להופיע מול מובי, לפגוש את ניל יאנג
כשעדי אולמנסקי הופיעה בלוס אנג'לס, מובי היה בקהל. משפחת אלייב לא ידעה איך תתקבל המוזיקה הבוכרית שלה בפסטיבל רוק בדנמרק, אבל הקהל צרח את כל המילים. פלורה פגשה בצרפת את ניל יאנג, בשירותים. אמני "חשיפה בינלאומית" מספרים על ההזדמנויות מעבר לים וכמה כיף לחוות אותן
התקבלתי לשני פסטיבלים מאד נחשבים בלוס אנג'לס וניו יורק - אחד מהם היה פסטיבל של מגזין "פילטר" הנחשב (Culture Collide), והשני, CMJ, הוא פסטיבל שמופיעים בו כמעט כל האמנים שעתידים לפרוץ. בדומה לחשיפה הבינלאומית, גם שני הפסטיבלים האלו הם פסטיבלי "שואוקייס": פתוחים לקהל רחב אך מיועדים גם לאנשי תעשייה נחשבים שמגיעים לבדוק אמנים מעניינים חדשים. זו נראתה כמו הזדמנות מעולה ללכת לבדוק את השטח.
הגעתי עם אפס ציפיות. בשני הפסטיבלים מופיעים המון אמנים כך שהסיכוי להצליח למשוך את תשומת הלב של אנשי התעשייה ומי שעניין אותי - יחסית קטן, אבל... החלטתי לתת לזה הזדמנות. זה הרגיש כמו מסע אמיתי. חוסר שעות שינה, המון הרצאות על מוזיקה והופעות, ומעט זמן לראות את שתי הערים המטורפות אליהן הגעתי.
אני לא כל כך בטוחה שהבנתי את אל.איי. עיר פזורה, שאי אפשר להסתדר בה בלי רכב, ואם אתה לא מכיר את המקומות שכדאי להיות בהם - לא בטוח שתמצא אותם. היו לי שלוש הופעות בפסטיבל שם. בהופעה הראשונה התפלאתי לגלות קהל מפרגן, שבחר להיות סופר-כיפי ולהעניק לי תחושה מדהימה, על אף תקלות טכניות שהיו לי עם המחשב. בהופעה השלישית, נכח בקהל לא אחר מאשר מובי. לא הייתי מודעת לכך כשההופעתי, אבל מובי היה חלק מפאנל המרצים בפסטיבל, והגיע במיוחד לצפות בהופעה שלי. כמובן שכשאנשים באו וסיפרו לי על כך בקושי הצלחתי לדבר מרוב התרגשות.
מאל.איי המשכתי לניו יורק. זו עיר כל כך שונה, ומשום מה הרגשתי בה הרבה יותר בבית. היא מזכירה את תל אביב בתנועה ובמהירות. לא ידעתי על עצמי שאני בנאדם של עיר, אבל ההבדל בין שתיהן חידד את זה פתאום. היו לי שתי הופעות מתוכננות בניו יורק. בהופעה השנייה קרה דבר מאד מרגש: אחת הראפריות שאני הכי מעריצה, קיטי פרייד, צייצה לי בטוויטר שהיא רוצה לבוא לאחת ההופעות שלי, ובהמשך שלחה מייל שהיא תשמח שנעבוד יחד על מוזיקה אם אני עדיין בארצות הברית. קשה להסביר כמה זה נעים ומרגש לקבל הצעה כזו ממישהו שאתה כל כך מעריך.
היה מדהים להופיע בניו יורק. הקהל שם כל-כך מפרגן ונהנה ממוזיקה - והרגשתי, שלמרות שתמיד חשבתי שהמוזיקה שלי שייכת ללונדון, אולי דווקא ארה”ב זה הייעוד האמיתי של מה שאני עושה.
לקראת סיום השהות שם הלכתי לאחת ההופעות הטובות שיצא לי לראות. קיבלתי כרטיס להופעה סודית של ארקייד פייר שהתקיימה בברוקלין. מסתבר שמי שניסה לקנות כרטיס במקום נאלץ להיפרד מ5000 דולר! ובכן, זו היתה אחת ההופעות המרגשות והמיוחדות שראיתי. 1500 איש בסך הכל, בחלל די קטן ואינטימי כשמי שמציג את הלהקה הוא לא אחר מאשר ג'יימס מרפי. סיום מושלם לסיבוב מעניין. בקיצור, היה שווה. (עדי אולמנסקי)
משפחת אלייב: מוזיקה ובישולים באוסטרליה
ב-2011 הופענו ב"חשיפה בינלאומית" של משרד החוץ בירושלים. מספר רב של אמרגני פסטיבלים הגיעו מכל אירופה וארה"ב ונכחו בהופעה שלנו. ניכר שהיתה התלהבות מהמופע, כי אחריו קיבלנו לא מעט הזמנות להופיע בפסטיבלים שונים. המפיקה והמנהלת שלנו איבון קאהן (עולמלא) הצליחה למנף את ההתלהבות לקשרים ממשיים, ומשם נולד הטור הבינלאומי הגדול שלנו.
פחות משנה לאחר מופע החשיפה הגענו למספר מקומות במספר יבשות, ארצות וערים. קיץ 2012 ייזכר לעד כקיץ עמוס הופעות - ובמהלכו הופענו בדנמרק, פולין, סלובקיה, אנגליה, צכ'יה, אוסטריה, שוויץ, הולנד וארה"ב. הטור נפתח במופע במסגרת הפסטיבל הנודע "רוסקילדה" בדנמרק, המיועד לכ-80,000 מבקרים. המתח היה גדול - לא ידענו כיצד תתקבל המוזיקה הבוכרית שלנו בפסטיבל שעיקרו הוא רוק, וההופעה המרכזית שלו היא ביורק.
לפני המופע שמענו פתאום שירה מתוך הקהל הממלא את האוהל. היו אלו מילים של השיר "שנקרה מטונדה" - וחשבנו שזו הקלטה שלנו שמתנגנת ברקע. להפתעתנו, צעירים רבים שעמדו בקרבת הבמה, שרו וחיכו שנעלה על הבמה. ההתרגשות היתה מטורפת. אין מילים לתאר את המופע - שכלל עבודת וידאו ארט מדהימה, מעשה ידם של אמנים דנים מקומיים, ואנרגיות מטורפות על הבמה ומחוצה לה.
המשכנו לפסטיבל Paleo בשוויץ, שם הופענו לצד סטינג, הקיור, מנו צ'או ועוד להקות שעד אז היו עבורנו חלום רחוק. ההופעות שודרו בשידור חי בטלוויזיה לכל אירופה - ואפשר להגיד שההופעות הללו פתחו לנו הרבה דלתות גדולות.
לפני המופע הראשון בפסטיבל WOMAD UK, שייסד פיטר גבריאל בכבודו ובעצמו, שוטטנו במלון בו התארחנו, ופתאום פגשנו בחברים מהארץ: להקת בלקן ביט בוקס שגם הופיעו לפנינו והתארחו במלון. ההתרגשות היתה גדולה, גם כי תמיר מוסקט הוא זה שהפיק לנו את הדיסק, וגם כי חשנו גאווה גדולה על כך שכל כך הרבה ישראלים מייצגים את ישראל בפסטיבל כה חשוב.
כך תרנו את אירופה, מפסטיבל לפסטיבל, ופגשנו אמנים מדהימים מכל העולם. במיוחד זכורה לנו פולין, בה פגשנו במספר מוזיקאים בינלאומיים גדולים כמו דניאל קאהן ופרנק לונדון, עת הופענו בפסטיבל לתרבות יהודית בקרקוב. לאחר המופע עלינו לנגן יחד במעין ג'אם ספונטני שנמשך שעות על גבי שעות. גם להקת "מארש דונדורמה" הופיעה בפסטיבל, ומספר מהנשפנים שלהם הצטרפו לג'אם, שהפך לאיבנט מוזיקלי חובק עולם.
שנת 2013 הביאה עמה הופעות נוספות ברחבי הגלובוס. הגענו לאוסטרליה ובין שורת המוזיקאים הנפלאים פגשנו שם גם את גורן ברגוביץ' האגדי, די ג'י קליק ועוד. הסתובבנו בין ג'אמים יצירתיים בתחנות רדיו שונות אל המופעים ולאחריהם שוב ג'אמים ספונטניים עד אור הבוקר עם מיטב הנגנים, קיימנו מפגשים מרתקים עם מאוריים מקומיים, פקדנו סדנאות שונות ועברנו חוויות בלתי נשכחות. סדנא זכורה במיוחד התמקדה באוכל בוכרי, שם התקיים מפגש בין סבא אלו אלייב למאסטר-שפית אוסטרלית מקומית, ויחד הם הכינו טון פולוף (מאכל בוכרי) עם ניחוחות שהזכירו לנו את הבית. (משפחת אלייב)
פלורה: יום הולדת בצרפת
אחרי המופעים הפותחים שעשיתי לאסף אבידן לכבוד השקת האלבום שלו בארץ, קיבלתי את ההצעה המפתיעה והמסקרנת להצטרף להרכב הליווי שלו. כמובן שהופתעתי, כמובן שהסכמתי. וכך יצא שבמהלך חצי השנה האחרונה הופעתי עם אסף אבידן כקלידנית וזמרת בעשרות הופעות ברחבי אירופה, במועדונים ובפסטיבלים.
למדתי המון מהמסע הארוך והאינטנסיבי שעברנו יחד, ובעיקר מאסף, שלא משנה מה עובר עליו - הוא תמיד נותן מעצמו לקהל בנדיבות מעוררת השראה. מול עצמי למדתי איך לנגן את אותם שירים, מבלי לוותר על למצוא בהם בכל זאת משהו חדש, להרגיש ולהתרגש מהם כל פעם מחדש. במסע כזה יש אוירה של תוכנית ריאליטי, רק בלי המצלמות. להיות עם אותם אנשים מהבוקר עד הלילה, לאכול איתם ארוחות בוקר, לנסוע איתם, לעבוד איתם, לבלות איתם. זה לא פשוט בכלל לאורך זמן, אבל בכל זאת מאד כיף, ובמבט לאחור - בהחלט מצאתי כמה חברים לחיים ונהניתי מכולם מאוד.
הסתובבנו בהמון בפסטיבלים בהם יצא לי לראות הופעות מעולות, להכיר להקות חדשות, ולגלות עולמות חדשים. שיעור פרטי שקיבלתי מ-dub fx על הלופר החדש של חברת "בוס" מיד אחרי הופעה שלו, פגישה מקרית עם ניל יאנג ממש מקרוב (כשהלכנו לשירותים באותו זמן), פגישה עם להקת Beach House, צילום משותף עם המתופף החמוד של ה EELS, שיחות על סינטים ומכונות תופים עם הקלידן של ג'יימי לידל. וכל זה על רקע תפאורה של טבע אירופאי מדהים ביופיו.
תוך כדי הטור האינטנסיבי, גם הופעתי עם פרויקט הסולו שלי בלונדון ופריז בהופעות עצמאיות, ובקלמרו פרו (צרפת) כחימום לאסף. ההופעות האלו היו מאוד מרגשות בשבילי. בדיעבד, אני יכולה להגיד שזה לא מובן מאליו שבמהלך טור אינטיסיבי אמצא את הזמן ואת הכח להופיע לבד, בלי הפקה מסביבי. אבל למזלי, שלושתן היו מאוד מוצלחות.
במועדון קטן בלונדון היה קהל קשוב שסלח לי על שלא זכרתי איך מתחיל אחד השירים, ופתח איתי שיח מעניין על אופציות להמשך השורה Ther's always someone. בקלאב בפריז, עם מטבח ואוכל ממש טעים, הערב נפתח באוירה אלקטרונית, והקהל שהיה בהתחלה מעט מרוחק התקרב אל הבמה זז ונפתח.
וקלרמו פרו, העיר שהפכה לתשובה לכל דבר,וגם השאלה. שם היתה ההופעה הכי גדולה שעשיתי עד עכשיו עם השירים שלי, מול 1500 איש. לכבוד יום ההולדת שחגגתי שם, אסף הפתיע אותי ואיחל לי מזל טוב על הבמה. פתאום כל הקהל התחיל לשיר לי יומולדת שמח, זה היה מטורף לגמרי.
הסיום המושלם לטור האחרון היה בצרפת ב"זניט". התרגשתי מסופו של המסע, והתרגשתי בשביל אסף שכמות כזאת גדולה של אנשים הגיעה לראות אותו. אחרי ההופעה יצאנו למועדון מקומי לחגוג. רקדנו ושתינו ועשינו חיים - ואפילו שמענו שג’יי-זי היה שם, אבל אני לא ראיתי אותו. בקרוב נחזור שוב לדרכים, לא לפני עוד כמה הופעות פה בארץ שגם בהן אפתח עם החומרים שלי, וזה לא פחות מרגש. (פלורה)
אירועי "חשיפה בינלאומית למוזיקה ישראלית" יתקיימו זו הפעם הרביעית בהפקת ע"י "צוללת צהובה" בירושלים, בשיתוף משרד החוץ ובתמיכת משרד התרבות והספורט, הקרן לירושלים ועיריית ירושלים. האירועים יתקיימו בשני חלקים: הראשון יתמקד במוזיקת עולם וג'אז ויערך בין התאריכים 13-16 בנובמבר, והשני יתמקד במוזיקת רוק ואינדי ויערך ב-20-23 בנובמבר.
לפנייה לכתב/ת 
