אין פיצוי לדייגי הקישון: 'לא מפתיע, אבל כואב'

פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה, שדחה את תביעת דייגי הקישון נגד המפעלים שלאורך הנחל, הותיר את התובעים מאוכזבים ומיואשים. הדייגים, שחלו בסרטן, תבעו שורה של מפעלים ורשויות, שלטענתם זיהמו את נחל הקישון וגרמו לתחלואיהם. "אני לא יודע מה נעשה הלאה", אמר היום (א') אברהם נשר בן 83, ממייסדי הענף בארץ. "אנחנו אנשים מבוגרים, חולים, ללא כסף, שלא לדבר על כך שרבים מאתנו כבר לא בין החיים. אין לנו כוח להמשיך ולהילחם".

עוד כתבות בארץ:

המסתננים משתחררים: לא לת"א, לא לאילת

התעורר הקצין שנפצע קשה בתקרית בעזה

בשנת 2002 חלה נשר בסרטן המעי הגס. השופט קבע בעניינו כי תקופת החשיפה שלו למי המעגן הייתה "שולית ומצומצמת" ביחס לטענותיו בתביעה. "זו החלטה מצערת ולא נכונה", אמר נשר. "זה גם לא נכון לטעון שמספר החולים מקרב הדייגים בקישון לא גבוה יותר מאשר במקומות אחרים. הוא גבוה עשרת מונים מאשר בקרב דייגי יפו או אשדוד".

מצי מזרחי, שהיה בעבר חבר בוועד הדייגים בקישון, אמר כי לא הופתע מפסק הדין, אך התאכזב: "כל המדינה עובדת בצורה כזו, של הון ושלטון. קל לקחת את החלש ולהרביץ לו, וככה זה נראה כשאותו דייג עומד בחקירות של איזה 30 עורכי דין במפעלים, וצריך להצטדק על זה שהוא חולה. זה היה מראה מבזה ועצוב. כנראה הם הצליחו לעבוד גם על בית המשפט. מה שמתסכל הוא שאותם בעלי מפעלים יושבים בחו"ל ומרוויחים מיליונים על הגב של הבריאות של כולנו. לא סתם יש כל-כך הרבה חולי סרטן בחיפה ובקריות". 

שפכים בקישון (ארכיון)

"גם אם הדבר לא הוכח, אני יודע שמה שגרם למחלה שלי זה המים של הקישון ששחיתי וצללתי בהם וגם בלעתי מהם לאורך כל השנים", אמר עובדיה קבליק, אחד הדייגים שתביעתם נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי. קבליק, בן 80 מחיפה, היה דייג ובעליה של ספינת דיג במשך קרוב ל-40 שנה. במהלך שנות עבודתו לקה בסרטן המעי הגס, אולם בעניינו קבע בית המשפט כי חלה בתקופה שבה ספינתו לא עגנה בקישון.

"לא הופתעתי, אבל זה כואב. כואב לראות את חוסר הצדק, אבל האמת היא גם שאין לי כוח להילחם יותר. הספיק לי", אמר. "מי שנופלים בין הכיסאות תמיד, הם האנשים שאין להם מרפקים". אשתו סיפרה כי הוא סובל מבעיות קשות במערכת העיכול, עבר ניתוחים ומצבו מוסיף להיות קשה. "אי אפשר לתאר את הסבל שלו, הוא לא יכול לאכול כמו שצריך או לעכל את האוכל למרות כל הניתוחים והטיפולים".

את התביעה הגישו 50 דייגים בין השנים 2005-2001, ובהמשך אוחדו התביעות לתיק אחד, אולם כל מקרה נדון לגופו. במהלך המשפט נפטרו יותר ממחצית הדייגים שתבעו. הנתבעים היו המפעלים הכימיים לאורך הקישון, בראשם חיפה כימיקלים, כרמל אולפינים, דשנים, גדיב, גדות ובתי הזיקוק. התביעה המרכזית הוגשה נגד עשרה נתבעים, אך אלו הוסיפו נתבעי צד ג', ובסך הכול עסקה התביעה ב-61 מפעלים וגופים.

עו"ד אבנר אמוראי, שייצג את הדייגים, אמר כי מדובר ביום עצוב לתובעים ובני משפחותיהם: "זה יום עצוב לכולנו כי רואים איך אנשים קשיי יום לא מצליחים להתמודד עם מפעלים אימתניים ואיתנים. גם השופט לא מכחיש שהמפעלים זיהמו את הנחל לאורך שנים, והקושי המשפטי להתמודד עמם מכריע את הכף". עו"ד אמוראי הוסיף כי טרם קרא ולמד את מלוא פסק הדין, ורק לאחר שיעשה כן, ישקול את צעדיו.

"לא נמצא קשר סיבתי"

לעומתם, עבור המפעלים באזור זהו ניצחון המתווסף לדחיית תביעת לוחמי השייטת ביוני האחרון. עו"ד גיל עטר ממשרד נשיץ ברנדס, שייצג את הנתבע הראשי, חיפה כימיקלים, התייחס לשני הטעמים המרכזיים לדחיית התביעה: "נקבע באופן חד-משמעי לאחר ניתוח מעמיק של הראיות כי התשתית העובדתית שעליה נשענו התובעים הייתה 'רעועה בלשון המעטה', כלשון פסק הדין, ולכן לא ניתן לקבוע כלל קשר סיבתי.

"גם בפן המדעי, לאחר ניתוח של עדויות מומחי התובעים קבע בית המשפט כי הן לוקות בפגמים ובהנחות שגויות. כך למשל הן מתעלמות מגורמי סיכון מובהקים אחרים למחלות התובעים", הסביר.

השופט רון שפירא קבע כי לא הוכח קשר סיבתי בין החומרים שלכאורה הוזרמו לנחל לבין המחלות שמהן סבלו הדייגים. כמו כן, ציין כי הוכח שבמהלך עבודתם של חלק מהדייגים הייתה חשיפה למי הנחל נדירה, ובמקרים אחדים הוכח כי התובעים כלל לא היו דייגים בקישון. לדברי עו"ד עטר, "פסיקתו של השופט שפירא עולה בקנה אחד עם פסיקות קודמות כמו תביעת החיילים ורמת חובב. שלושה שופטים שונים קבעו לאחרונה קביעות דומות - וזהו נדבך חשוב בתביעות מסוג זה בעתיד".