האח של דריקס - הסופו של בלאט / טור
ממש כמו חלוץ העבר של מכבי ת"א בכדורגל, גם הסנטר היווני יכול עם כל גודלו ועוצמתו לשנות משחק בפרק זמן קצר. עידו אשד מסכם את ה-74:76 הדרמטי של הצהובים על ריטאס וילנה ומוריד את הכובע בפני המאמן שהלך לו קלף מנצח
עד אמש, ריטאס וילנה מעולם לא הפסידה למכבי תל אביב, ודיוויד בלאט אף פעם לא הפסיד בסימנס ארנה בוילנה. במאבק המסורות האלה, בלאט היה גדול על ריטאס (74:76), שמר על שלו ושבר את שלהם.
עוד ב-ynet ספורט:
- בלעדי: כדורגלן מליגת העל התלונן על הפצת תמונות עירום מפוברקות שלו
- בלאטר לאיראנים: "תנו לנשים לצפות בכדורגל"
- ומי אחראי למשפט: "ישראלים במכבי ת"א? לא בכל מחיר"
בזמן החזרה של הליטאים למשחק מסוף הרבע השלישי, זה נראה כאילו הביטחון שלו קצת מוגזם, אולי מסתמך מדי על הסטטיסטיקה הנ"ל. אבל אם נבחן את הארסנל שלו, במיוחד בהשוואה לעונה שעברה, אפשר להבין על מה מושתת האמונה שלו.
וקודם כל, זה חלוץ המטרה. כאיש כדורסל שנהנה לראות כדורגל, אני זוכר את המנכ"ל הנוכחי של קבוצת הכדורסל, בתפקיד "הסנטר" בכדורגל. אלי דריקס היה עומד שם, על הקשת מעל ה-16, עם הגב לשער, מחזיק בידיו את הבלם שצמוד אליו מאחורה באופן מגונה, ומשמש מטרה גדולה,יציבה ונוחה לכל מי שהכדור ברגליו. הכדור תמיד הגיע ליעדו, ואז מסירה הצידה, או פאול, או החזרה שמשחררת את הפקק, ולפעמים סיבוב וגול. נדמה לי שגם רומיניגה היה לא רע בתפקיד, אבל אין ולא היה כמו דריקס.
והיום, לבלאט יש את סופו. ב 15 דקות משחק הוא משנה לגמרי את מאזן הכוחות. לא צריך חסימות, לא צריך תרגילים, פשוט מוסרים ל-"חלוץ" פנימה, זזים קצת מסביב, ויקרה משהו. כרגע סופו מאבד 5 כדורים למשחק (מלך האיבודים של היורוליג), ממעט למסור החוצה, וגם מפספס בהגנה על הפיק אנד רול.
בעצם מזכיר מאוד את תחילת העונה הראשונה שלו. אבל אם נזכור מה היה קורה בעונה שעברה כשג'יימס נכנס לבעיית עבירות (פלאניניץ'?), נבין כמה טוב לבלאט להציץ לספסל ולקרוץ לסופו שיעלה ויתנחל שם במרכז הצבע. בהדרגה הוא שוב יתקרב לסל, ילמד להחליט טוב יותר ומהר יותר, ימסור מדויק יותר. אפשר להבין, יש לו שנה של לכלוך מיוון לנקות.
בלאט נשען על היהלום ההגנתי שלקח אותו למסע האדיר בסיבוב השני הטופ 16 בעונה הקודמת: אוחיון-היקמן-סמית'-ג'יימס. כשהם יחד על המגרש, התיאום עיוור, החילופים מדויקים, התוקפנות בחסימות אחידה ומתואמת (למשל הקפיצה של סמית' על עומאר קוק ייצרה את האיבוד הקריטי של המשחק) והידיים נשלחות לכל קו מסירה ומייצרות איבודים לרוב וזריקות קשות בשניות האחרונות של כל התקפה. כל זה, בתוספת למשחק סופר אלגנטי של אינגלס (לקנא בשחקן שמקבל בדיוק את התפקיד שמתאים לו, ממאמן שרואה האיכותיות המתאימות לו), מכבי שייטה בחצי הראשון.
אל לכם לתמוה איך מפספסים כמעט 20 הפרש בכמה דקות ובטח לא להאשים את המאמן. מכבי לא כל כך טובה וריטאס לא כל כך גרועה. ההבדל הוא איזון באחוזי קליעה ומומנטום שמכניס גם את הקהל לעניינים, ואפילו השופטים, שנותנים למכבי כבוד גדול באירופה, מתחילים לשרוק מאוזן. חלק מהמשחק.
הביטחון של בלאט איפשר לו גם לקחת סיכון מחושב עם טייריס רייס. למרות שהוא לא עדיין לא ברמה של הקבוצה, בלאט מעלה אותו בחמישייה ומאפשר לו לטעות במסירות, להחטיא בשלומיאליות ובעיקר לא לרדת להגנה כשהקלעים זורקים מהפינה, דברים אלמנטריים שאתה מצפה מרכז.
הוא מקבל קרדיט אינסופי ומסופסל רק כשהוא ממש מחרב ומסכן את הניצחון. ההחזרה שלו ברבע הרביעי למרות שיוגב אוחיון היה טוב נראתה מוזרה, עד כדי תובנה שבלאט מוכן לזרוק את המשחק כדי להכניס אותו בכח לעניינים. אפילו רייס עצמו נראה כאחד שלא מבין מה רוצים ממנו. מה פתאום אני על המגרש? הפרצוף של בלאט אחרי סל הניצחון של הרכז שלו נראה כמו של מהמר בפוקר שהשקיע הרבה מאוד כסף בקופה, ובריבר קיבל סטרייט פלאש. פרייסלס.
התוצאות של אמש (ניצחון חוץ של קובאן בכרתים על פנאתינייקוס ושל הכוכב האדום בויטוריה) עלולות להוביל מסקנה שזהו אחד מהבתים המוקדמים הקלים בהיסטוריה של מכבי תל אביב, וההפסד במשחק הראשון בא באמת רק בגלל הבאתו החפוזה של בלו וחוסר היציבות שהוא ייצר לקבוצה.
אבל בלאט נזהר ותמיד מסתכל על מה שחסר ועוד יש לעשות. בשבוע הבא, המשחק היוקרתי ורווי המסורת נגדפאנאתינייקוס יסגור את הסיבוב ויצביע באופן מדויק יותר על הכיוון,ובמיוחדיארגן מפגש בין האח של דריקס לאקסית שלו. בלאט יקווה להמשך בקו ההתקדמות. גם טל פרידמן יודע זאת היטב - בעזרת השם הכל יסתדר.
לפנייה לכתב/ת 
