גשש בלש פותר כל תעלומה - אז מה
פעם אחר פעם הם מפתיעים את כל אנשי החוק שסביבם ומצליחים לפתור תעלומה בעזרת כישרון נדיר - אבל כבר נמאס לשמוע על זה. כי המפענחים בסדרות הטלוויזיה הם כולם צל חיוור של האחד והיחיד: שרלוק הולמס
צפייה בסדרה "תפיסה" (Perception), שעלתה לאחרונה לשידור ב-HOT, העלתה מחשבות נוגות על שבלונות ועל מפענחים. כמו רבות לפניה, גם "תפיסה" עוסקת באדם לא נורמטיבי בעל כישורים יוצאי דופן, שמסייע לגוף ביטחון כזה או אחר. במקרה הזה דניאל פירס (אריק מקורמק שזכור מ"וויל וגרייס"), מומחה למצבים נפשיים שסובל בעצמו מסכיזופרניה, מגויס לעזור ל-FBI לפתור תיקים שבהם מעורבים אנשים עם הפרעות נפשיות. נשמע לכם מוכר, נכון?
דמות המפענח היא אחת הוותיקות בתרבות, אך מאז שהתוודענו לשרלוק הולמס של סר ארתור קונן דויל עברו הרבה מים בתמזה. בעולם הטלוויזיה התאהבו במפענח רב היכולות (והשריטות) ויצרו לו עוד ועוד כפילים - מתקפת המשובטים כמו שאמר פורטיס.
סדרות המפענחים הן מעין תת-ז'אנר של סדרות המשטרה (ז'אנר משובט לעייפה בפני עצמו). במרכזן לנצח תעמוד דמות אקסצנטרית שפותרת תעלומות, בעוד שאר הביטחוניסטים מביטים בהשתאות על הפלא. דוגמה אחת מני רבות למפענח שכזה אפשר למצוא ב"קאסל", סדרה שעוקבת אחר מחבר ספרי מתח שמצטרף לצוות בלשים ניו-יורקי.
ריק קאסל (נייתן פיליון) הוא גרסה מרוככת מאוד של המפענח יוצא הדופן. עיקר השוני שלו נובע מהיותו נהנתן עשיר ולא קשוח במיוחד. הוא פותר תעלומות ביחד עם הבלשית היפה (כמובן) קייט בקט, ומספק את זווית הסופר לכל תיק. בסך הכל מדובר בבלש וואנבי בסדרה חביבה ולא מזיקה.
דוגמה קצת מדממת מעט יותר אפשר למצוא ב"חניבעל", סדרה שמתארת אירועים שקדמו להתרחשויות בספרו של תומס האריס "דרקון אדום". וויל גרהאם (יו דנסי) מסוגל להבין כיצד בוצעו פשעים בזכות יכולת להזדהות עם הפושעים, להיכנס לראש שלהם, ובזכות היכולת הזו הוא נקרא לסייע ל-FBI.
היכולת שלו עולה לו במחיר נפשי כבד, ומפגישה אותו עם הפסיכיאטר חניבעל לקטר - רוצח וקניבל (מאדס מיקלסן). מסביב יש הרבה רצח, דם ובשר, ובכל זאת ניתן להבחין שגם פה שמו היוצרים דגש על דמות של מפענח יוצא דופן שמגיע מחוץ למערכת.
והרשימה עוד ארוכה. למשל פטריק ג'יין ב"מנטליסט", אדם חד אבחנה שמסוגל לפענח אנשים בזכות התבוננות בהתנהגות שלהם. ג'יין העמיד פנים שהוא מדיום בזכות היכולת שלו, אבל אחרי שמשפחתו נרצחה הוא החל לסייע ל-CBI (לשכת החקירות של קליפורניה) לתפוס את הרוצח, ועל הדרך הפך לחלק מהחבורה. ושוב - דמות ייחודית רותמת את כישוריה לטובת תפיסת הרעים, והפער בינה לבין חבורת הנורמטיבים סביבה מייצר את רוב העניין.
צפו: פטריק ג'יין מפגין את כישוריו
המפענח הידוע מכולם הוא כמובן שרלוק הולמס של דויל, שבין היתר הופיע גם על המסך הקטן. "שרלוק" הסדרה הבריטית של ה-BBC, עשתה שימוש מצוין בדמות האייקונית, והוכיחה שאפשר לעשות יותר משבלונה כשבאמת רוצים. שרלוק המודרני בגילומו של בנדיקט קמברבאץ' הוא מרתק ומשכנע, והייחודיות שלו לא נראית כמו טריק שחוק. לעומת זאת הגרסה האמריקנית, "אלמנטרי", חזרה לנוסח הקבוע - ולכן היא מעניינת פחות.
גם שרלוק הדגול מתבלבל לפעמים
גרסה אמריקנית אחרת לשרלוק היתה מוצלחת הרבה יותר בסדרה "האוס". הרופא
שפענח תעלומות רפואיות היה דמות מעניינת באמת, ששמה בצל את כל הדניאל פירס למיניהם. הוא פתר מקרים בזכות יכולת התבוננות והסקת מסקנות יוצאת דופן בדיוק כמו הולמס - וגם הוא היה אאוטסיידר מבחירה. בעונות האחרונות הסדרה הדרדרה, אבל עדיין נזכור את האוס כאחד המפענחים המוצלחים והמיוחדים באמת. לא בכאילו.
אם לחזור ל"תפיסה", בארצות הברית השיגה העונה הראשונה נתוני צפייה נאים, בימים אלה משודרת השנייה והיא כבר חודשה לשלישית, כך שנראה שלאמריקנים ממש לא נמאס מדמות המפענח, אפילו כשמדובר בעוד שבלונה. "שרלוק" ו"האוס" הוכיחו שאפשר לפענח בסטייל, וכל שנותר הוא לקוות שהמפענח הבא לא יהיה שיבוט של קודמו. עד אז נתנחם בעונה השלישית של "שרלוק" שבאה עלינו לטובה.
