הטובים שורדים: כך התפתחו סוחרי הבורסה

איך יודעים מי מבין הסוחרים הוא סוחר בורסה (ברוקר) טוב? פשוט מאוד. נותנים להם לפעול. אפשר ליצור תחרות. נותנים להם סכום כסף ראשוני ושולחים אותם לעבודה. בסופו של דבר, הטובים יתעשרו והגרועים יפשטו רגל ויפרשו מהמקצוע. פשוט, לא?

לטורים נוספים של אושי שהם-קראוס

ובכן, זה בדיוק מה שארתור הולנד, חוקר מאוניברסיטת מישיגן עשה. הסוחרים של הולנד היו הדמיות מחשב, כשהמטרה היא לבדוק כיצד פועלת הכלכלה האבולוציונית - הכלכלה ההתפתחותית.

אני מפרסם את הטור הזה, כדי להמחיש דווקא את התפישה החברתית, הפוליטית והמוסרית של הכלכלן הימני, פרידריך פון האייק שהיה אחד מהאבות הבולטים של מה שמכונה "ניאו ליברליזם" - השמרנות החדשה. הוא אחד המשפיעים הראשיים על תאצ'ר ועל רייגן, שהכניסו בתנופה עצומה את מדיניות השוק החופשי וההפרטה (הפראית). האם התורה הכלכלית שלו סיפקה את הסחורה? שאלה טובה. בכל מקרה, ולא במקרה, הוא אחד מהחוזים של הכלכלה האבלוציונית, הכלכלה הביולוגית וההתפתחותית.

מה רוצה האייק?

האייק ("חוקת החירות", יצא עכשיו בהוצאות שלם) הגיבור של הטורים האחרונים שלי, רוצה להסביר לנו מדוע חופש הוא הדבר החשוב ביותר ומדוע הניסיון (הקומוניסטי) לתכנן מראש את הכלכלה ובעצם לייצר, כמעט כמו ארכיטקט, מדינה חדשה ואדם חדש, מדוע כל אלה ייכשלו.

כדי להסביר את הרעיון שלו, האייק מוציא מהמחסן הפילוסופי שתי גישות מחשבה שונות. גישה רציונליסטית וגישה אמפריציסטית.

שתי הגישות האלה מתחרות בינהן על מתן התשובה הטובה יותר לשאלה "איך יודעים?", או "איך מכירים את העולם טוב יותר?" (כתבתי על זה בטור הקודם). הרציונליסטים יגידו שיודעים במיוחד באמצעות השכל והמחשבה והאמפיריציסטים יגידו שיודעים ומכירים את העולם במיוחד באמצעות ניסוי וטעיה חושיים.

האייק יגיד משהו כמו זה: דיקטטורים בסגנון הקומוניסטי הסובייטי חושבים שהם יודעים איך לנהל את העולם. יש להם רעיונות מופשטים שעליהם הם חשבו הרבה. הם גילו, לפחות לפי דעתם, את "הטוב" ולכן הם כופים אותו באמצעות טרור וסבל, על בני העם שלהם. הם פשוט יודעים כל הזמן "מה צריך" בשביל כולם.

האמפיריציסטים, לפי האייק, צנועים יותר. הם לא יודעים מראש מה התשובה הנכונה לכל מיני שאלות הרות גורל. הם מנסים ומנסים. כשמדובר באמפיריציזם של מדעי החברה, יגיד האייק, אנחנו מדברים על חוקים וכללים שנותנים תשובות שונות לבעיות. למשל, צריך לבנות בנייה ציבורית למעוטי יכולת. או כלל אחר: לא צריך לבנות להם.

מה הכלל הנכון? אין כאן "נכון" מוחלט יגיד האייק. כל הזמן נוצרים עוד כללים, כי המצב שלנו משתנה כל הזמן. והכללים שמתאימים שורדים. ואלה שלא מתאימים? הם נעלמים בפח האשפה של ההיסטוריה. ממש כמו באבולוציה. הדינוזאורים נעלמו בדיוק כמו שיטות קדומות של ניהול החברה. בטור הזה אני רוצה להדגים כיצד פועלים שינויים כאלה וכיצד פועלת חשיבה כזאת שעליה האייק מדבר.

איך מסיקים מסקנות?

רוברט הולנד, חוקר מאוניברסיטת מישיגן בארצות הברית מתעניין בחשיבה אינדוקטיבית ובהתפתחות שלה אצלנו, בני האדם. חשיבה אינדוקטיבית היא חשיבה שמאופיינת בהסקת מסקנה סופית מצפייה או איסוף של מקרי תצפית בודדים. זה פשוט יותר ממה שזה נשמע.

אני מחזיק ביד עט ועוזב. העט נופל. הנה מקרה אחד. אני עושה את הניסוי הזה שוב. שוב עזבתי, ושוב העט נפל. הנה מקרה שני ועוד ועוד. בסוף אני מסיק כלל, חוק טבע פיזיקלי. תמיד, כשמחזיקים ביד עטים ועוזבים אותם, הם נופלים. הנה, זו דוגמה להסקת מסקנה באופן אינדוקטיבי.

אבל זו דוגמה מדעית (סופר פשוטה וילדותית, כמובן) ואת האייק וגם את הולנד מעניינים הסקים אחרים שלנו. שניהם מעוניינים לדעת, איך אנחנו בוחרים את כללי ההתנהגות שלנו.

האייק יגיד שמנהיג בעל חשיבה רציונליסטית, איש עקרונות בסגנון אנשי המהפכה הצרפתית, יישב ויחשוב וימציא או "יגלה" (לדעתו) את שיטת הבחירות הכי טובה בעולם, האמיתית והיחידה והוא יוביל אותה, אולי בכוח.

האמפיריציסט, האייק, יגיע להבנה איטית. הוא יגלה בהדרגה מהי שיטת הבחירות הטובה כרגע. ואת זה הוא יעשה באמצעים דרווינסטיים. בכאילו משחק השרדות תחרותי בין שיטות פעולה ורעיונות שונים.

היו לנו בשלבים קודמים של ההיסטוריה של החברה כל מיני כללים וחוקי פעולה. ניסינו במשך הזמן חלק גדול, אבל רק אלה שהיו מתאימים ל"סביבה" החברתית שלהם, כלומר, הוכיחו את עצמם, שרדו. והנה, סוף סוף, הניסוי של הולנד.

רובוטים שעושים כסף

הולנד פיתח תוכנת מחשב קטנה שמדמה התנהגות של סוכן בורסה. במילים פשוטות, אפשר להגיד שהוא יצר מעין רובוט מופשט שמתנהג כמו סוכן בורסה פשוט. המטרה של כל סוכן, לעשות כמה שיותר כסף (נקודות במשחק). הסוכנים מקבלים מידע מהסביבה, על מחירי המניות ועל התנהגות של סוכנים אחרים. וכל אחד מהם פועל.

איך הוא יודע מה לעשות? כיצד הוא מחליט? ובכן, לכל סוכן מלאי של כללי אצבע. כללי פעולה שמתאימים למצבים שונים. הכללים עשויים בסגנון כזה: אם קורה לך א', תעשה ב'. ועוד משהו, התוכנות האלה לומדות מהנסיון של עצמן. כלומר, הן מדרגות, לאט לאט, את הכללים שמפעילים אותן, ומנסות לפעול באמצעות הכללים הטובים יותר.

למשל, סוכן אחד יכול היה לקבל, בין היתר, כלל שאומר, "כשכולם מוכרים, תקנה" או כלל הפוך, "כשכולם קונים, תמכור". הולנד "לחץ על הכפתור" והפעיל את השוק הבורסאי שהוא יצר. בעצם הוא הזין את התוכנות הקטנות שלו, הסוכנים, במידע על מניות ומחירים שלהם וגרם להם לפעול בהתאם למידע. הסוכנים (התוכנות) השתמשו בכללים שלהם באופן אקראי בהתחלה, אבל מהר מאוד למדו מהם הכללים הטובים ומיקמו אותם בראש הרשימה שלהם.

התוצאה היתה מעניינת: הסוכנים קנו ומכרו מניות בטירוף. מחירים עלו ומחירים ירדו, אבל מהר מאוד הבורסה הגיעה לשלב של שיווי משקל. המחירים התייצבו. לא היו משברים פיננסיים. הכל היה טוב. אז מה הבעיה? הניסוי לא שיקף את המציאות.

במציאות שלנו, השוק לא מתייצב אחרי תקופה מסויימת ונשאר בשיווי משקל לנצח. הוא הרבה יותר סוער. לכן, הולנד וחבריו הבינו שהמודל שלהם לא מספיק מורכב. הם הכניסו כמה שינויים. כל סוכן, כלומר, כל תוכנה, קיבלה שוב רשימה אקראית של מאה כללי התנהגות שונים.

שוב, כללים בסגנון של "אם מניה מסויימת עולה יותר מכפול ממחיר של אתמול, תמכור מיד" וגם כלללים אחרים. אבל כאן נכנס עוד שכלול. מדי פעם התרחשה מוטציה ברשימת החוקים. ניקח למשל את הכלל שאומר: כשכולם מוכרים בשלושים אחוז פחות מאתמול, קנה בכל הכסף הפנוי שלך".

פתאום, אקראית, הכלל הזה נפגם והופך להיות: "כשכולם מוכרים חמישה אחוז פחות מאתמול, קנה בעשירית מהכסף שלך". בעצם, נוצר חוק חדש על חשבון עיוות של חוק ישן; מוצלח או לא מוצלח. ושוב הכפתור הופעל. הפעם נוצרה הדמיה ממש מדוייקת של שוק בורסאי אמיתי. סוכנים קנו ומכרו. ההתנהגויות שלהם הפכו להתנהגויות עדר, אבל התנהגויות מסויימות היו כושלות. הבורסה היתה יציבה לפעמים, אבל לפעמים געשה וסערה. היו בומים וימי צמיחה מוטרפים והיו משברים. ובמיוחד, שיטות פעולה והתנהגויות שונות השתנו במשך הזמן.

התחרות כאן היתה מאוד מורכבת והיא התנהלה בשתי זירות גם יחד. זירה אחת היתה ה"ראש" והמחשבה של הסוכן היחיד (בתוך תוכנה מסויימת) וזירה שניה היתה הזירה הכללית שבה באו במגע המוני סוכנים (תוכנות) בינם לבין עצמם ובינם לבין נתוני המציאות (מחירי המניות) שהולנד הזרים למשחק.

לכל סוכן בורסה במשחק (תוכנה אחת) היו בראש כמאה רעיונות, כלומר מאה כללי התנהגות שונים. כל סוכן היה צריך להחליט באיזה מהם כדאי לו להשתמש. איך הוא החליט? הוא פעל אינדוקטיבית, בסגנון האמפיריציסטי (זה שהאייק חושב שהוא הטוב לאנושות). הוא בדק בכל פעם מה פעל יותר טוב בעבר, כאשר הוא נתקל בסיטואציה דומה. אבל, מדי פעם הוא עבר מוטציה בראש, ונוצר אצלו רעיון חדש. בסופו של דבר הוא השתמש בכל נקודת זמן בכלל מסויים שבו בוא בחר. עד כאן הזירה האחת, הראש של הסוכן.

עכשיו נסתכל על הזירה הגדולה, המציאות החברתית שהיא כאן הבורסה במשחק. בעצם היה כאן קרב בין כל כללי הפעולה שזכו בתחרות הראשונה – בראש של כל סוכן. אמרנו הרי, כל סוכן בחר בסוף כלל אחד ובו השתמש בשנייה מסויימת. אבל הכלל הזה פעל על רקע יתר הכללים של כל הסוכנים האחרים.

נניח שאני מחליט למכור. איך אדע אם הרווחתי או הפסדתי? זה תלוי כמובן, בהחלטה של מיליוני בעלי מניות אחרים. נניח שכמעט כל הסוכנים בחרו בכלל "תמכור כשהמחיר יורד, ותקנה כשהמחיר עולה", הם, ברובם, הפסידו כסף רב. אבל הסוכנים שבראש שלהם בחרו את הכלל ההפוך, הרוויחו.

הרווח וההפסד נוצרו כתוצאה מהאינטראקציה החברתית בין כולם. אבל הסוכנים שהשתמשו בכלל הגרוע דחקו אותו למקום נמוך ברשימת הכללים שלהם, עד שהוא נעלם מהשטח. וכך זה נמשך. היו מוטציות מעולות. הן שרדו.

ושוב, מה הן מוטציות מעולות? מוטציות מעולות הן אלה שהשיגו תוצאות טובות יותר במצב מסויים, כלומר, התאימו לו.

והן דחקו למטה, את הפחות מתאימות. ותוך כדי כך גם שינו בעצמם את המצב הקיים. ואז הגיעו עוד מוטציות, חלקן מתאימות וחלקן לא מתאימות. הלא מתאימות לא שרדו והמתאימות שרדו ושוב שינו את המצב.

והנה, ככה חושב האייק, החברה שלנו מתפתחת בפועל, באמצעות שינוי מתמשך, ספונטני שנוצר ממערכת יחסים מורכבת שבין יחידם לבין עצמם, ליחידים אחרים ולתנאי השטח. ולא, בלי שום תכנון מראש. וככה, האייק מאמין, השינויים מתאימים יותר לצרכים של הקולקטיב והם לא נכפים עליו במסגרת ניסוי פוליטי אכזרי בסגנון קומוניסטי. בעצם, זה השוק החופשי. בשבוע הבא נראה מה היה להאייק נגד מדינת הרווחה.