שנת השקט בדרום: אז חיל האוויר מספיק?
חמאס נחלש גם בגלל המצב באזור, אבל בצה"ל מתגאים בהצלחת "עמוד ענן": השנה שוגרו 67 רקטות ופצמ"רים, לעומת 317 אחרי "עופרת יצוקה". הוויכוח בצמרת הצבא מתחדד: אפשר להסתפק במבצע בלי כניסה קרקעית?
שנה למבצע "עמוד ענן" : 67 רקטות ופצצות מרגמה נורו מרצועת עזה (חמש נוספות מסיני לכיוון אילת) לשטח ישראל בשנה החולפת מאז הסתיים המבצע הצבאי, שנפתח במטרה להשיב את השקט ליישובי הדרום. זאת לעומת 641 שיגורים לעבר ישראל בשנה שקדמה לו. כך "הכתירו" את השנה הנוכחית כשקטה ביותר בגזרת הדרום מאז פרצה האינתיפאדה השנייה בסתיו 2000. אם קצב הירי הנמוך יימשך גם בחודשיים הקרובים, 2013 תירשם כשקטה ביותר בתריסר השנים האחרונות בגזרת הדרום.
עדכונים נוספים בחדשות ynet:
8 שנות מאסר לאדם שמעל בכספי ניצולי שואה
המערב לאיראן: רווחי נפט בתמורה לגרעין
לצורך השוואה, ב-2009, השנה שאחרי מבצע "עופרת יצוקה", שוגרו מהרצועה 317 רקטות ופצצות מרגמה, כמעט פי 5 מהשנה האחרונה, וכן נרשמו במהלכה יותר נפגעים ישראלים מטרור עזתי לעומת השנה החולפת. הנתון של השנה החולפת מקבל משנה תוקף בעיקר נוכח השנים הקשות מאז נסיגת צה"ל: ב-2005 ירו ארגוני הטרור 1,318 רקטות ופצמ"רים מהרצועה (פי 20 מהשנה החולפת), שנה לאחר מכן מספר השיגורים הסתכם ב-1,777 (פי 27), ובשנת 2008, עד ל-23 בדצמבר שבו החל מבצע "עופרת יצוקה", נורו מהרצועה 3,716 רקטות ופצצות מרגמה (פי 56 מהשנה החולפת).
הנתונים, המתבססים ברובם על דו"חות שב"כ, מתייחסים גם ליתר אירועי הטרור שמקורם ברצועת עזה: בשנה שחלפה מאז "עמוד ענן" התפוצץ מטען אחד על כוח צה"ל (בשבוע שעבר), וחמישה נוספים נחשפו על ידו.
שש פעמים נפתחה אש מנשק קל לעבר החיילים שפעלו באזור הגבול, ופעם אחת, במהלך הפגנות הגדר האלימות שהתעצמו בתקופה זו, הושלך בקבוק תבערה לעברם.
מבחינת פצועים בפעילות מבצעית, ששת הפצועים מפיצוץ המטען האחרון (אחד קשה, אחד בינוני והיתר קל) היו הישראלים היחידים שנפגעו בשנה החולפת מפעילות חבלנית עוינת שמקורה ברצועה. לפי השב"כ, בשנה שאחרי "עופרת יצוקה" נהרג חייל אחד, נפצעו 16 ישראלים, נרשמו 59 פיגועי ירי מנשק קל (לעומת 227 בשנה שקדמה למבצע) ו-12 פיגועי ירי נ"ט (לעומת 51 פיגועים כאלו ב-2008) וכן 16 פיגועי מטען (לעומת 31 בשנה קודמת).
רקטות תוצרת חמאס
בפיקוד הדרום העריכו בסוף השבוע כי התקרית החמורה - שבמהלכה התפוצץ מטען במנהרת הטרור שנחשפה לפני כחודש בדרום הרצועה, ושהובילה לחיסולם של ארבעה פעילי חמאס - לא תגרור הסלמה. בינתיים הערכה זו מתבררת כנכונה. למרות האופטימיות, בצה"ל סבורים שחמאס רחוק מלהפוך לחובב ציון: אחרי שאיבד את חלק הארי מרקטות ארוכות הטווח שלו במבצע לפני שנה, ואת היכולת לקבל חדשות במנהרות ההברחה שהושמדו, הארגון מייצר בעצמו רקטות אלו ומבצע ניסויי ירי. בנוסף, אף שנחשפו השנה שתי מנהרות טרור לביצוע פיגוע אסטרטגי, בישראל מעריכים שלרשות הארגון מנהרות ענק נוספות חוצות גדר, שממתינות ליום פקודה.
למרות ההשוואה ל"עופרת יצוקה", שני אלמנטים בשנה החולפת לא הוצבו במשוואת האש של 2009: בידי ישראל לא הייתה באותה שנה מערכת יירוט הרקטות "כיפת ברזל" שהפכה את מאזן הכוחות בין הצדדים, וחמאס נהנה באותה שנה מהזרמת אמצעי לחימה ממנהרות הטרור מסיני. רבות מהן נחרבו בחודשים האחרונים על ידי המצרים.
בנוסף, חמאס נהנה אז גם מיציבות יחסית אזורית ומתמיכה איראנית. בשנה החולפת, אחרי שחמאס החליף את הפטרון מטהרן באחים המוסלמים, שקרסו בהמשך בקהיר, הארגון השולט ברצועה נמצא במצוקה - לא רק כתוצאה מההרתעה מצה"ל בעקבות המבצע בנובמבר אשתקד.
אלמנט אחר שיש לקחת בחשבון הוא בסוג המבצע: דווקא הבחירה לא לשלב תמרון קרקעי ב"עמוד ענן" כפי שנעשה ב"עופרת יצוקה", ולהסתמך על מודיעין מדויק ופצצות כירורגיות של חיל האוויר, הולידה בסופו של דבר תנאי סיכום קשים יותר עבור חמאס מבחינת אכיפת השקט בתקופה שאחרי.
אמנם ישראל הרחיבה את אזורי החקלאות והדיג ואפשרה את כניסתו של חאלד משעל לרצועה, אבל חמאס מנגד הקים יחידה של מאות פעילים שאוכפת בכוח את מניעת הירי לעבר ישראל מצד ארגונים סוררים. מרבית השיגורים השנה היו "נקמה" בחמאס מצד הארגון המתחרה, הג'יהאד האיסלאמי.
"תמרון שנוגע באויב - יכריע"
הצלחת מבצע עמוד ענן חידדה את הוויכוח בצמרת צה"ל בסוגיה אם ניתן להסתפק במבצע מוגבל ללא כניסה קרקעית, ולהתבסס על שילוב בין תקיפות חיל האוויר למטרות איכות שיספק אמ"ן, עם יכולותיו המתקדמות לייצר מטרות תוך כדי לחימה. בכירים בחיל האוויר התבטאו בשנה החולפת לא אחת כי טייסות הקרב וכלי הטיס הבלתי מאוישים יכולות להכריע מבצע עתידי כמו שעשו ב"עמוד ענן", ואילו בצבא היבשה משוכנעים שרק מאמץ קרקעי יכריע בעזה ובעיקר בלבנון.
"אי אפשר להגיע לכל המשגרים, מחסני האמל"ח ומפקדות המחבלים באמצעות חיל האוויר", אמר ל-ynet לאחרונה אחד המח"טים הסדירים במהלך תרגיל חטיבתי. "כדי לתת מכה אנושה לחיזבאללה או לחמאס, לוחמי חי"ר צריכים לגעת באויב, להגיע למקומות המסתור שלו, לפרק בידיהם את הפאג'רים והגראדים. זה קריטי גם לתנאי הסיום של המבצע או מלחמה". הוויכוח צפוי לעלות בכל מבצע עתידי, גם בשאלה עד כמה להיכנס פנימה. די להזכיר שבמבצע "עופרת יצוקה" ביקש מפקד פיקוד דרום דאז אלוף יואב גלנט להרחיב את התמרון ולבתר את הרצועה גם בחלקה הדרומי, כדי להנחית פגיעה כבדה להתעצמות חמאס. המהלך לא אושר, והשפעתו ניכרה בשנים שלאחר מכן.
למרות אופיו של "עמוד ענן", החטיבות הסדירות לא הפסיקו לרגע להיערך לתמרון קרקעי בשנה האחרונה. צה"ל חופר מנהרות בעצמו ביותר ויותר מתקני לחימה בשטח בנוי בבסיסיו, כחלק מהאימונים של יחידות החי"ר וההנדסה נוכח האיום התת קרקעי. מי שהרגיש את מתיחת הקפיץ לפני שנה על בשרו והכין את עשרות אלפי הלוחמים - מאיפוס הנשקים במטווחים של צאלים ועד לחלוקת צבעי הפנים אל מול גדר הרצועה - הוא מפקד זרוע היבשה דאז, אלוף סמי תורג'מן. בתפקידו הנוכחי כמפקד פיקוד דרום, הוא יצטרך להפעיל את כובד משקלו בדיון לגבי העימות הבא, נוכח ההתלבטות אם להפעיל את היחידות שאימן לדבר האמיתי, או להסתפק שוב במהלומות מהאוויר.
Read this article in English
לפנייה לכתב/ת 
