הסרטים של היום, עם הגיבורים של פעם
אסי דיין בתור אורי זוהר, הגרסה הנשית ל"אסקימו לימון" ועלילות בנו ההומוסקסואל של גיבור "חתונה מאוחרת": פרויקט "קצר-ארוך" של החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב מפגיש בין יוצרי העתיד למורשת עליה גדלו
הדיאלוג בין במאי העתיד של הקולנוע הישראלי לבין ההיסטוריה והמורשת שלו הוא שעומד במרכז הפרויקט המקורי "קצר-ארוך", שהופק בין כותלי החוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב, ומורכב מסדרה של שמונה סרטים קצרים שיוקרנו החל מהערב (ג') בסינמטקים (לקראת סוף השנה הם ישודרו גם בערוץ הראשון).
כמה מהסרטים הם בבחינת מחווה לנכסי צאן ברזל של הקולנוע הישראלי. כך, גיבורות "דובדבנים" המלבב בבימויה של נועה אושרוב מעצבות גרסה נשית עכשווית לשלישיית "אסקימו לימון", והסרט מביא את קורותיה של מסיבת תיכוניסטים שבמהלכה מוצאת יולי-בנצי את תמרה-מומו ברגע אינטימי עם הנער שהיא מאוהבת בו בסתר.
סרטים אחרים תוהים מה עלה בגורל גיבוריהם של הקלאסיקות המקומיות. "זאזאלנד" של מעיין כהן משחזר את הקונפליקט שעמד במרכז סרטו המכונן של דובר קוסשווילי. הפעם זהו גור, בנו ההומוסקסואל החבוי של זאזא, שמחליט דווקא ביום בו מציגים לו את כלתו המיועדת לצאת מהארון בפני בני משפחתו. הסרט השנון הזה מעצב מחדש את הסיטואציה המשפחתית המעיקה מ"חתונה מאוחרת", ובתוך כך מיטיב לחשוף את יסודותיה של הקומדיה העממית-עדתית עליהם הושתת ה"ניאו-בורקס" הנ"ל.
ב"התרוממות רוח" של אופיר בן שמעון שב משה איבגי לגלם את דמותו של ויקטור, גיבור "חולה אהבה בשיכון ג'" של שבי גביזון. כמעט עשרים שנה אחרי, ויקטור חזר בתשובה ומחמיץ את האוטובוס מתל אביב לירושלים, רגע לפני כניסת השבת. תוך כדי שיטוטיו האבודים בעיר הגדולה הוא נקלע לבר ריק, ומפתיע את המלצרית במקום (חן יאני) בבקשה מוזרה.
כקודמיו בסקירה זו, גם סרט זה מתכתב בשנינות עם יצירת המקור, ומפענח את סרטו המשמעותי של גביזון ככזה שעוסק, בדרכו האירונית, בגאולה שמציעה הדת. מעניין, אגב כך, שהבחירה נפלה דווקא על סרט זה ולא על "שורו", שהיה אחד הסרטים המכוננים של הגל התל-אביבי בקולנוע הישראלי של שנות ה-90.
ואולם, המבריק מבין העבודות שנדגמו עד כה הוא "שחקן ספסל" של גיל ויינשטיין. זוהי מחווה עצובה ל"עיניים גדולות" של אורי זוהר, ובה מגלם אסי דיין את בן דמותו של זוהר - כוכב כדורסל לשעבר שחזר בתשובה. עתה הוא מגיע לתל אביב כדי לפגוש את אהובתו מהעבר ואת בנם המשותף, ובתוך כך לחוות משהו מחייו הקודמים (לאשתו הוא מספר רק שיצא לבית הכנסת, ואחר כך לא עונה לטלפון שאינו פוסק מלצלצל). שיטוטיו חסרי התכלית ברחובות בהמתנה לפגישה המיוחלת רק מדגישים את זרותו בעיר שפעם היה אחד מסמליה.
שמו של זוהר אינו מוזכר מפורשות (אף כי הגיבור פונה אל עצמו במראה בשאלה אם הוא עוד יפה), אבל נוכחותו של דיין (שכבר גילם את בן דמותו של זוהר בדרמת הטלוויזיה "לווייתן בחוף שרתון" של משה צימרמן) מייצרת דיאלוג מרתק בין שני האייקונים המובהקים של הקולנוע הישראלי. דיין הוא, בה בעת, הוא-עצמו ואורי זוהר, והסרט נוצר מתוך מודעות מלאה להקשרים המיתולוגיים והתרבותיים שמלווים את "עיניים גדולות".
נוסף לאלה כולל הפרויקט גם מחוות ל"אוונטי פופולו" של רפי בוקאי, "נגוע" שהיה סרטו העלילתי הארוך הראשון של עמוס גוטמן, "השוטר אזולאי" של אפרים קישון וכן "השמלה" של ג'אד נאמן, מהיצירות המכוננות של הקולנוע הישראלי המודרניסטי. במהלך החודש יוקרנו הסרטים הארוכים, שכל אחד מהם עיצב את זהותו ומקומו של הקולנוע הישראלי, ביחד עם הסרטים הקצרים שנעשו בהשראתם וכהצדעה להם.
"קצר-ארוך" - הערב ב-21:00 בסינמטק תל אביב ורביעי, 13 בנובמבר ב-19:00, בסינמטק ירושלים
