אובמה .Vs נתניהו: הקרב עובר לוושינגטון

עם תום השיחות הדיפלומטיות בז'נבה, עבר המאבק על פיתוח הגרעין האיראני לוושינגטון - זירת כיפופי הידיים בין נשיא ארצות הברית ברק אובמה, מנהיג הרוב הדמוקרטי בסנאט הארי ריד ויו"ר ועדת החוץ רוברט מננדז. בצל מאמצי ראש הממשלה בנימין נתניהו להשפיע על דעת הקהל האמריקנית, מצדדים האחרונים בהחרפת הסנקציות נגד איראן, בעוד מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי גורס כי ההסכם המתגבש הוא חיובי.

עוד בערוץ החדשות של ynet:

הכתבת גילתה בשידור חי: יש לי סרטן

אובמה אינו זקוק לאישור הקונגרס כדי לחתום על הסכם עם איראן, אך הוא אינו יכול לבטל סנקציות הקבועות בחוק. לפני חתימה על הסכם מעין זה, אמור הקונגרס להצביע על ביטול הסנקציות, ולכן שיתופו בתהליך הוא חלק מובנה במשחק הפוליטי-מדיני. ישראל משולבת עמוק בוויכוח הפומבי, ומנסה להזהיר תדירות מכישלון פוטנציאלי מהדהד. בהקשר זה, חילופי הדברים החריפים בין נתניהו לקרי, הגעתה לארץ של תת-מזכיר המדינה וונדי שרמן ונסיעתו לוושינגטון של שר הכלכלה נפתלי בנט אינם אלא המשך ניסיונות השכנוע.

המתח הדיפלומטי והפוליטי - שום ממשל אינו אוהב שהקונגרס מתערב בנושאים בינלאומיים - הוביל גם לעמדות דמוקרטיות שמנוגדות לממשל, ובראשן זו של יו"ר ועדת החוץ רוברט מננדז. האחרון נענה לבקשת הממשל ועיכב מהלך להחרפת הסנקציות, אך עם תום השיחות, הוא הבהיר כי אינו מתכוון להמתין עוד. בוויכוח מול הבית הלבן, הבהיר מננדז שתהליך החקיקה לוקח זמן וממילא ישמש ככלי נוסף של אובמה מול איראן. הממשל האמריקני, לעומת זאת, פחות התרשם ועסוק בעיקר בצורך להפגין רצון טוב כלפי טהרן.

בהינתן שמדובר בשנת בחירות אמצע הקדנציה, אמור "הריקוד" הפוליטי האמור להיות מושפע עמוקות ממאבקים חיצוניים. בעוד הרפובליקנים עושים מאמץ להתנגח באובמה בכל נושא, הנבחרים הדמוקרטים מהלכים בעדינות בין מפלגת האם ובין התחושה הרווחת לעתים שאובמה הפך לנטל.