תורמים שיער למען חולות בסרטן

מכירים את משחק החשיבה 'אסוציאציות'? אני אומרת מילה ואתם אומרים את המילה הראשונה שקופצת לכם לראש. מוכנים לשחק איתי? אז בואו נתחיל: קיץ-שמש. חורף-גשם. ילדים-שמחה. סרטן- קרחת. רגע, סרטן? קרחת? - זה כבר לא חלק מהמשחק, זה חלק מהחיים של רבים מאתנו, זה חלק מהחיים שלי.

קוראים לי לבי ולפני שנתיים וחצי חליתי לראשונה בסרטן. הייתי אז בת 28, נשואה ואמא לילדה בת שנה וחצי, פלוס עוד תינוקת בדרך, אחות במקצוע, מאושרת ובריאה (בדרך כלל), ויום בהיר אחד, כשהחיים לא יכלו להיות יותר טובים, בום, סרטן. למה? ככה!

את רגעי האימה הראשונים למחלה קשה למחוק מהזיכרון. אני זוכרת את האסוציאציות שצצו לי בראש כשהרופאה אמרה את המילים שהפכו את חיי מקצה לקצה. בלי זמן להתארגנות וללא התראה מוקדמת: "יש לך סרטן". רגע לפני כן הכל היה טוב, ובן רגע חשתי שהאדמה תחתיי רועדת ומאיימת על עצם קיומי.

אני זוכרת שהרופאה ישבה מולי, החזיקה לי ידיים, הסתכלה לי בעיניים והבטיחה שאנחנו נלחם במחלה הזאת ביחד. מעבר לזה, המילים וההסברים הם כזיכרון עמום. אני רק זוכרת את המחשבות שרצו לי בראש בקצב מסחרר. חשבתי על בעלי, הבת שלי, העובר, המשפחה, החברים והקרחת. כל כך הרבה אסוציאציות ממילה אחת: "סרטן".

בפסיכולוגיה מדברים על כך שבמצבי סכנה מיידית, הגוף שלנו יודע להכין את עצמו להישרדות פיזית עם האיום במספר מנגנונים. מכיוון שתמיד הייתי 'פייטרית', לא הפתיע אותי שהגוף והשכל שלי בחרו להתכונן למלחמה בכל החזיתות בצורה הכי אופטימית שאפשר. אך, עם כל האופטימיות שבעולם, בוא נהיה כנים, זה לא שנשברה לי ציפורן, הפעם זה משהו ענק, זה סרטן. פתאום קלטתי שחטפתי כאפה ענקית בפנים ושהחיים שלי הולכים להשתנות ובגדול.

באופן מיידי בישרנו למשפחה, לחברים, לעבודה, לשכנים, ובעצם לכל עם ישראל, שאנחנו יוצאים למלחמה על החיים שלי. מלחמה ארוכה שתדרוש ממני ומכל הסובבים המון סבלנות והרבה מאוד כוח. הדבר המדהים היה שעם צאתנו למלחמה ראינו כמה אור יש בחושך הגדול. פגשנו רופאים מדהימים, אחיות רחמניות, חברים ישנים שחזרו לתמוך בנו בעת צרה, ומשפחה שעמדה לצידנו בכל צעד ושעל בימים הקשים ביותר בחיינו.

והקרחת? כמובטח, גם היא לא איחרה להגיע. אך עוד טרם עת החלטתי לנקוט בצעד אמיץ, להסתפר, ולצאת בהצהרה גלויה לסרטן: אני הבוס ואני הולכת לכסח אותך אחת ולתמיד.

תרומות שיער

עם הקרחת נשלחו אליי האנשים הטובים מעמותת "זכרון מנחם". הם הציעו לי לבוא לבחור שיער מתוך תרומות השיער של אנשים טובים מכל העולם שמסתפרים למען מטרה זו. כשחבשתי לראשי לראשונה את הפאה שנתפרה במיוחד עבורי, זכורה לי התחושה המיוחדת שאנשים טובים מחזיקים לי אצבעות, מאחלים לי בהצלחה, ושכל שערה בפאה זו נתרמה מתוך אהבה ואיכפתיות. למרות שתורמות השיער לא הכירו אותי אישית, חשתי שהן רצו באמת ובתמים שאני אהיה יפה ושמחה גם כשאני עוברת טיפולים קשים ביותר.

לאחר שלושה חודשי כימותרפיה ילדתי בשעה טובה תינוקת בריאה ומתוקה. רגשות מעורבים של שמחה ופחד הציפו אותי כשחיבקתי לראשונה את התינוקת הקטנה. מיד לאחר הלידה, המשכתי לקבל טיפולים אגרסיביים במיוחד, אך רוחי לא נשברה. לאחר מספר חודשים, חגגנו לקטנטונת בריתה בה חבשתי לראשי את הפאה היפה והטבעית שהשכיחה ממני ומכל האורחים את הידיעה שיש פה אמא חולה.

לפני שנה נכחתי בפתיחת ימי התרמת השיער של העמותה בקניון מלחה בירושלים. עמדתי בצד עם בנותיי, וצפינו בבנות בעלות שיער ארוך שהגיעו להסתפר ולתרום את שיערן לילדים ונשים החולים בסרטן. התרגשתי ודמעות חנקו את גרוני.

את המחלה שלי טרם ניצחתי, ואנו תפילה שבקרוב, בעזרת ה', יבוא היום בו נוכל לדבר על מחלת הסרטן בלשון עבר. כעת החיים שלי מתנהלים בשגרה בין טיפול לטיפול ובין ביקורת לבדיקה. ועם כל זאת אני ממשיכה להיות אני - לבי, אישה ואמא לבעלי ולבנותיי שזקוקים לי מאוד.

בנובמבר אני אזכה להיות גם דודה גאה ומאושרת. אחיינית שלי, ליאת, בת השבע וחצי, החליטה מעצמה שהיא רוצה לתרום את שערה היפה למען ילדים חולים בסרטן. ליאת, המתוקה והגיבורה, מצאה את הדרך לבטא בלי מילים את האהבה שלה אליי ולומר לי כמה אסור לי לוותר, בשבילה זה 30 ס"מ של שיער שיצמח מחדש במהרה, ובשבילי זו עוד דחיפה לעבר קו הניצחון במחלה.

• מחר (11.11) יתקיים יום התרמה בקניון מלחה, ברחבת המשביר בקומה השנייה, החל מהשעה 15:30 ועד 20:30.
  

• במהלך חודש נובמבר עמותת "זכרון מנחם" ו"פנטן" מקיימות קמפיין תרומות שיער עבור ילדות ונשים חולות סרטן. את התרומות, 30 ס"מ של שיער, ניתן לתרום בכל אחת מהמספרות המשתתפות, או לגזור בעצמכן ולשלוח לזכרון מנחם.
  

• מטרת הקמפיין היא לאסוף כמה שיותר תרומות שיער כדי ליצור פאה מותאמת אישית עבור כל אישה, ילדה ונערה שאיבדו את שיערן בעקבות הסרטן והטיפולים, כדי שכל אחת מהן תוכל להמשיך להיות מי שהיא, למרות המחלה. את רשימת המספרות המשתתפות בקמפיין, ניתן למצוא באתר www.beautifullengths.co.il  או בטלפון 02-6433001
  

• לבי גולדשטיין, בת 31, נשואה לרובי גולדשטיין ואמא לשני הודיה בת ה-4 ולאשירה תהילה בת השנתיים. "לאחר התיכון עשיתי שנתיים שירות לאומי, שנה אחת שירתי במחלקה להשתלת מח עצם בהדסה עין כרם, אותה מחלקה בה עשר שנים מאוחר יותר עברתי השתלת מח עצם. לאחר השירות, למדתי סיעוד ועם תום הלימודים עבדתי במחלקת יולדות ותינוקות בהדסה עין כרם במשך כ-6 שנים. בשנת 2011 במהלך ההריון עם בתנו השנייה חליתי בסרטן. במהלך השנתיים האחרונות, מלבד היותי חניכה בקבוצת הבוגרים של "זכרון מנחם" ומשתתפת נלהבת בכל הפעילויות והמחנות, זכיתי גם לקחת חלק פעיל בעזרה לעמותה וקידומה. לאחרונה, יזמתי ביחד עם עמותת "זכרון מנחם" קבוצת תמיכה חדשה בליווי פסיכולוגית לזוגות נשואים בני 20-30 שאחד מבני הזוג מתמודד עם מחלת הסרטן".