בני 40, שלושה ילדים, גרים עם ההורים
"אם לא תיפול עלינו זכייה בלוטו, נמשיך לגור בשכירות כל החיים". איציק ומלכה מצטופפים כבר שנה אצל סבתא, אלה ודימה אבודים בבאר שבע, אורן ואדוה סקפטיים: מי ייתן לנו משכנתה? השמאי הממשלתי: "אין זבנג וגמרנו"
כתבות נוספות בערוץ החדשות של ynet:
- המסתננים משתחררים: לא לת"א, לא לאילת
- התעורר הקצין שנפצע קשה בתקרית בעזה
- נמצאו 1,500 יצירות שגנבו הנאצים מיהודים
כרגע הם שוכרים דירת ארבעה חדרים בשכונה ה' בבאר שבע, אבל בעל הבית הודיע להם שהוא מתכוון למכור את הנכס. דולניצקי וגיטלמן החלו לחפש דירה לרכישה, ושוק הנדל"ן היכה אותם בתדהמה. "דירה בסדר הגודל שאנחנו צריכים תעלה בערך מיליון שקל, ואנחנו לא מאלה שרוצים להיכנס לחובות ולקחת משכנתה ל-30 שנה", הם אומרים. "אז אנחנו יושבים על הגדר בינתיים".
אף שמשבר הדיור מרחף מעל הכלכלה הישראלית מאז המחאה של קיץ 2011, וחרף הכרזות הממשלה מאז על צעדים שאמורים להוריד את
מחירי הדיור, פורסם היום (א') בסקירת השמאי הממשלתי שמחירי הדיור ב-16 הערים הגדולות ממשיכים לנסוק, וברבעון השלישי של 2013 עלו ב-5.6 אחוזים בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד. הנתון העגום הזה מקשה על זוגות כמו דולניצקי וגיטלמן, וקל וחומר על משפחות שמכניסות הרבה פחות מהם.
"יצא לי להתעניין בבתים בבאר שבע", אומר גיטלמן. "אבל בשכונות טובות כמו רמות זה יקר מדי. אנחנו רוצים להרחיב את המשפחה, אז חייבים לבחור באזור שבו יהיו תשתיות חינוך טובות - גן, בתי ספר - אבל אין מחירים סבירים בשכונות כאלה".
דולניצקי: "אני לא מחפשת דירה חדשה אלא משהו ישן, קטן וצנוע. אבל גם הבתים האלה עולים הרבה. אני עובדת עם אנשים שמרוויחים הרבה פחות מאתנו, והם מחפשים דירות במיליון שקל ומעלה. אני לא יודעת איך הם מתכוונים להמשיך אם הריבית תעלה".
השמאי הממשלתי ל-ynet: אין זבנג וגמרנו
השמאי הממשלתי הראשי במשרד המשפטים, טל אלדרוטי, שפרסם את הנתונים, אינו איש בשורות. בשיחה עם ynet אין לו אלא להמליץ לאלה המתכוונים לרכוש דירות להתאזר בסבלנות. "בענף שלנו הדברים מתבצעים באופן איטי והתוצאות נראות רק אחרי תקופה ארוכה. אין זבנג וגמרנו", הוא אומר. "כל הגורמים הממשלתיים הקשורים בנושא משקיעים את מיטב המאמצים להביא לקרקעות זמינות ולשחרר מלאים של דירות לשוק. כשזה יקרה, נראה שהעלייה מתמתנת ואפילו שהמחירים יורדים".
אלדרוטי מתכוון בין השאר לתוכנית של שר האוצר יאיר לפיד להקים חברה ממשלתית שתפעל לבניית 150 אלף דירות - חלקן להשכרה וחלקן למכירה - במסגרת פרויקטים של דיור בר-השגה. "חברה כזאת היא צעד נכון וטוב, כי המשמעות היא שמינו גורם מרכזי שיהיה אחראי וירכז את הפעילות ויטפל בקשיים ובחסמים", הוא אומר, ומזכיר גם את התיקון לחוק שיביא למיסוי מוגבר על המשקיעים בשוק הנדל"ן. אלדרוטי מוסיף: "גם מִנהל מקרקעי ישראל עובד קשה כדי להגדיל זמינות של קרקעות. בסוף כל אלה יבשילו לכדי מלאי זמין של קרקעות למגורים".
"עובדה שיש עסקאות במחירים האלה. המחיר משקף ממוצע לדירת ארבעה חדרים, ויש לזכור שיש פערים מאוד גדולים בין השכונות השונות בכל עיר".
עוברים לגור עם ההורים
איציק ומלכה, בני 40 מאור יהודה, הם הורים לשלושה: בני 6, 4 ותינוק בן חודשיים. איציק עובד בחברה לייבוא רכב ומלכה היא מיילדת. יחד הם מרוויחים בסביבות 17 אלף שקל בחודש. מאז שעזבו לפני שנה את דירת השיכון בתל השומר ועברו להתגורר עם אמה של מלכה, הצטמצמו ההוצאות שלהם ב-5,000 שקלים בחודש.
"אנחנו לא מתיימרים להיות מסכנים כי שנינו עובדים בעבודות טובות", אומר איציק. "אבל גם לגור בשכירות, גם לעמוד על הרגליים וגם לנסות לחסוך לדירה - זה קשה. כדי להגיע למצב שנוכל לקחת משכנתה נמוכה ממיליון שקל אנחנו נצטרך להישאר כאן עוד לפחות שנתיים. התכנון הוא למצוא דירת 4 חדרים באור יהודה, אבל יש תחושה שמחירי הדירות מושפעים מהכוונה מלמעלה".
מלכה: "בתקופה הזאת שאנחנו גרים כאן הספקנו לעשות הרבה. תואר במשפטים, גידול שלושה ילדים וגם חסכנו כסף לדירה, אבל מחירי הדירות כל הזמן עולים. זאת מלחמה שקשה לנצח בה".
מי ייתן לנו משכנתה?
אורן (34) ואדוה (31) ניר, בעלי תואר ראשון בחינוך, עסקו שנים בטיפול בילדים בסיכון, אבל לאחרונה עבר אורן לעבוד כמחסנאי במפעל כי המשכורת גבוהה יותר. הם הורים לנבו בן השנה וחצי ומתגוררים בשכירות בקיבוץ כפר גלעדי באצבע הגליל. גם הם יכולים רק לחלום על דירה בשלב הזה.
"יחד אנחנו מרוויחים 12 אלף שקל בחודש", אומרת אדוה. "ערכנו בירורים בקיבוצים פה בסביבה - מחניים, עמיר ויפתח - כדי לרכוש שטח ולבנות עליו בית. אפילו שילמנו על היתכנות כלכלית, שבמסגרתה מגיע אדם שבודק את המשכורת ואת הפנסיה, וממליץ בהתאם לקיבוצים אם לקבל את המועמדים או לא.
הפתרון לדיור טמון בתחבורה הציבורית
המשבר בשוק הדיור מושפע משורת משתנים שלכאורה לא קשורים לנדל"ן, אבל בפועל יש להם חלק משמעותי בעובדה שמאות אלפים מתקשים להגיע לדירה. דרור גרשון, אדריכל ומתכנן ערים שמשמש מנכ"ל עמותת מרחב, טוען ששיקולים חברתיים, מצב התחבורה הציבורית ונגישות למרכזי עסקים משפיעים על מחירי הדיור לא פחות מהפערים בין ההיצע לביקוש.
"בארץ לא מצופפים ולא בונים מספיק במרכזי הערים, סביב מוקדי תחבורה ציבורית וליד מרכזי תעסוקה", הוא אומר. "הפתרון של 'עוד קרקע ועוד דירות' הוא חד-ממדי. אם נמשיך כך, מחירי הדירות לא יירדו מהסיבה הפשוטה שבקרקעות אלה שבשולי הערים אף אחד לא יבנה ואף אחד לא יקנה".
לדבריו, קיים מלאי של 300 אלף דירות בתוכניות מאושרות שלא ניתן לממש כי הן ממוקמות הרחק ממרכזי הערים, ולכן מדובר בקרקעות לא אטרקטיביות: "מה יעשה זוג צעיר שקונה שם דירה ואין לו שתי מכוניות? את מצוקת הדיור צריך לפתור במרכזי הערים, עם נגישות לכל הפונקציות. ניחא כשתוקעים את הצעירים בשכונות נידחות במרכז הארץ, אבל כשזה קורה בנתניה, חדרה, חיפה, קריית שמונה ובאר שבע,
ליזמים זה לא אטרקטיבי לבנות, ולרוכשי דירות זה לא אטרקטיבי לקנות".
אז הפתרון הוא לבנות יותר במרכז הערים, סמוך למוקדי העסקים והתחבורה?
"אני לא מצפה שערים שלמות, למשל כמו תל אביב, יהיו צפופות באותה מידה בכל החלקים שלהן. מותר גם צמודי קרקע. אבל מרכזי הערים צריכים להיות הצפופים ביותר. שם צריך לבנות כמה שיותר".
מה עוד צריך לעשות?
"לפתח סביב מוקדי תחבורה ציבורית. בונים באשדוד ואומרים לאנשים 'תגורו 20 דקות מתל אביב', כי ברכבת זה באמת 20 דקות. אבל איפה תחנת הרכבת? שלושה קילומטר מחוץ לעיר".
לסיכום הוא נותן את הדוגמה של קריית גת: "כל הפתרונות שמחפשים כיום מתבססים בטעות על עוד קרקעות פנויות בעוד מקומות הזויים. זה שיהיו עוד 7,000 דירות בקריית גת לא יפתור את בעיית הדיור של ישראל. המִנהל בונה שם שכונה שבה 50% מהדירות הן צמודות קרקע ו-50% במגדלים בני 25 קומות בצפיפות של ארבע יחידות דיור לדונם, שזאת צפיפות של כפר. כשרואים את זה, מבינים למה אנחנו לא מגיעים למה שאנחנו רוצים".
הריבית נמוכה, וזה השחקן המנצח
גם מהנדס העיר תל אביב לשעבר, חזי ברקוביץ', שכיום משמש יועץ פרטי לפיתוח עירוני, מעריך שירידה במחירי הדיור עדיין לא נראית באופק. "כולם חושבים שהדברים מסתדרים אחרי הקמת ועדה כזו או אחרת, אבל זה לא נכון", הוא אומר. "בינתיים הכסף זול, כלומר הריבית נמוכה, וזה השחקן המנצח. הריבית הנמוכה גוברת על כל שאר הפרמטרים".
אז מתי נראה סוף סוף ירידת מחירים, אם בכלל?
"כשיהיה עודף היצע. אבל אני חושב שזה יהיה הישג אם קודם כול תיעצר עליית המחירים. מדברים על ירידת מחירים אבל בואו נהיה צנועים. קודם נעצור את העלייה".
מה דעתך על ההצעות שהועלו?
"אני חושב שחלק מהפתרונות שמדברים עליהם עכשיו לא טובים. למשל, בנייה של שכונות חדשות על קרקעות פנויות בשולי הערים. יהיו ערים גדולות, אבל אנשים יגורו מסביב".
עתלית במקום חיפה
במשך שנה ניסו אסף וגלית שגב למצוא דירה בחיפה במחיר שיוכלו לעמוד בו - אבל ללא הצלחה. שניהם בעלי מקצועות חופשיים - הוא סיים התמחות במשרד עורכי דין והיא עובדת בטכניון. "אתה מתחיל עם רשימת קניות", מספר אסף על התמימות בתחילת הדרך. "ארבעה חדרים, מינימום 100 מ"ר, יחידת הורים, חניה.
אתה גם מצפה למצוא דירה כזו בסכום שהקצבת לעצמך. אצלנו זה היה 1.1 מיליון שקל".
במשך השנה האחרונה ראו אסף וגלית 3-2 דירות בכל סוף שבוע. "מהר מאוד אתה מבין שאתה יכול לשכוח מרשימת הקניות, אז אתה מתחיל לקצץ בגודל, יורד ל-3 או 3.5 וחדרים, בלי יחידת הורים, ובינתיים המחיר עולה, עד שהבנו שבפחות מ-1.3 מיליון שקל אין לנו על מה לדבר".
בסופו של דבר בחרו בני הזוג באופציה אחרת: הם רכשו עם הוריה של גלית מגרש דו-משפחתי בעתלית, 15 דקות מחיפה וסמוך לחוף הים, וכיום הם בונים עליו את ביתם. "העלות היא אותה עלות, בסופו של דבר, והתשואה גבוהה הרבה יותר. במחיר של דירה ממוצעת בחיפה אתה מקבל פה וילה. היה לנו יתרון נוסף, שלהורים של רעייתי כבר היה ניסיון בבניית בית לבד, וזה הוביל לקיצוץ ניכר בעלויות".
בהכנת הכתבה השתתפו מיכל מרגלית, גלעד מורג, אילנה קוריאל ואחיה ראב"ד. סייעה בהפקה: יוליה פורטוס.
לפנייה לכתב/ת 
