יאסו, רפי! קציצות, סופלאקי ואוזו באתונה

בניגוד לערים אחרות שהחיבור בינך לביניהן הוא מיידי, באתונה, שבה ביקרתי למספר ימים בתום הנסיעה ליוון, לקח לי זמן לקלוט ולהפנים את העיר הזו. הדבר הראשון שבלט הוא שכולם אוכלים, כל הזמן, ללא הפסקה ומסביב לשעון. אחרי כמה ימים פה, אני יכול להגיד בוודאות כמעט מוחלטת שעליתי על המקור לצרות הכלכליות שלהם: פשוט אין להם זמן לעבוד. הם כל הזמן עסוקים בענייני אוכל.

יאסו. אתונה(צילום: shutterstock)

זה מתחיל ב-5:30 בבוקר. המאפיות הקטנות שאפשר למצוא כמעט בכל פינה נפתחות והריחות מזמינים את משכימי הקום (כן, אני לא הייתי היחיד) לרדת על מאפים מלוחים, בצק פריך בנוסח הבורקיטס שממולא בגבינת פטה, עלי פילו ממולאים בתרד (הכי טעים), מאפה תרד עם גבינה צהובה, בורק פטה, כשהכל חם שזוף ומזמין.

(צילום: רפי אהרונוביץ')

ב-06.30 נפתחים בתי הקפה והם מתמלאים מאותה שעה ועד אמצע הלילה. אתה יכול לשבת על קפה ומאפה או גרוע יותר - על קפה פרדו קר. טעים, אבל רק יוונים מבטן ולידה יכולים להרוס מאפה טוב עם קפה קר על הבוקר. בעשר ממשיכים בארוחה קלה עם קפה יווני (שזה בעצם קפה טורקי, רק שלא מומלץ להגיד להם את זה).

מגיע צהריים ושוב הכל מלא! הגירוס (שווארמה) מבשר לא כשר או מעוף ואצל יחידי סגולה מבשר בקר עם שכבות של בשר טלה טחון (שוב בנוסח התורכי), מוגש מגולגל בפיתה שלא נפתחת עם עגבניה ועם רוטב צזיקי סמיך עם שפע שום. יש גם קבב יווני טחון דק ומתובל בעדינות יתרה וכמובן סופלקי - שיפודי בשר קטנים. מהסופלקיות די התאכזבתי; ביקרתי בכמה למרות הזמן הקצר (טוב זה לא קל להיות אני), מהמפורסמות והמתוקשרות ועד לאלו שהומלצו על ידי מקומיים ואיני שב עם בשורה. במקומות הגדולים מניחים אותם על הגריל בשעה 10.30, צולים ומניחים בצד. כשאתה מזמין צולים אותם שוב לחימום והתוצאה מיובשת לחלוטין.

(צילום: רפי אהרונוביץ')

במקומות הקטנים שאותם ניתן לזהות לפי התור שנגרם עקב כך, צולים אותם לפי הזמנה. בקרו באחד במידה וחייבים, כי זה מקסימום נישנוש קטן של צהריים. מה שמציל את הסופלקיות הוא השימוש ביוגורט (צזיקי) שמעדן את טעמן. למי שלא מערבב בשר עם חלב אין מה לחפש שם .

בקרב בין מאפים לבשר ברחוב - המאפים לוקחים בנוק האוט.

(צילום: רפי אהרונוביץ')

הערב מגיע, אנחנו שוב יוצאים ושוב כולם אוכלים. אתונה רק מתעוררת בשעות הערב ומאז הכל פתוח כמעט עד הבוקר. ישבנו לאכול באחת המסעדות מהסוג שיושבים בהן בזכות האווירה ולא האוכל (למרות שצלעות הטלה היו טובות). שני נגנים הנעימו בשירה ובבוזוקי בשירים שאנו מכירים בגרסתם העברית, לצד אוזו שעם בירה מקומית הולך נפלא. בסביבות השעה 23.00, כשסיימנו לאכול ויותר מזה לשתות, התחיל המקום להתמלא במקומיים וזה היה סתם יום של אמצע השבוע.

3 המלצות מאתונה:

• לינה new hotel - כשמו כן הוא, ממוקם במרכז בנוי על חורבות מלון ותיק בעיצוב מדהים - השתמשו פה ברהיטי המלון הישן השבורים כחלק מהעיצוב החדש. במלון בר אינטימי, צוות אדיב במיוחד וחדר אוכל ששווה לעשות בו סיבוב גם אם אתה לא אוכל שם: בבוקר הוגשו ירקות ופירות, מסודרים בקרטונים כמו בשוק, עם הסברים ובבופטים מכל טוב יוון והעולם.
  

(צילום: רפי אהרונוביץ')

• ציציקאס קאי מרמיגאס (Tzitzikas kai Mermigas) - מסעדה עם מחירים בינוניים, ואווירה ואוכל שלוקחים את המסורתי לכיוון מעט אחר. בתפריט: סופגנייה עם גבינת עיזים מלוחה ורוטב על בסיס דבש, ומוסקה עם חתיכות בשר טלה גסות, קוביות חציל וקוביות תפוח אדמה מסודרות ברינג עגול, סרדינים פתוחים ועוד. המאלבי הכי טעים שאכלתי ביוון נמצא כאן.
  Aischilou 26, Athens 15234, Greece, +302106810529
  

הכי טעים שיש. מאלבי(צילום: רפי אהרונוביץ')

• סופלקיית קוסטה - מכל הסופלקיות הרי שאם כבר לבקר באחת אז בקוסטה. הוא כבר לא צעיר, אבל במיומנות ובאדיקות הוא מבריש בשמן את השיפוד, צולה אותו (יותר מידי לטעמי) ונותן לדור הצעיר להרכיב לכם את המנה עם צזיקי ורוטב עגבניות.לא צריך כתובת; כל אחד שתשאלו במרכז יפנה אתכם למקום הקטן והעמוס. יש תמיד תור, אבל הוא הולך מהר מאוד ונחמד לנשנש את הסופלקים בצהריים עם בירה קרה. אזהרה: כשמגיע תורכם, ולפני שיהיה מאוחר, בקשו שלא ימליחו לכם את המנה. יש ליוונים קטע עם עודף מלח באופן כללי, אבל קוסטה לוקח את המלח לדרגות חדשות של, ובכן, מליחות.

  
  

(צילום: רפי אהרונוביץ')

דבר אחד לא הספקנו הפעם, והוא לבקר במועדונים המפורסמים שבהם הפעילות מתחילה מאוחר ויש שירה, ריקודים אוזו וכן, גם אוכל. את זה - לפעם הבאה.

סופלקי - מתכון ביתי

במידה ותרצו להכין סופלקי יווני זו ממש לא בעיה. הכי מתאים הוא שיפוד הפרגית והתיבול בו פשוט: שמן זית, מעט מיץ לימון (או מיץ תפוזים) מלח, פלפל ומעט אורגנו יבש. רוצים משהו יותר מעניין? המשיכו למתכון הבא.

כדורי בשר יווניים על פירה

הגרסה שלי לכדורי בשר יוונים שתלך נפלא על פירה ולמי שיכול - שווה להוסיף בצד גם צזיקי. ההכנה היא כמו אצל הסבתות - איטית ודורשת סבלנות.

המרכיבים ל-6 מנות:

600 גרם בשר בקר וטלה טחונים (טחינה כפולה)

150 גרם בייקון או אווז מעושן, קצוץ דק מאוד

2 בצלים קצוצים דק

3 פרוסות עבות לחם לבן או חלה (רק האמצע ללא הקרום), מושרות במים וסחוטות הייטב

1/2 כוס פירורי לחם

1 ביצה

1/2 כוס יין אדום יבש

מעט מלח (זכרו שהבשר המעושן מוסיף מליחות)

1/4 כפית פלפל שחור  

1 שן שום כתושה

1 כפית נענע יבשה

1 כפית אורגנו מיובש

1 כף בזיליקום טרי קצוץ

1 כף פטרוזיליה קצוצה

בערך 1/2 כוס קמח (לגלגול הקציצות)

שמן לטיגון לא עמוק

לרוטב העגבניות:

2 כפות שמן זית

1 בצל קטן קצוץ

2 שיני שום קצוצות

1 פלפל ירוק, מנוקה וקצוץ

400 גרם עגבניות מקופסא, חתוכות

מלח

מעט סוכר

פפריקה חריפה, או טבסקו או 1 פלפל חריף קצוץ

(צילום: shutterstock)

אופן ההכנה:

1. מכינים את הקציצות: מטגנים את הבצל בכף מהשמן עד שהוא שקוף. מערבבים את שאר המרכיבים חוץ מהקמח עד לקבלת עיסה לא סמיכה. מוסיפים מעט מים במידה והעיסה יוצאת סמיכה מידי. יוצרים כדורים לא גדולים ומניחים במקרר לשעה.
2. מקמחים ומנערים את הכדורים מעודף קמח. מניחים על מגש, מכניסים למקרר לשעתיים על מנת שהתערובת תתגבש, וכשמוציאים מניחים על השיש לחצי שעה כדי שלא יהיו קרים מידי. מטגנים בשמן חצי עמוק עד להזהבה עדינה ומניחים על נייר סופג.
3. מכינים את הרוטב: מחממים שמן ומטגנים בצל, שום ופלפל עד להזהבה. מוסיפים את העגבניות ושאר התבלינים ומבשלים על אש נמוכה מאוד כ-15 דקות. מוסיפים את הקציצות פנימה ומבשלים 10 דקות נוספות. טעים חם ואפילו פושר
   

• הכותב היה אורח חשבון הבנק שלו
• לאתר של רפי אהרונוביץ' , מייסטר בשר ובעל הטור מר בשר .