שכחתם את המו"מ האמיתי על הפצצה
האיראנים רצו הישג מיידי להציג לרחוב, הצרפתים הצילו את האמריקנים מטעות - וכל זה יקרין על השיחות החשובות באמת ממחר בטהרן: עד כמה נוכל לדעת על התוכנית לייצור מתקן הנפץ לנשק האטומי?
יש בהחלט מקום לאופטימיות זהירה אחרי סבב השיחות הכושל בז'נבה: האיראנים הבינו שמעכשיו ואילך הם ייאלצו לתת ולוותר, ולא רק לקבל ולחייך. אבל יש סיבה נוספת - והיא ההשפעה על משא ומתן מקביל, שמייצר פחות כותרות אבל הוא חשוב אף יותר: השיחות שינהל ממחר בטהרן ראש הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), יוקיה אמנו, על תוכנית פיתוח הנשק האטומי שהאיראנים מסתירים.
עוד בעקבות שיחות הגרעין:
נשיא איראן: לא נתכופף, ההעשרה - קו אדום
נתניהו: לא משלה את עצמי, אבל מה החיפזון?
כל תוכנית לבניית נשק אטומי מורכבת משני חלקים עיקריים: ייצור החומר הבקיע, באמצעות העשרת אורניום או ייצור פלוטוניום; והשני - פיתוח וייצור מתקן נפץ ובהמשך הקטנתו לממדים זעירים כדי שיורכב כראש נפץ על טיל.
עם זאת, ארגוני ביון במערב יודעים בוודאות שלאיראנים יש את התוכניות והמפרטים הטכניים לייצור אב-טיפוס של מתקן נפץ וראש קרב גרעיני לטיל. אלה סופקו על-ידי מדען הגרעין הפקיסטני עבד אלקאדירחאן, שקיבל אותם מהסינים. כך שלאיראנים יש את הידע, השאלה היא כמה הם התקדמו בפרקטיקה.
"מחקו" את הניסויים
סבא"א הציגה בכתב שאלות רבות בנושא. התגובה הייתה התעלמות או התחמקות. הפקחים דרשו להיכנס למחנה צבאי סמוך לטהרן ואחר כך למחנה נוסף סמוך לעיר פרצ'ין כדי לבדוק מידע על ניסויים במתקן נפץ גרעיני ולא הורשו. האיראנים טענו שמתקנים צבאיים הם מחוץ לתחום לפקחי האו"ם ומיד אחרי כן החלו בעבודות עפר אינטנסיביות ורחבות היקף כדי "למחוק" את עקבות הניסויים.
מסעו של אמנו לטהרן מחר נועד להשיג פריצת דרך בדיוק בנושאים האלה: ראשית, לקבל הודאה מהאיראנים וחשיפה בכתב של מאמציהם מ-2003 ואילך לפתח מתקן נפץ וראש קרב גרעיניים. שנית - וזה החשוב - לאפשר לפקחים לבקר באותם מקומות שלגביהם יש למודיעין במערב ולסבא"א מידע שבהם עסקו או עוסקים בפיתוח נשק גרעיני. שלישית, לראיין מדענים איראניים שלפי החשד עסקו ישירות בכך.
אם יוכתר מסעו של יוקיה אמנו בהצלחה, אפילו חלקית, זו תהיה פריצת הדרך האמיתית עד כה בשיחות עם האיראנים, מפני שהמידע שבידי המערב בנושא תוכנית הנשק עצמה אינו שלם. בלי לדעת עד כמה הם התקדמו בפיתוח אב טיפוס של מתקן נפץ ובפיתוח ראש קרב לטיל, לא תדע עד כמה קרובה הפצצה.
האיום הישראלי נלקח ברצינות
עוד סיבה לאופטימיות אחרי סבב השיחות הכושל בז'נבה היא שנוכחנו בישראל לדעת שיש לנו שותפים רבי עוצמה בהתנגדות לגרעין האיראני. ישראל, כלומר נתניהו, מספקים למאבק בגרעין האיראני שני מרכיבים: רטוריקה נוקשה שהשפעתה ניכרת בקונגרס האמריקני, ואיום מרומז בתקיפה צבאית של מתקני הגרעין האיראני.
אמנם בישראל יש שסבורים שהאיום הצבאי הישראלי כבר לא קיים מרגע שארה"ב החליטה להיענות למתקפת החיוכים של נשיא איראן רוחאני, אבל אפשר להתרשם שההנחה איננה נכונה האיום הצבאי הישראלי ממשי וקיים. עדות לכך אפשר למצוא בחששות הגדולים שהתעוררו בוושינגטון אחרי הוויכוח הכעוס בין נתניהו למזכיר המדינה האמריקני קרי, וגם באיתותים המגיעים מאיראן.
בסוף השבוע חשפה פתאום איראן טיל נגד מטוסים וטילים מתוצרתה, ואף הציגה סרטון להוכיח עד כמה הטיל הזה יעיל. מבלי להתייחס לאמינות הערך הצבאי של הטיל, עצם חשיפתו ועצם פרסום הסרטון המראה שאיראן יכולה לפגוע בנקודות תורפה צבאיות בארץ, מראה שהאיראנים דווקא כן מתחילים להתייחס לאיום הצבאי הישראלי ברצינות. ואם וושינגטון וטהרן לא מקלות ראש ביכולתה של ישראל לתקוף, סביר להניח שבשתי הבירות יודעים למה.
הטעות החוזרת של אובמה
הערה אחרונה שמתבקשת לאור כישלון המשא ומתן בז'נבה היא לעניין כוונות הצדדים. לאיראנים, שהגיעו כבר למצב של "מדינת סף גרעינית", לא היה קשה מדי להסכים להקפאת המצב. הם לא נדרשו לפרק יכולות גרעיניות, אלא רק להסכים שלא לפתח עוד ועוד יכולות, מה שלא מונע בעדם מלפרוץ לעבר הפצצה מתי שיחליטו. אבל הם רצו בתמורה הקלה משמעותית בסנקציות שתאפשר להם להציג לעם הישג מיידי.
ההקלות שהציעו האמריקנים, בעיקר שחרור כספים מוקפאים בבנקים והקלות סחר מזעריות, לא סיפקו את האיראנים. רוחאני רצה משהו שיאפשר לו מיד להתניע את הכלכלה האיראנית ואחר כך, בהמשך, במסגרת ההסדר הסופי, להאיץ אותה למקסימום. אבל היה דרוש להם הישג מיידי שאותו יראה כל אזרח ברחוב. הכישלון בשיחות נבע מכך שהאמריקנים - בהמרצה צרפתית נחושה - לא הסכימו לתת להם את מבוקשם.
האמריקנים היו מוכנים להתרכך, כיוון שממשל אובמה עושה שוב את אותה שגיאה: וושינגטון משקיעה מאמץ בפוליטיקה הפנים איראנית,
כלומר רוצה לחזק את מעמדו של רוחאני מול משמרות המהפכה, גם אם זה ייעשה במחיר ויתורים מפליגים ויצירת תקדים מסוכן כלפי האיראנים.
לעומת זאת, צרפת דוגלת במשא ומתן קשוח מההתחלה. בפריז חושבים כמו בירושלים שוויתורים לאיראנים כדי לחזק פוליטית את רוחאני ומתונים אחרים, רק יביאו בסופו של דבר למצב "צפון קוריאני" שבו המערב נותן, איראן מקבלת, ואחר כך ממשיכה בדהירה לעבר הנשק הגרעיני. העובדה שהסבב בז'נבה הסתיים בכישלון מאפשרת בינתיים למתנגדי ה"הסכם הרע" בוושינגטון להתארגן ולמנוע את המשך הקו הפייסני, שמחזק את רוחאני בתוך איראן אבל מכרסם במנופי הלחץ שהמערב יכול להפעיל כדי להשיג הסכם סופי טוב.
לפנייה לכתב/ת 
