על צביעות חילונית והדרת נשים
תוצאות הבחירות המקומיות - שש נשים בלבד בראשות עיר מתוך 251 רשויות - מוכיחות שהחילונים טובים מהחרדים... בלהסתיר את הדרת הנשים שלהם
אנחנו, הבוחרות והבוחרים הישראלים הנאורים, בחרנו בשש נשים בלבד לראשות עיר מתוך 257 רשויות מקומיות. כן. שמעתם טוב - זה אנחנו, אלו שתופסים את עצמם כאבירי זכויות האדם והאישה, אלו שקוראים לעצמם פמיניסטים מתקדמים, אלו שבזים לאלו שבזים לנשים. אנחנו אחראים לכך שעל כל 51 גברים מכהנת רק אישה אחת בתפקיד ראש רשות. מביך.
היינו כה עסוקים בלהוקיע את החרדים, שלא שמנו לב למה שמתרחש בשטייטל שלנו. פערי השכר בין גברים לנשים עצומים - לפי נתוני הלמ"ס, ב-2012 השכר הממוצע לגבר היה 10,953 ש״ח ולאישה 7,244 ש״ח. פער מחריד של 33.9% שלא השתנה בהרבה במשך שנים רבות. כמחצית מהנשים עובדות במשרות המוגדרות על-ידי תנועות פמיניסטיות כ"רצפת הבוץ" - ששת המקצועות הנתפשים כנשיים קלאסיים והם בעלי יוקרה נמוכה והכנסה ירודה ובהם הוראה בבתי הספר היסודיים ובגני הילדים, טיפול וסיעוד, מזכירות וכיו"ב. הנשים ששואפות ליותר מגלות את תקרת הזכוכית - כדי להגיע לשכר גבוה, האישה צריכה לטפס בגרם מדרגות השמור רק לגברים שמאפשרים רק לגברים לטפס בו ומייצרים חסמים בלתי-נראים לנשים.
עוד בערוץ הדעות של ynet:
לומדים למבחן במקום ללמוד / גלי דינור
שמח על טיטניק הגיוס / איתי בן חורין
שנים הסתובבנו בחזה נפוח מגאווה, השתדלנו להראות בכל הזדמנות כמה חשובות לנו הנשים, וכמה נוראה בעיננו הפגיעה בהן. החרדים לא נותנים להן להתמודד על תפקיד ציבורי, ממדרים את דמותן מהעיתונים ודוחקים אותן לפינה, אל עזרת הנשים של המרחב הציבורי. שלא יראו אותן, שלא ישמעו אותן, שלא ירגישו את נוכחותן.
ראש העיר נתניה מרים פיירברג
נוכחות אפסית במוקדי קבלת ההחלטות
היינו כל-כך עסוקים בלהצביע על היחס של החרדים לנשים שלא שמנו לב לתת-ייצוג המשווע של נשים בפוליטיקה. למרות שנשים הן כמחצית מאוכלוסיית ישראל - רק 14 כיהנו כשרות ו-14 כסגנית שר בממשלות ישראל השונות. מעולם לא כיהנו יותר מארבע נשים באותה הממשלה. כיום רק 22.5% מהח"כים ו-18% מהשרים נשים. נתונים שמציבים את ישראל במקום ה-64 בעולם בייצוג נשים בפרלמנט ובמקום ה-20 מתוך 34 מדינות ה-OECD.
מאז כניסת חוק הבחירה הישירה ברשויות המקומיות נבחרו רק 14 נשים (מספר קסם?) לתפקיד ראש הרשות המקומית. אחוז חברות המועצה טיפס באיטיות במהלך השנים מ-4.2% ב-1950 ל-14% ב-2013. בבחירות ברשויות המקומיות ב-22 באוקטובר חל זינוק במספר המועמדות לתפקיד חברת מועצה, סיפרה לי בכירה במשרד הפנים. 20% מהמועמדים לתפקיד חבר מועצה היו נשים. אך למרות שנבחרו 330 נשים, שזה זינוק של 30% במספר הנציגות לעומת 2008 שבה נבחרו 250 - שיעור חברות המועצה נותר רק 14% (מספר קסם, זוכרים?). על ראשות המועצה התמודדו 42 נשים, שהן 6% מכלל המועמדים ב-2013 ופי ארבעה ממספר המועמדות בבחירות הקודמות ב-2008. לצערי, נותרנו עם מספר עלוב של שש נשים מכהנות, שהן כ-2% בלבד ממספר ראשי הרשויות המקומיות - בנתניה, יהוד, גני תקווה, ערד, בני שמעון ובמועצה האזורית יואב.
המספרים המחפירים מעידים על כך שנוכחות הנשים במוקדי קבלת ההחלטות נמוכה עד אפסית. רבים אומרים שאין צורך לדחוף נשים לדירקטוריונים ולמפלגות באמצעים חוקיים. להיפך, אומרים המתנגדים, יש סכנה שנדחוף לגופים אלו נשים מוכשרות פחות, רק כי אנחנו צריכים למלא את שולחן הישיבות בניצבות ממין נקבה.
אני חולק על הדעה הזו. רק מהפכה חוקית שתקבע מכסת נשים בגופים פוליטיים ועסקיים תביא להעלאת הנוכחות של נשים במוקדי קבלת ההחלטות ותצליח לייצר מציאות שוויונית. גם פרויקטים של הכשרת מועמדות להנהגה פוליטית הם כלי מעולה למלחמה בתת-ייצוג, כפי שאנו רואים מעלייה של 83% במספר נבחרות הציבור ביישובים שבהן מפעילה "כ"ן" (כוח נשים) תוכנית שכזו.
זה קל ופופוליסטי להצביע על החרדי התורן שנתפס בביזוי אישה באמצעות מניעת התמודדות שלה למועצה, בדחיקתה לירכתי האוטובוס או בקריאות על היעדר צניעותה. אך עלינו, כאזרחים התופסים את עצמם נאורים, ליטול קורה מבין עינינו ולשאול במה מותר החילוני מהחרדי. תוצאות הבחירות האחרונות - שש נשים בלבד בראשות רשויות מקומיות מתוך 251 רשויות - מוכיחות שהחילונים טובים מהחרדים... בלהסתיר את הדרת הנשים שלהם.
זאב ינאי הוא יועץ תקשורת.
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
