אוצר, מילים: 300 אלף שקל ליורשי אבן שושן

צאצאיו של הבלשן המפורסם הגישו תביעת זכויות יוצרים נגד הוצאה לאור שלטענתם מכרה אלפי מילונים שהופצו שלא כדין. אחרי שורת פסיקות וערעורים התקבלה תביעתם. כיצד יכלו להגדיל משמעותית את הסכום?

עו"ד נדב ארגובפורסם: 10.11.13 , 08:48

בשנת 2000 הגישו יורשיו של הבלשן אברהם אבן שושן תביעה על סך 300 אלף שקל בגין הפרת זכויות יוצרים במילונים שכתב המנוח. התביעה הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב נגד הוצאת "תרבות לעם", והיורשים טענו שהיא מכרה והפיצה אלפי מילונים שרכשה מצד שלישי – אשר הסכם ההפצה עמו בוטל כבר ב-1993 מאחר שהפר אותו.

עוד פסקי דין מעניינים - בערוץ משפט של ynet

הנתבעים טענו להגנתם שרק במאי 1999 קיבלו לראשונה מכתב התראה שלפיו המילונים שבידיהם נחשבים "עותקים מפרים". בנוסף הם טענו שהעותקים הללו נרכשו בתום לב ובתמורה, ולכן אין לראותם כמי שהפרו את זכויות היוצרים - לפחות עד למועד שבו קיבלו את מכתב ההתראה.

בגלגולה הראשון נדחתה התביעה על ידי השופט ד"ר עמירם בנימיני, בין היתר מהטעם שבעת רכישת המילונים החזיק המפיץ ברישיון הפצה כדין. אבל בעקבות ערעור שהוגש לבית המשפט העליון נפסק שחלק מהמילונים כן נרכש על ידי הנתבעים לאחר הפרת הסכם ההפצה, ולכן יש לראותם כעותקים מפרים. בשל כך הוחזר התיק למחוזי על מנת שיאמוד את גובה הפיצויים.

השופט לא התרשם מחוות הדעת החשבונאיות(צילום: shutterstock)

יש תמורה לאגרה

התובעים טענו כי הפיצוי המינימלי שמגיע להם עבור גזל זכויותיהם עומד על כ-546 אלף שקל. סכום זה שיקף לטענתם את הרווח שהפיקו הנתבעים ממכירת המילונים. כמו כן הם סברו שהם זכאים לקבל את הרווח שהפיקו הנתבעים ממכירת ספרים לצד המילונים ב"עסקת חבילה".

מנגד טענו הנתבעים שהרווח הנקי ממכירת המילונים, לאחר ניכוי הוצאות משלוח, עמלת סוכן והוצאות נוספות, מסתכם בכ-11 אלף שקל בלבד. הנתבעים חזרו על טענתם שלפיה אין לייחס להם עבירת גזל משום שהמילונים נרכשו בתום לב ובתמורה.

השופט בנימיני קיבל את טענת הנתבעים בסוגיית הגזל, וקבע שלא ניתן לחייבם בפיצוי נזיקי מעבר להשבת הרווחים שהפיקו ממכירת העותקים המפרים. הוא לא התרשם מחוות הדעת החשבונאיות שהציגו הצדדים, ואמד את רווח הנתבעים ממכירת המילונים בכ-430 אלף שקל. עם זאת נפסק שמאחר שהתובעים ביקשו פיצוי של 300 אלף שקל בלבד, אין לפסוק להם מעבר לסכום זה. הנתבעים חויבו לשאת בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד של 50 אלף שקל.

התברר שבתחילה שמרו התובעים לעצמם את הזכות לשנות את סכום התביעה לאחר קבלת חוות הדעת החשבונאיות, אך לא עשו זאת בסופו של דבר. משמעותית יותר הייתה העובדה שהם לא שילמו אגרת בית משפט בהתאם לסכום התביעה המוגדל. לכן, כמקובל, אף שהתובעים היו זכאים לפיצויים גבוהים יותר, קבע בית המשפט שהפיצוי יעמוד על הסך שנרשם בכתב התביעה ותמורתו שולמה אגרה.

סכום האגרה נקבע כאחוז מסוים מסך התביעה ונועד להרתיע תובעים מלנקוב בסכומים מופרכים. זהו אחד המקרים הנדירים שבהם העמדת סכום תביעה נמוך יחסית ותשלום אגרה נמוכה בהתאם, דווקא פגעו בתובעים והגבילו את הסכום לו היו זכאים.