אובמה - נמר של נייר
הצהרותיו של אובמה כי "ארצות הברית מחויבת למנוע גרעין מאיראן" נשמעות כמשהו שראוי יותר לתוכניות טרגי-קומיות על נמרים של נייר ועכברים שואגים
בתורת המשחקים קרוי הדבר "פרדוקס הסחטן" - מצב שבו שחקן רציונלי נאלץ להתנהג באורח לא רציונלי, בין השאר, משום שיריבו הסחטן דוחק אותו למצב שבו יקבל פחות בהרבה משהיה מקבל אלמלא נכנע לסחטנות. ובכל זאת השחקן הרציונלי מברך על המוגמר, משום שלהערכתו - בנסיבות החדשות נזיד העדשים שייצא לו מהמשא ומתן זה המקסימום שיהיה מסוגל להפיק.
דברי בכיר אמריקני מהימים האחרונים בז'נבה, המשקפים כמובן את עמדת אובמה, כי "מתקפה צבאית לא תחסל את תוכנית הגרעין האיראנית", לא רק מלמדים על הנסיבות החדשות שאליהן קלעה את עצמה ארצות הברית, כשחקן רציונלי לכאורה, ששמט מידיו את מיטב קלפי המיקוח שהיו לו מול איראן, אלא גם כמי שנכון להודות קבל עם ועדה, גם לאוזניים איראניות כרויות, כי האופציה הצבאית כבר אינה רלוונטית.
עוד בערוץ הדעות של ynet:
אבא בן 70, מתי יהיה לי זמן אליו? / עמרי אריאב
להוציא את ההתאבדות מהארון / דפני אסף
ולו רק כדי לצקת תוכן של ממש לאותה אבחנה אמריקנית מופלאה שהאופציה הצבאית כבר אינה איתנו, הבהיר גם מזכיר המדינה ג'ון קרי כי האפשרות של "לא לדבר כלל עם האיראנים ושהם ימשיכו לבנות יכולות גרעיניות, ואז יהיה לנו עימות צבאי אוטומטי" יורדת למעשה מהפרק. תחתיה, קובע קרי, אנחנו "מעדיפים לבקש מהם לעצור איפה שהם עכשיו ולקחת את התוכנית כמה צעדים לאחור, כך שיוארך הזמן הנחוץ להם לפרוץ קדימה". על רקע זה, נשמעות הצהרותיו של אובמה, גם מהימים האחרונים, כי "ארצות הברית מחויבת למנוע גרעין מאיראן" כמשהו שראוי יותר לתוכניות טרגי-קומיות על נמרים של נייר ועכברים שואגים.
גם אם לא הכול יסכימו עם קביעת שר ההגנה האמריקני הייגל בראיון עם העיתונאי ג'פרי גולדברג, כי "איומי נתניהו בפעולה צבאית על מתקני הגרעין, הביאו את איראן לשולחן המשא ומתן", מוסכם על רבים שאיומים אלו השיאו תרומה של ממש להגברת הסנקציות כלפי האיראנים. אלא שלאיומים האלו יכול היה להיות אפקט רב בהרבה, אם לא הייתה טורחת הרביעייה הישראלית המהוללת בראשות פרס, דיסקין, דגן ואשכנזי, לעשות כל שרק יכלה כדי לחבל באיומי ישראל. חבורה זו, שהשליכה את כל יהבה בעניין עצירת הגרעין האיראני על משענת קנה רצוץ כאובמה, יכולה עתה לחכך ידיה בהנאה משצלחה דרכה והאופציה הצבאית שלנו וגם של האמריקנים ירדה מהפרק.
ועדיין, גם אם הסנקציות והאיום הצבאי האמריקני והישראלי שריחף מעל שמי איראן בשנים האחרונות, לא עצרו את תוכנית הגרעין, הם הקשו על מהלכיה, זרעו ספקות בקרב ההנהגה האיראנית באשר לכדאיותה, ומן הסתם הגבירו את נכונות רוחאני לשאת ולתת עליה. ייתכן שלמרות הסנקציות וקלף האיום הצבאי, איראן הייתה ממשיכה לצעוד לעבר הגרעין, אך ייתכן גם שהתגברות האיומים והחרפת הסנקציות היו גורמים להרהור מחודש בקרב ההנהגה האיראנית באשר להמשך התוכנית לנוכח עלותה ההולכת ומאמירה.
אלא שעתה, משמרבית סוסי הגרעין האיראניים כבר ברחו מהאורווה, כל שנדרש עתה מהעם, שטוען להמצאת משחק השחמט, הוא להקריב פיונים טפלים כדי לזכות במשחק. "שאה מט" הוא מקור השם הפרסי לשחמט, שפירושו "מארב למלך". בין אם זה מארב למלך, או לנשיא אמריקני במקרה דנן - ההליכה לז'נבה מלמדת עד כמה משתלמת הייתה נכלוליותם ועיקשותם של האיראנים ועד כמה הרת אסון הייתה עמדת המערב מולם בהנהגת אובמה.
"בכל עסקה יש נוכל מצד אחד ושוטה מצד שני", נוהגים לומר כמה מרקסיסטים אדוקים. כשמצד אחד ניצב רוחאני, הממשיך ביד אחת לסובב את הצנטריפוגות במלוא הקיטור ובידו השנייה לסובב בכחש את שומעיו במערב, ומהצד השני ניצב נשיא אמריקני נאיבי, רופס ומפוחד, שכבר החל בשחרור הלחץ מאיראן הרבה לפני המשא ומתן הנוכחי, תוך שהוא מוקסם עד עמקי נשמתו ממתק השפתיים של המנהיג האיראני - דומה כי ל"משוואה המרקסיסטית" יש יותר מאחיזה רופפת במציאות. בנסיבות אלו קצת קשה לראות איך האיראנים לא ייצאו וכל תאוות הגרעין בידיהם.
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
