועים כאלה מחזקים את הקהילה", אמרה ראשת הקהילה היהודית בברסט, רגינה סימוניינקו. "זו תחושה של הכרה בחשיבות הקהילה היהודית, חשיבותם של אותם יהודים יוצאי המדינה, החותם שהטביעו על מדינת ישראל והקשר בין שתי המדינות".

טקס הסרת הלוט(צילום: אחיה ראב"ד)

"השלטונות אוהדים את ישראל". חנוכת האנדרטה(צילום: אחיה ראב"ד)

בשיחה עם ynet הוסיפה סימוניינקו, כי לפי נתונים לא רשמיים חיים כיום בעיר כ-1,500-1,000 יהודים. לדבריה, הקהילה נמצאת בקשר טוב עם השלטונות, וגם גילויי האנטישמיות מועטים. "זה קשור גם למצב סוציו-אקונומי ופה באזור המצב הכלכלי נורמלי", היא אומרת. גם שגריר ישראל בבלארוס, יוסף שגל, אומר דברים דומים: "זו מדינה שכמעט אין בה גילויי אנטישמיות. בשנתיים שבהן אני נמצא פה, שמעתי על שני מקרים של חילול בתי קברות יהודיים, ובשניהם הייתה פעילות מהירה מאוד של השלטונות ומעצרים".

לדבריו, השלטונות בבלארוס אוהדים מאוד גם את ישראל, והקמת האנדרטה לזכר בגין בברסט היא סימן לכך. "הדלת של השלטונות לשגריר פתוחה תמיד", סיפר שגל, "אבל לא האמנתי שנצליח בסופו של דבר להקים את האנדרטה הזו. אני עובד על כך מהיום שנכנסתי לתפקיד. לא היה תקדים לדבר כזה, כי מדובר במהלך ברמה הפוליטית שמחייב אישור של הנשיא אלכסנדר לוקשנקו בעצמו".

"סמליות בכיכר העיר"

בטקס השתתפה צמרת מחוז ברסט כמו גם ראשי הקהילה היהודית בעיר ובבלארוס כולה, וצוות השגרירות שייצג את ישראל – יחד עם מנהל מרכז מורשת בגין בירושלים, הרצל מקוב. ערב קודם לכן השתתפו האישים גם בטקס השקת הבולים, וציינו כי הנצחה על גבי בולים היא אחת הדרכים המשמעותיות שאותה יכולה לנקוט מדינה כלפי האישיות המונצחת. מנכ"לית השירות הבולאי במדינה, אירנה סקיונובה, הזכירה כי בעבר הנפיקה המדינה שלושה בולים שעסקו בישראל וביהודים – לזכר האמן מארק שאגאל, לזכר קורבנות השואה ולכבוד נבחרות הכדורסל של שתי המדינות.

אזרחי ברסט שאינם יהודים לא נראו מתרגשים במיוחד מהטקס הממלכתי. לארה תושבת העיר סיפרה כי בעקבות האירועים שצוינו במדינה ובעיר לציון 100 להולדת בגין, ומוקדם יותר לציון 100 להולדת חיים וייצמן,

 למדה על הקשר שלהם לאזור מקריאה בעיתונות המקומית. "זה משמח מאוד ומעורר כבוד שאנשים דגולים יצאו מכאן, אבל לא ממש נוגע לחיים שלנו ביום יום", אמרה. תושב אחר אמר כי לדעתו האירוע מעניין רק את התושבים היהודים בעיר.

"מבחינתנו, קהל היעד של הנצחה מהסוג הזה היא לאו דווקא התושבים במקום, בוודאי לא הקהילה הלא-יהודית", אומר מקוב. "מה שחשוב הוא הסמליות – דווקא במקום שלאורך השנים התנכר לאיש, לציונות וגם למדינה, מביעים הערכה לבגין ולפועלו. יש לזה יותר חשיבות מאשר במקום אחר. חלק מהסמליות בהנצחה הזו, בכיכר העיר, היא העובדה שהקהילה היהודית בברסט נמחקה לחלוטין. הפעילות היהודית במקום כיום היא מראה חיוורת של השגשוג והעצמה שהיו שם קודם. בגין עצמו הושפע מאוד מהחורבן של הקהילות היהודיות באירופה, וחלק גדול מההשקפה שלו עוצב על ידי כך".

מקוב היה היחיד במהלך האירועים השבוע, שהזכיר כי ביחסי שני העמים היו גם זמנים שחורים יותר. בגין עצמו נהג לומר בהקשר זה: "לעולם לא אחזור לבריסק, אך בריסק לעולם תהיה עמדי". 

הכותב היה אורח מרכז מורשת בגין

Read this article in English