נחמדים לכולם בעבודה? אתם סמרטוט ארגוני
אם אתם חושבים, שהימנעות מעימותים בעבודה תציל אתכם מגל הפיטורים במשק - אתם טועים ובגדול. דווקא מי שיודע לשלוף מעצמו גרסה "לא נחמדה" ומוכן להתעמת עם מי שצריך - נחשב לבעל עמוד שדרה ומקבל את מלוא ההערכה. פרק שני בסדרה
לטורים נוספים של אורית-קלייר ארזי
- בפרק הקודם: פוליטיקה בעבודה זה טוב מובטלים? הפסיקו לשלוח קורות חיים!
- הורים, קשה לכם בעבודה? תעשו פחות ילדים
אין דבר כזה "להיות נחמד עם כולם". אדם שיש לו אישיות מגובשת, מצפן ערכי ועקרונות מקצועיים - תמיד יגיע מתישהו לחיכוך ולצורך להתעמת עם עמית, בוס, ספק או לקוח. אחרת הוא רכיכה חסרת עמוד שדרה ו"סמרטוט ארגוני".
אבל כולם כל כך מפחדים מ"עימות" מכל סוג שהוא, מכך שיאשימו אותם ב"אגו" גדול מידי ומדרישת "כבוד" לבל ייתפסו כריקניים ושטחיים - עד שהם מפספסים את החשיבות העצומה של הגורמים הללו בהצלחה בחיים ובעבודה, במידה כמובן. פרק זה בסדרה, מחזיר אותם למקומם הטבעי והאפקטיבי בפוליטיקה הארגונית.
הסכנה הפוליטית
האמת היא, שה"נחמדים" הם אומנם עובדים נוחים לבריות, אבל לא מתוך הערכה וכבוד לפועלם, אלא פשוט כי הם לא מאיימים על אף אחד, לא מצריכים השקעת משאבים ניהוליים או קולגיאליים בפתרון חיכוכים עמם, ולא צריך להתחשב בדעתם כי לא סופרים אותם. בקיצור: סמרטוטים. ואף אחד לא מקדם סמרטוטים, כי עצם מהותם היא סתירה לכל תפקיד בכיר, המצריך יכולת התמודדות עולה עם מתחים וקונפליקטים, ב-360 מעלות.
חשוב לסייג, כי הדבר אינו חל על מי שעובד בגופים כמו חברת החשמל, נמל אשדוד ודומיהם - שם ההסתברות שיפטרו אתכם קטנה מאוד. אבל אם בכל זאת מקדמים סמרטוטים בארגון שבו אתם עובדים - ולא מדובר על גוף מונופוליסטי-ועדי-הסתדרותי - אל תראו בכך סתירה. להיפך- דעו שהארגון שלכם חולה, שכן מי שבמעלה הפירמידה רוצה מריונטות אותן יוכל להפעיל באופן חופשי, או שפשוט אין לו ברירה כי החזקים והמובילים עוזבים מאותה הסיבה.
בכל מקרה כזה – מהרו לברוח. אם תבחרו להישאר כי זה נוח, והרי אתם אנשים נוחים שאוהבים סביבה נוחה, דעו: ברגע שיקרה משבר - הכל יקרוס כמו מגדל קלפים רעוע. בשוק העבודה והעסקים, כמו בחיים בכלל, משבר הוא רק עניין של זמן, בין אם הוא חיצוני כמו מיתון נוסף או עזיבת לקוח גדול ובין אם פנימי כמו הדחה, פטירה, פרשית המנכ"ל לגמלאות או חשיפת שחיתות.
אם תבחרו להישאר - הייתם חכמים רק ב"כאילו", כשלמעשה רק דחיתם את הקץ. ואז - כשהפיטורים יגיעו - כבר תהיו מבוגרים יותר וסמרטוטיים עוד יותר - צירוף קטלני המבטיח אבטלה ארוכה במיוחד. אז אל תבוא לבכות לי אחר-כך.
"רק אל תעשה לי פה סצינה"
מה שמכשיל את הסמרטוט ארגוני הוא הנחת יסוד שגויה, מודעת או לא, לפיה מסוכן "לעשות גלים" ובכל מקרה אסור "להסתכסך" עם אנשים. זה גם מה שמכתיר אותך רשמית כנגוע בפּוֹלָנִיוּת תעסוקתית עליה דיברנו בפרק הקודם ושאותה יש לנתץ במהירות האפשרית, פן תוטמע בכם ויהיה מאוחר מידי.
המקור לטעות הוא אחד מערכי היסוד של החינוך ה"פולני" הקלאסי כפי שהוא שגור במקומותינו: "רק אל תעשה לי פה סצינה". ערך זה מתבטא במצג שווא של הרמוניה תמידית, גם כשהמציאות הפוכה לחלוטין. כל קונפליקט או שביב מתח גלוי נתפס כ"בושה" והאמת מבעבעת רק מתחת לפני השטח.
הביטוי הרגשי וההתנהגותי יכול להיות אחד משני הפכים מזיקים. האפשרות הראשונה היא להיות סמרטוט טהור - זה שדורכים עליו והוא חושב שזה בסדר, או בגלל שהוא לא מודע לדריכה - וזה עצוב, או כי הוא חושב שזהו המחיר של הישרדות ארגונית - וזו טעות.
האפשרות השניה היא להפוך לסמרטוט ממורמר: זה שצובר כעסים עצומים בבטן ומנסה להסתיר זאת, אך הם צצים ללא הפסק ומתבטאים בפאסיביות-אגרסיביות שגורמת לסביבה להתרחק ממנו. סופו של זה, שהכעסים יצאו אך באופן הרסני במיוחד, תוך אובדן שליטה, ואז הנזק הפוליטי יהיה גדול מכפי שהיה לו הכעסים בוטאו נכון ובמקום ובזמן המתאים.
אגב, מקרה קיצון של הסמרטוט הממורמר, שמתגורר בארה"ב ויש לו גישה קלה לנשק חם - עלול אף להפוך לרוצח המונים בבית-הספר בו למד או בארגון בו עבד, כפי שאנו מכירים בסיפורי החדשות.
הפרדוקס הפוליטי: קזבלן ארגוני
עולם העבודה הוא במהותו רצף של מצבים שיש בהם עוצמות שונות של מתח גלוי-סמוי ומקומי-מתמשך, עקב היותם של המשאבים מוגבלים וסופיים בהיקפם - כמו זמן, תקציב, ציוד, כח-אדם. זה יכול להיות עניין טכני כמו עוצמת המזגן בחדר, או עניין של מהות כמו עמית הגונב ממך רעיונות, וכל מה שביניהם.
עובד המתמודד עם מצבים אלה באופן חכם פוליטית, חייב להפנים את הפרדוקס הפוליטי-ארגוני הגדול מכולם: דווקא זה שיודע לשלוף מעצמו גם את הגרסה ה"לא נחמדה" שלו ומוכן להתעמת עם מי שצריך כשצריך - דווקא הוא, ולא הסמרטוט הארגוני שהכרנו לעיל, יזכה למלוא הכיבודים: בטייטל, בשכר, בתנאים, ביוקרה ובמוטת ההשפעה. וכמובן שבכך גם יוריד למינימום את סכנת הפיטורים.
ברור שלא מדובר על אלימות פיזית או מילולית, אלא, על "לעמוד על הרגליים האחוריות" ולהילחם על מה שחשוב לך אישית ומקצועית, תוך אמירה ישירה ועוצמתית. והנה הפרדוקס השני - זה לא רק מכובד, אלא גם מכבד את הזולת.
למה? כי כשאתה מתעמת עם מישהו "בפּנים" הוא גם יודע את עמדתך האמיתית, שזה ההיפך מפּוֹלָנִיוּת תעסוקתית שבה, למשל, מדברים מאחורי הגב, תוך התנחמדות מעושה במפגש פרונטלי. בנוסף, הוא גם יכול להעלות טיעונים משלו ולפתח עמך דיון אמיתי, גם יש שביב סיכוי שתסכימו וגם יצאת מקצוען וחדור להט עשייה. זה בדיוק מה שבוסים (חכמים) אוהבים, ואם לא אוהבים אז מעריכים. זה בדיוק גם סוג העובד שאיש לא יעז להתעלל בו.
אז להיות חכם או צודק?
זהו, שצריך את היכולת להיות גם-וגם ולא או-או. לעיתם להיות "חכם" הוא דווקא כן להיות "צודק" ולא לוותר. כלומר, השאלה היא האם ההימנעות מקונפליקט היא דפוס קבוע - ואז אתה סמרטוט וזה לא יעיל, או שאתה קזבלן כשצריך - וזה כן יעיל ומשפיע.
מילת המפתח היא: כשצריך. כלומר, עימות אומנם אינו מוצא ראשון, אך הוא מוצא לגיטימי ברפרטואר ולא האחרון. יש לשלוף אותו בכל מצב שבו:
א. זה לא גשם, אלא אכן יורקים עליך, וזאת בהנחה שאינכם פרנואידים.
ב. הקווים האדומים שלכם נחצו, בהנחה שאינכם חמומי מוח - כשנדרש ממכם לנהוג באופן הסותר את הערכים המקצועיים שלכם, היושרה האישית שלכם והדרך שבה יש לתת שירות ללקוחות לטעמכם, כשאתם מגלים טעות גסה שיכולה לפגוע בארגון ואף אחד אחר לא מבין זאת, כשכל היתר מעדיפים "שקט תעשייתי" אבל אתם רואה שהמלך עירום ומישהו צריך לחשוף זאת.
כן חברים, בשביל כבוד צריך לעבוד, אז שלפו מתוככם את ה"קזבלן ארגוני". אל תפחדו ממנו ואל תדכאו אותו. רק חדדו את אופן השימוש בו.
הכותבת היא מנכ"ל BossProblem הפורטל להצלחה בעבודה , יועצת ארגונית בכירה ופסיכולוגיתנ חברתית
לפנייה לכתב/ת 
