"ואם סוטה מין ממתין לו בשירותים?"

לילדים, כך יעיד כמעט כל הורה, יש כישרון מולד לעשות דברים בדיוק בזמן הכי לא מתאים. הם יודעים ללכלך את עצמם ואותנו רגע אחרי שיוצאים מהדלת, ודווקא בבוקר בו יש לנו פגישה סופר חשובה ואנחנו הכי ממהרים בעולם; יש להם כישרון סודי לנחש את היום שבו ניקינו את הבית, רק כדי לחזור מהגינה עם ארגז חול בתוך הנעליים; והם יודעים בדיוק, אבל בדיוק, מתי הכי דחוף להם להגיע לשירותים.

<<כל החדשות, הטורים, המדריכים והכתבות בעמוד הפייסבוק של ynet הורים >>

יהיו מי שישאלו מה הקשר בין שירותים לשאר הדוגמאות שנתתי. הרי כמעט בכל מקום יש שירותים ציבוריים, אז נכנסים ועושים - למה לעשות מזה סיפור? אבל שירותים ציבוריים הם סיוט גדול עבור הורים מהסיבה הפשוטה: אתה לא יודע מי מחכה לילד או לילדה שלך בפנים. 

עוד טורים אישיים בערוץ הורים :

הו, האימה: כשאמא מגלה שגם היא נדבקה בכינים

מה אנחנו עושים עם הילדים בשבת? אז זהו, שכלום

"כדי שאבא יראה את הילדים שלו הוא צריך להתגרש"

את לא יכולה להתאפק עד הבית?

אין כמעט הורה לילדים קטנים שלא מכיר את הסיטואציה: אתם יוצאים עם הילדים למרכז קניות או בילוי כזה או אחר, ואחרי שבבית וידאת שכולם ביקרו בשירותים, מגיעים למקום ומיד לקטנה כמעט ובורח. אם את אמא, הפתרון פשוט: את נכנסת איתה לשירותי הנשים ונגמר הסיפור. אבל מה עושה אבא שביתו בת השש צריכה להתפנות? או אמא שבן החמש שלה כבר חייב - אבל ממש?

חדר שירותים לילדים בטיוואן. בקרוב גם אצלנו?(צילום: שרון שטרקס)

או, פה מתחילה הבעיה ואתם נדרשים לכושר אילתור, ניסיון בפתרון בעיות וגם הרבה מזל. ראשית עושים הערכת מצב מהירה: האם זו אזעקת אמת או תרגיל? השלב השני הוא מו"מ שבו נשמעים משפטים כמו "אולי תתאפק/י?", כשבראש אתם כבר מדמיינים את המטרידן הסדרתי שמכה לילד שלכם בתא השירותים הקרוב. שלב הסיום הוא מסע מרתק לחיפוש תא שירותים בודד (בתוך אחת המסעדות, למשל) או שירותי נכים, שפעמים רבות נמצאים במסדרון, ולא בשירותי הגברים או הנשים.

במקרים בהם לא צלחו החיפושים עומדות בפני ההורה מספר אפשרויות, שמתחלקות גם הן לגברים ונשים: אמהות נוטות להיכנס עם הילד לשירותי הנשים (המהדרות מכסות לו את העיניים) ולוקחות את הסיכון כי בפנים מחכה מישהי שתעקם את הפרצוף ותעיר שהילד כבר גדול.  

לאבות, לעומת זאת יש בעיה גדולה יותר. אופציית הכניסה המשותפת לא קיימת (בכל זאת, יש דברים שקורים בשירותי הגברים שלא קורים באלו של הנשים) ולכן הם מוצאים את עצמם לא פעם עומדים בפתח שירותי הנשים וממתינים נואשות לאם עם ילדים אשר תסכים בטובה לאסוף ולשים עין על עוד ילדה. אחרים שולחים את הילדונת לקרב, אך לפני כן מבקשים ממנה להיכנס ולדווח מי בפנים - ובעיקר לעשות את מה שהיא צריכה בזריזות. בכל מקרה, לכל אב כזה ההמתנה אורכת נצח ומראה האבא המודאג מחוץ לשירותים שכיח למדי.

הפתרון: שירותי משפחה

אחרי אין ספור סיפורים, חלקם משעשעים - רובם ממש לא, שנתקלתי בהם ברשת ובחיים, ואחרי פתרונות יצירתיים שהחצי שלי מצא (אני שייכת לאלו שנכנסות עם הילד, מודה), אני חושבת שהגיע הזמן להפסיק לאלתר ולהתחיל לדרוש ממקומות ציבוריים, במיוחד כאלו שמרבים להגיע אליהם עם ילדים, להקצות גם שירותי משפחה, שירותים אשר הכניסה אליהם תותר להורים וילדים יחד.

שירותי ילדים בדיזנגוף סנטר. מוכיחים שזה אפשרי(צילום: מושיק כהן)

שירותים שכאלה יפתרו להורים את הבעיה ויקנו ביטחון ושקט. על הדרך רצוי מאוד למקם בהם גם את פינת ההחתלה, בעיה קשה בפני עצמה - כי בעיית השירותים מתחילה עוד בחיתולים.

ורגע לפני ששולפים לנו שוב עשרות תירוצים למה בארץ זה לא אפשרי, ואיך הדוגמאות של חו"ל לא רלוונטיות, כדאי לדעת שהכל בר-ביצוע - אם רק רוצים. בדיזנגוף סנטר בתל אביב זה כבר קורה, וממש לא מזמן נפתחו במקום חדרי שירותים מיוחדים לילדים, לתפארת מדינת ישראל. לפעמים כל מה שצריך זה לחשוב קצת אחרת.

טלי בריל, אמא דיגיטלית, מומחית לרשתות חברתיות ולג'ינגול תמידי עם שלושה ילדים וכלבה. לעמוד הפייסבוק של טלי