לבי במצפה רמון

עזבתם את המרכז ורוצים להציע טור משלכם? שלחו לנו אימייל: opinions@y-i.co.il

פגשתי את מיכלי לפני חצי שנה במסיבת יומולדת בג'וז ולוז בתל אביב. היא סיפרה לי שהקימה שלוחה בדרום. המפגש בינינו היה מקרי אבל קוסמי. דיברנו על הא ודא, על מה שטוב ועל מה שפחות, ואז היא אמרה לי "אז אולי תעברי למצפה?". מובן שמיד עניתי לה "פחחח, שכחי מזה", אבל הבטן אמרה שיש כאן הזדמנות מרגשת. בלילה, כשחזרתי הביתה, סיפרתי לזוגתי על ההצעה והצעתי לה שנעבור. החלטנו לבדוק את השטח ומהר מאוד גילינו שיש פה באמת משהו מעניין ומרגש. בפגישה אחת זה נסגר: עזבנו את העיר ועברנו למצפה.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

על צביעות חילונית והדרת נשים / זאב ינאי

לומדים למבחן במקום ללמוד / גלי דינור

לוקחים את הכלב לסיבוב בלתי נשכח(צילום: ליבי טישלר)

נוף מדברי(צילום: ליבי טישלר)

גם אני צעדתי שם, כחלק מאלה עם שני התארים שעובדים כל היום ועדיין לא מצליחים לסגור את החודש. אותם פרזיטים שבוכים שאין להם כסף אבל מעזים לנסוע לחו"ל פעם בשנה. מתברר שלגלות שהצרה שלי היא של רבים לא באמת מנחמת היום, אחרי שהזמן עבר והלהט שהיה ברחובות כבה, והכול נשאר אותו דבר. החיים בתל אביב הפכו קשים מדי ליפת נפש מפונקת כמוני.

אז נמאס לי. נמאס לי לחיות בדוחק ולספור כל שקל, לדעת שאין עתיד ולא תהיה לי בחיים דירה גם אם אעבוד כל יום בחיי. הלחץ הכלכלי לא עושה לי טוב, בלשון המעטה. אני לא יכולה לנצח את המגדלים ואת יאיר לפיד. אז בחרתי לשנות. בניגוד להרבה חברים יקרים, אני לא רוצה לעזוב את הארץ. בחרתי להפריח את הנגב, בעבודת כפיים על מקלדת. ציונות דיגיטל אני קוראת לזה. ככה זה כשהעולם קטן: לנהל עמודי פייסבוק וצוות עובדים אפשר מכל מקום בעולם, אז למה לא מכאן? למה לא מהמקום הקסום הזה, שמאפשר לי לראות זריחה במכתש ושקיעה בהרים? שקיעה שאני רואה מחלון חדר השינה בקומה השנייה של הבית הפרטי ששכרתי. אגב, שלא תטעו, שכירות ממוצעת לבית פרטי כאן יכולה גם להגיע ל-2,400 שקלים בחודש.

אין ספק שמצפה רמון רחוקה מתל אביב יותר מהשעתיים שלוקח להגיע אליה - יש פה פיצה אחת, פלאפל אחד ובנק אחד - אבל במגוון האנושי היא בהחלט באותה רמת האקלקטיות של תל אביב, ובנוף ובמזג האוויר היא מנצחת בגדול. כשמגיעים לדואר בפעם ראשונה צועקים לעברך "הנה החדשה, טוב שהגעת" וקוראים לכולם להכיר אותך.

המשרד שלנו יושב בתוך העיר הזאת, משתלב בה. רוב מי שעובדים איתי עברו למצפה בעקבות העבודה והרצון לאיזון הזה: חצי יום היסטרי, יצירתי ואינטנסיבי על המחשב ובפגישות, והחצי השני במדבר. לטייל עם הכלב, לראות שקיעה על הר. אני כותבת פה כדי להגיד לכל מי שחושבים לרדת מהארץ או מי שמחפשים את עצמם ולא מבינים איפה הם טועים: יש אלטרנטיבה. קוראים לזה דרום, ויותר ספציפי מצפה רמון. אני מזמינה אתכם לבוא לבקר ולהכיר את המקום הזה, ולבנות יחד עתיד חדש במדבר.