עופר לוי: למה לך אופרה עכשיו?
עבור מנויי האופרה הזמר עופר לוי תמיד יהיה פרסונה נון גרטה, אז למה הוא מנסה למצוא חן בעיניהם בדואט ארץ-ישראלי עם אפרת רותם? אבי שושן טוען שעליו לחזור למקורות ואל הקהל שמחכה לו
עופר לוי הוא אחת התופעות המרתקות ביותר בעולם התרבות הישראלי. מצד אחד הוא הקול של ארץ ישראל השנייה, זו של השיכונים, הפריפריה העזובה, המזרחים שעדיין שומעים בבית מוזיקה ערבית כמו בזמן עליית ההורים ארצה אז בשנות החמישים. עבור נערי השכונות, לוי הוא ה-זמר. אייל גולן עדין מדי לטעמם, את משה פרץ הס מלהזכיר, לוי לעומת זאת הוא האורים והתומים. בעל קול עוצמתי, מבצע מדויק, עם שירים כמו "הקלפן" ו"שיר הרווקים" שהצליחו בזמנו לתפוס רוח של דור שלם ונשארו רלוונטיים עד היום.
עוד על מוזיקה מזרחית ב-ynet:
- מי גאון מוזיקה מזרחית? יוסי אזולאי!
יום יבוא ואולי יבינו את ההשפעה המוזיקלית של לוי. שיפסיקו להתייחס אליו כקוריוז. שיתחילו לספור אותו ולתת לו כבוד. בינתיים, עבור רוב המאזינים, לוי הוא סוג של זמר ערבי עם אישיות פרובלמטית. לא יודעים איך לאכול אותו. אולי לא סובלים את המוזיקה שלו, אולי מגחכים על האמרות שלו נגד הקולגות שלו. רואים בו טרבל-מייקר שאינו ראוי לתגובה כי הוא נחות ונמוך. בקיצור, אם יש זמר אחד שסובל מגזענות תמידית, הוא לוי. הוא מזרחי קשה, כבד, תובעני, דורש מעצמו ומאחרים ובגלל זה הוא מעולם לא היה ולא יהיה חלק מהמיינסטרים.
ולוי אדם רגיש. אולי נדמה שהוא משחק את משחק "על הזין שלי", אבל בתור מי שמשווה את עצמו ליהורם גאון ואריק איינשטיין, הוא רוצה את ההכרה. את הלגיטימציה. בגילו, המרדנות כבר מאוסה. באמצע שנות התשעים הוא זכה לחיבוק הממסדי עם "הכול פתוח", הדואט הסופר מצליח שלו עם לאה לופטין שהפך בזמנו מדינה שלמה וכעת הוא מנסה שוב להחזיר לעצמו את אותה עדנה תרבותית שתעניק לו חיבוק מחודש מהברנז'ה, מהממסד שמעולם לא קיבל אותו באמת - עם "בא לי לשיר לך", דואט חדש אותו הוא מבצע יחד עם זמרת האופרה אפרת רותם, מתוך מופע משותף חדש של השניים.
אז "הכול פתוח" גרסת 2013 זה לא. אם בזמנו החיבור היה מיקס בלתי אפשרי אבל מהנה בין מזרח ומערב, הרי שהפעם מדובר בשיר קדם אירוויזיוני, אבל כזה שביצעו בנייטיז. הצרה הכי גדולה בשיר היא שלוי מוותר בו על הזהות שלו ועושה את הדבר המגונה הגדול ביותר שאפשר לומר עליו - משתאכנז.
הסלסולים המפוארים נעלמו ואיתם המבטא המזרחי שכמעט ולא נמצא שם - והלחן מתאים לשירים ששרים הגבעתרון. משילוב בין העוצמות של לוי ורותם היתם מצפים למפגן ווקאלי יוצא דופן שירעיד כל שומע. במקום זאת, הדואט החדש הוא לא יותר משיר משעמם עם טקסט ארץ ישראלי קלישאתי, שלדור שעובר לגור בברלין כבר נשמע פתאטי. את העבודה שהוא אמור לעשות - להכניס את לוי למיינסטרים הישראלי, הוא בוודאי שלא עושה.
אני מבין את התסכול של לוי מההתעלמות הגדולה ממנו, אבל לא זאת הדרך למצוא חן בעיני הברנז'ה. אני אוסיף עוד יותר: לצערי, אני לא רואה גם כיצד לוי יקבל אי פעם את ההכרה הזו. החברה הישראלית עברה תמורות טובות רבות ביחסה למוזיקה המזרחית בישראל, לוי עם זאת, תמיד יהיה שור אדום עבורה. הדלת בשבילו תמיד היתה סגורה ואני לא רואה כיצד היא אי פעם תפתח. בעולם הזמר המזרחי - רק זמרים שהשילו מעצמם סממני "ערסים" ועברו אקסטרים מייקאובר שהפך אותם למטרוסקסואלים הצליחו להיכנס לליגה של הגדולים ולקבל הכרה. עבור לוי זה כבר מאוחר מדי.
הבעיה הגדולה בחיבור החדש היא שעבור הקהל של לוי מדובר בחטא של ממש, שאפילו מהווה יריקה בפרצופו - ועבור חובבי האופרה, ובכן מצטער לוי, אבל יש כנראה יותר סיכוי שנעשה שלום עם החמאס לפני שאתה תעלה להופיע מול מינויי האופרה הישראלית.
עצה שלי: אני יודע שיהיה לך קשה לקבל את זה ועקשן כמוך בוודאי ירצה להראות להם שאתה מנצח אותם במרגש הביתי שלהם אבל - יש לך קהל ענק. קהל מטורף שמעריץ אותך והולך אחריך כבר שנים רבות. קהל של בני ארבעים שגדלו עלייך אי שם בתחילת שנות התשעים ועם השנים הם צירפו להערצה אליך את אחיהם הקטנים ואפילו הילדים שכבר הפכו לנערים. לך איתם. תן להם את מה שהם רוצים ממך. אל תהפוך את עורך כדי למצוא חן. אל תעשה ארץ ישראל "היפה" כדי להתקבל לממסד. אתה לא פחות יפה מהם - ואיך אתה תמיד אומר? המוזיקה שלך לא פחות ישראלית.
