איידס: לעבור ממחלה סופנית למחלה כרונית

מחלת האיידס פרצה לתודעה של העולם המערבי בתחילת שנות ה-80. בשנים הראשונות של הגילוי, מרבית החולים היו גברים לבנים וצעירים, בעיקר מהערים סן פרנסיסקו וניו-יורק. כיוון שההתפרצות הייתה בעיקר בקרב קבוצה זו, נבנתה הסטיגמה אודות המחלה שהייתה סביב קהילה הומוסקסואלית.

את אפליקציית הבריאות לסמארטפון כבר הורדת? הורידו לאייפון או לאנדרואיד

רק כעבור מספר שנים נוספות, בשנת 1983, התברר כי מחלת האיידס נגרמת עקב החשיפה לנגיף ה-HIV. כיום, ברור שנגיף ה-HIV קיים בעולם שנים רבות, הרבה לפני ההתפרצות בשנות ה – 80, ונמצאו עדויות להימצאותו בדגימות דם קפוא של חולים שנפטרו באפריקה מסיבה לא ידועה בשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת.

עוד כתבות בערוץ חודש המודעות לאיידס

למעשה, בניגוד לארה"ב, שם עם התפרצותה של המחלה, היא שויכה לגברים לבנים וצעירים, באפריקה המחלה לא שויכה לקבוצה מסוימת אחת, אלא תקפה גם גברים וגם נשים בגילאים שונים. כיום חיים בעולם כ-34 מיליון נשאים/חולים של נגיף האיידס, מחציתם נשים ומחציתם גברים, כאשר הרוב המכריע של החולים נמצא במדינות "העולם השלישי".

עוד כתבות

מהן ההתפתחויות המרכזיות שהפכו את האיידס ממחלה סופנית לכרונית?

"בתחילת הדרך הייתה המחלה חשוכת מרפא, אנשים שלקו בנגיף פיתחו תסמונת כשל חיסוני, ולרוב, כחמש שנים לאחר ההדבקה, הגוף לא יכול היה להתמודד עימה והם נפטרו כתוצאה ממנה.

"המהפכה הטיפולית החלה באמצע שנות ה-90, כאשר חלו שני אירועים מרכזיים: הראשון – חוקרים גילו את הדרך למדוד באופן כמותי את הנגיף בדם, מה שאפשר מעקב רציף אחר כמות הווירוס שנמצא בדמו של החולה והאירוע השני היה פיתוח של קונספט טיפולי בשלוש תרופות כנגד הנגיף – מה שמכונה "קוקטייל" ובשפה המקצועית נקרא HAART".

פריצת הדרך הרפואית

החל משנת 1996, באותם מקומות בהם הטיפול היה זמין, עברה המחלה מהפכה קיצונית ממחלה חריפה, אקוטית וחשוכת מרפא, המהווה גזר דין מוות לחולים הלוקים בה, למחלה כרונית, ברת טיפול. נכון להיום, המחלה מאפשרת תוחלת חיים ממוצעת או קרובה מאוד לממוצע באוכלוסייה הכללית.

מאז, עברה הרפואה כברת דרך עצומה, כאשר הבינו שהטיפול כרוני וממושך והנשאים כאן כדי להישאר. בקהילה הרפואית גברה ההבנה כי האחריות אינה רק על תוחלת החיים של הנשאים אלא גם על איכות חייהם.

כיצד השתנתה הגישה הטיפולית והגישה למחלה בעקבות ההתפתחויות השונות?

"אם בתחילת הדרך הגישה הטיפולית המובילה הייתה טיפול במחלה, היום הגישה הטיפולית המובילה היא טיפול בנשא, הקונספט הטיפולי השתנה. כיום, המשימה העומדת בפני הגורמים המטפלים היא להבטיח לנשאים ולחולים מצב בו המחלה אינה מנהלת את חייהם.

"מחולים סופניים הפכו הנשאים המטופלים לאנשים עובדים, תורמים לחברה, מתחתנים, מביאים ילדים וכן הלאה. אחת מגולות הכותרת של היכולת לטפל בנשאי הנגיף הינה, שנשים המקבלות טיפול במסגרת הטיפולים הקיימים היום, יכולות ללדת בעצמן תינוקות בריאים לחלוטין, דבר המדגיש ההכרח וההמלצה שכל אישה בהריון תיבדק כחלק מבדיקות הסקר שהיא עוברת בהריון גם ל HIV. גילוי מוקדם של נשאות HIV באשה הרה תאפשר טיפול באישה, גילוי ומניעת הדבקה של בן הזוג ושל העובר".

אילו גילויים והתפתחויות מהשנים האחרונות תרמו לשיפור איכות חייהם של נשאי נגיף הHIV?

"משנת 1996 - 2013 עברו 17 שנים של טיפול, בתחילת הדרך היו התרופות מאוד מורכבות, הנשאים נאלצו לקחת לעיתים כ- 18 כדורים ביום, שלוש או ארבע פעמים ביום בשעות קשיחות שהצריכו נשאים להשכים בלילה על מנת ליטול את הטיפול בהתאם ללוחות הזמנים.

"מעבר לכך, למרבית התרופות אז, היו תופעות לוואי רבות שכללו שלשולים, הקאות, חולשה, שינוי בפיזור השומן בגוף (ופגיעה במראה הגוף). תופעות אלה הביאו לתחושה לא טובה רק בגלל הטיפול עצמו, אך זה מה שהיה זמין בארסנל הטיפולי באותה תקופה".

ד"ר אלבירט מוסיף: "עם השנים חלה התקדמות רפואית והיום אופן הנטילה של הטיפול הרבה יותר נוח, כך שהטיפול כולל נטילה של כדורים פעם או פעמיים ביום, עד 4 כדורים סה"כ. מעבר לכך, ישנם אפילו כדורים משולבים שמכילים שלוש או ארבע תרופות כך שנטילתם הינה של כדור אחד פעם ביום, כמו אטריפלה, סטריבילד או אויפלרה.

"מעבר לנוחות הנטילה, מדובר גם בתרופות עם פרופיל תופעות לוואי מתון יותר. תופעות הלוואי הקשות שאפיינו את הטיפולים בעבר כבר כמעט אינן קיימות. ולא רק זה, כיוון שכיום החשיבה על החולים הינה לטווח הארוך ולא הקצר, התרופות החדשות, הניתנות על ידי הרופאים, נותנות פתרונות לטווח המיידי ולטווח הארוך.

"תרופות חדשות מקבוצות שונות, כגון פרזיסטה וריאטז (מעכב פרוטאז), אדוראנט ואינטלנס (מעכבי האנזים המהפך), אייסנטרס ודולטגרוויר (מעכבי אינטגרז) וסלסנטרי (מעכבי כניסה), מאפשרות לרופאים להיטיב עם המטופלים גם לטווח הארוך על ידי שליטה ברמות הנגיף ומיעוט תופעות לוואי ארוכות טווח".

כיצד התפתחויות אלה תרמו לנשא עצמו ולחברה בה הוא חי?

"הפיתוחים הרפואיים החדשים מאפשרים לחולה להתמיד בטיפול בצורה מסודרת, כל יום, למשך שנים וחולה המתמיד בטיפול מעבר לעובדה שהוא מרוויח את הבריאות שלו עצמו.

"הרווח הוא גם במידה מסוימת לחברה, בכמה אופנים; ראשית, האדם פרודוקטיבי, עובד ותורם לחברה ואינו צורך שירותי בריאות ביתר, שנית, התרופות מדכאות לחלוטין את הנגיף בדם. נשאים שהנגיף בדמם מדוכא כמעט לחלוטין, כמעט שאינם מדבקים ומסייעים במיגור הנגיף. חשוב לציין בהקשר זה כי אין זה אומר שניתן לקיים עימם מין שאינו מוגן".

מה צופן העתיד בתחום של פיתוח רפואי?

"עולם התרופות והטיפולים מתמקד כיום בשלושה רבדים של פיתוח; הרובד העיקרי הוא הטיפול במחלה, שם ישנה הצלחה גדולה, הנגיף אצל נשא המטופל בטיפול תרופתי מתאים, מדוכא כמעט לחלוטין.

"עם זאת, עדיין אין ריפוי מלא, הנגיף לא נראה בדם אך הוא עדיין במצב "רדום", לכן נשאים חייבים להמשיך ולהתמיד בטיפול כל הזמן. התחום השני הוא חיפוש אחרי החיסון נגד HIV, בינתיים עוד לא מצאו כזה אך קיימת עבודת מחקר רפואי ענפה בתחום. תחום שלישי הוא ריפוי מוחלט של חולים שאצלם הנגיף "רדום".

"כיום, מתקיים מחקר נרחב למציאות תרופות שיאפשרו את מיגורו של נגיף ה-HIV גם במצבו ה"רדום" ויביאו לריפוי מלא מהמחלה. החוקרים המובילים בתחום סבורים כי פתרון כזה אפשרי ותהיה אפשרות בעתיד לריפוי אך להערכתם פיתוח זה ייקח לפחות בין 10-15 שנה. עד אז, ממשיכים הנשאים לקבל טיפול תרופתי שמאפשר חיים תקינים".

שינוי בתפיסה הוא לא פחות חשוב

כיצד הפיתוחים הרפואיים השפיעו על הסטיגמות השונות הקשורות למחלה?

"לצד השינויים הרפואיים שהתפתחו לאחרונה, לצערנו רבים מהחולים נשאי נגיף האיידס נאבקים בסטיגמה ובבורות סביב המחלה, זוהי עדיין בעיה גדולה שאיתה מנסים להתמודד גורמים רבים כמו הנשאים עצמם, משפחותיהם, רופאים, הוועד למלחמה באיידס ועוד.

"בבואם לקבל טיפול רפואי שלא קשור למחלתם, במרפאות שיניים, במקומות העבודה ואפילו בקרב בני המשפחה, פעמים רבות ההתמודדות של נשאי נגיף האיידס קשה יותר כנגד הסטיגמה והבורות בחברה מאשר ההתמודדות עם המחלה עצמה והטיפול בה".

הכותב הוא רופא בכיר במרפאת האיידס במרכז הרפואי קפלן