נדרש להוכיח אבהות ופוצה: 'שנה של סיוט'
לאחר שנקבע כי המדינה תפצה אותו, סיפר הגבר ל-ynet על השנה הקשה שחוו הוא ואשתו. "עשו לנו עוול. פקידות אמרו לי שאם אשתי הייתה איטלקייה, זה לא היה קורה, אבל כיוון שהיא ממזרח אירופה, אלה ה'נהלים'", סיפר
"זו הייתה שנה קשה מאוד. שנה של סיוט, שלא האמנתי שאחווה במדינה שלי. ראיתי את הבן שלי בוכה, קודח מחום ומעוכב שעה וחצי בשדה התעופה כי חשבו שהוויזה שלו מזויפת. היו תקופות שבהן כבר חשבתי לעזוב את הארץ". כך סיפר היום (ב') תושב הצפון, בשנות ה-50 לחייו, שהיום נודע
כי המדינה תפצה אותו ב-10,000 שקל משום שחויב בהליך משפטי לקביעת אבהותו שלא לצורך.
"כולם ידעו שאנחנו זוג לכל דבר, ובאמת אחרי תקופה מסוימת התחתנו בחו"ל, כי בארץ לא יכולנו להתחתן. היינו כל-כך תמימים באותה תקופה. חיכינו לרך הנולד, אבל לא ידענו שזו רק תחילת הדרך הקשה שלנו".
עוד חדשות בארץ:
כמה שבועות לאחר הלידה קיבל האב הודעה מרשות האוכלוסין וההגירה שלפיה לצורך רישום התינוק כבנו "יש דרישה להוכחת אבהות באמצעות פסק דין מבית המשפט". השופט בבית המשפט לענייני משפחה בקריות נזף ברשות האוכלוסין וההגירה, שבמקום לבדוק אם בני הזוג חיו כזוג לפני ההיריון, העדיפה לשלוח את האב לקבל פסק דין הצהרתי על אבהות מבית המשפט – בניגוד לנהליה שלה.
"הכרתי את אשתי ב-2008", סיפר האיש, בעל חברת כוח אדם גדולה. "היא הגיעה לטפל באימא שלי. תוך זמן קצר היא למדה עברית על בוריה, והיחסים בינינו העמיקו. היא הייתה מבלה אתי בחופשות ובסופי השבוע", סיפר. בהמשך החמירה מחלתה של האם, והיא והמטפלת עברו להתגורר בביתו. כאשר נפטרה האם, השניים כבר היו מאורסים.
המשפחה. "היינו תמימים"
כאשר נולד הבן, ביקש האב לרשום אותו כבנו עוד בבית החולים, אך שם הפנו אותו למשרד הפנים. "כשבאתי לרשום אותו, אמרו לי שאי אפשר, כי צריך פסק דין שיוכיח שאני האב. מתחילת הדרך במשרד הפנים לא התייחסו עניינית למקרה שלנו. בכל פעם היינו צריכים להביא אישורים חדשים, מסמכים והוכחות". במהלך השנה היה התינוק רשום כאזרח זר והייתה לו ויזה זמנית בשל האזרחות הזרה של אמו.
הוא הוסיף: "גם כשחששנו ממלחמה והלכנו להביא לתינוק ערכת מגן, לא רצו לתת לנו כי אין ערכות לתושבי חוץ. גם הקשו על חידוש הוויזה שלו, ובכל פעם חששתי שהולכים לגרש לי את הילד מהארץ. זה ממש עוול, פשע מה שעשו לנו. היו פקידות שאמרו לי 'אוף דה רקורד', שאם היא הייתה איטלקייה או קנדית, כל זה לא היה קורה. אבל כיוון שהיא ממזרח אירופה, אלה ה'נהלים'".
"היינו צריכים לשלם מכיסנו ביטוח בריאות לילד. מדובר במאות שקלים בחודש. בכל פעם שהגענו אתו לטיפת חלב או לבית חולים, היה צריך לשכנע אותם מחדש שמגיע לנו טיפול", סיפר האב. "אני חי בארץ מגיל תשע, עשיתי צבא, אני אזרח שומר חוק ומשלם מסים. אשתי הייתה מוכנה שאעשה את הבדיקה וזהו, אבל מבחינתי היה פה גם דבר עקרוני – אני אדם חזק ואמיד, יכול לעמוד במעמסה הזו, אבל מה עם אנשים שאין להם, אנשים חלשים יותר מבחינה מנטלית או כלכלית? הם לא יכולים להתמודד עם מה שהמערכת מפילה עליהם, ויכולים להישבר. את זה רציתי למנוע".
האיש סיפר כי גם כעת, כאשר הביא את פסק הדין לרשם האוכלוסין, נמסר לו כי ייאלץ להמתין חודש נוסף עד לסיום ההליך. "מה שהחזיק אותי כל השנה הזו, ומחזיק אותי גם כעת, זה הילד הזה. ילד נדיר, יפהפה, שכבר אומר אבא ואימא. ילד כייפי, ומה שמשמח יותר הוא שכבר יש לו אחות בדרך", סיפר האב בשמחה.
עו"ד טל איטקין, שייצגה את ההורים, אמרה כי סירוב משרד הפנים לרשום אבהות מוסכמת "צריך להיעשות אך ורק על-פי נהלים הקבועים בחוק, ומתוך שיקולים ענייניים בלבד, דבר שלא נעשה במקרה הנוכחי". היא הביעה סיפוק מהחלטת בית המשפט, אשר "הפסיק את העוולה המתמשכת כלפי ההורים וכלפי בנם התינוק".
לפנייה לכתב/ת 
המשפחה. "היינו תמימים"
עו"ד איטקין
צילום: יובל פלג
מומלצים
