הבת שלי שוכבת עם זמר מפורסם? אין סיכוי!

מאז אתמול (ד') בשעות הערב, עת התפרסמה הידיעה המרעישה כי זמר מפורסם ולא צעיר קיים לכאורה יחסי מין עם נערה בת 15, הארץ רועשת וגועשת. הפרטים עדיין מתבררים בחקירה, אבל התגובות התוקפות את הזמר, ובמקביל את הנערה, כבר כאן. לרגע אין לי כוונה לקחת מאותו זמר את האחריות על המעשה, שיש בו עברה פלילית לכאורה, אבל אני חייבת להעביר חלק מהאחריות גם להורים.

כל החדשות, הטורים, המדריכים והכתבות בעמוד הפייסבוק של ynet הורים

עולם הזוהר והמוזיקה מפתה וקוסם לכולם. מדובר בעולם המגלגל הרבה כסף, אבל בעיקר יוקרה והרגשת כוח. בכל העולם להיות זמר או סלב מעמיד סביבך קהל מעריצים, ואם נודה באמת בעיקר קהל מעריצות, שיעשו כמעט הכל, ולפעמים באמת הכל, בשבילך.

עוד טורים של אפרת בערוץ הורים :

מקום 7 במתמטיקה? אל תעבדו עלינו

סחוטים מהחופשות? בשנה הבאה יהיה גרוע יותר

חינוך חינם מגיל 3: חוסכים כסף - פוגעים בילדים

במקביל לכוח שיש למפורסמים מסוגים שונים, ולא משנה אם הם זמרים או פליטי תוכניות ריאליטי, עומדים בני הנוער המבולבלים והמסונוורים. גיל הנעורים הוא מתעתע. בני נוער רוצים להרגיש מצד אחד שייכות לבני גילם ומצד שני להרגיש מיוחדים. לעתים בחירת מושא הערצה עוזרת להם להיות גם וגם. הם מיוחדים בהערצה לדמות מסוימת, אבל במקביל דומים וחשים תחושת שייכות לחבורה משלהם. לפעמים הם סתם מחפשים עניין, קרבה לכוח או קצת אבק כוכבים זוהר, שייתן להם להרגיש שהחיים הם יותר משיעורים מבחנים, צלצולים, חצ'קונים, מאבק במשקל ופלטה על השיניים.

כשלמדתי בבית הספר למדה איתי ילדה שהעריצה את רוד סטיוארט. כל כך העריצה שכשניסינו לארגן פגישת מחזור אני לא הצלחתי לשחזר את שם משפחתה ורק זכרתי שקוראים לה אביבה סטיוארט. זה לא שהיא הייתה היחידה שהעריצה זמר מפורסם, כולנו הערצנו בתקופה ההיא זמרים ולהקות, בכל החדרים היו תלויים פוסטרים של מייקל ג'קסון וואם או דוראן דוראן ממעריב לנוער, אבל אצלה זה היה שונה. ההערצה שלה לוותה בהיסטריה כללית: בכל פעם שהשמיעו שיר שלו במסיבת כיתה היא היתה מרגישה חולשה, רועדת, מזיעה ומתרגשת בצורה קיצונית. כולנו הבנו שיש כאן משהו אחר, זו לא הערצה סתם.

עברו שנים ואני גיליתי שלתלות פוסטרים זו לא בדיוק הערצה, ואם מעריצים את ואן דיירקשיין או ג'סטין ביבר אז אפשר גם ללחוץ ממש חזק על ההורים ולקנות כרטיסים להופעה, בארץ או בלונדון, עדיף בלונדון, וההורים מסכימים. גיליתי שהערצה היום, אולי בגלל שאין צורך לחכות לתקליטי הוויניל השחורים או לתוכנית "עוד להיט", הרבה יותר קיצונית, מהירה ואינטנסיבית. המעריצים רוצים לדעת הכל ומיד, להכיר כל בדל יוטיוב ולהתחכך כמה שיותר קרוב בכוכב או באבק כוכבים. הערצה היום יותר יקרה, אבל גם יותר קרובה ולכן יש בה משהו מסוכן יותר, במעבר בין הפנטזיות של בני הנעורים למציאות המלוכלכת.

מה אפשר לעשות במציאות כזאת ואיך מגנים על הילדים? מסתבר שניתן לעשות הרבה, ובעיקר לדאוג לאצבע אחת על הדופק המהיר ולאיזון בריא יותר:

1. מציאות או פנטזיה

כהורים חשוב לוודא כל הזמן כי בני הנוער מבינים את ההפרדה בין החיים האמיתיים לבין הפנטזיות, ויותר מזה בין הדמות שהאומן או הזמר מייצג לבין החיים האמיתיים. חלק גדול מהזמרים מנהלים חיים רגילים, מתלבשים רגיל ורק סובלים מחוסר היכולת ללכת בשקט ברחוב. הדמות שמחייכת על המסך ושרה שיר אהבה ממש לא מתכוונת אלינו. ההבדל הזה משמעותי וחייב להיאמר.

2. תפקוד

הערצה לא חייבת להיות מזיקה. כל עוד הנער או הנערה משקיעים בפעילויות כמו איסוף חתימות או קניית חולצות עם הדמות, השתתפות בפעילויות מועדוני מעריצים וכו', הדבר יכול להוות מעין תחביב. חשוב שכהורים נוודא שלא מדובר בהשקעת כל הזמן הפנוי וכי התפקוד היומיומי לא נפגע: הם הולכים לבית הספר, מכינים שיעורים ובעיקר נפגשים עם חברים. כשהערצה מתחילה להשתלט על כל תחומי החיים, אז כדאי לשאול שאלות ובעיקר לנסות למתן זאת על ידי שיחות ועידוד לפעילות אחרת.

3. הסתגרות וחלומות

חשוב לוודא שההערצה לא הופכת לדבר המרכזי והנער או הנערה עסוקים, לדוגמה, בשמיעת מוזיקה כל היום. בדקו אם המתבגר או המתבגרת מבינים שיש להם עתיד מורכב יותר מאשר פגישה עם הזמר והם לא עסוקים בחלומות על פגישות לא הגיוניות. שימו לב כמה שעות המתבגרת שלכם מסתגרת עם המוסיקה בחדר, ושוב דברו והתמודדו עם הנושא.

4. אובססיה

יש בני נוער שהופכים להיות מעריצים מושבעים, רצים לכל הופעה, מחכים לזמר ליד הבית ומוכנים לעשות הכל כדי שהוא ידבר איתם. זה התפקיד שלכם, ההורים, לפקח על בני הנוער המתבגרים. בדרך כלל הורים מרימים גבה וטוענים כי אי אפשר לעצור את הנערה המעריצה מלעקוב או להגיע לכל הופעה, אבל כיוון שהכל עולה כסף היום ואתם המממנים, בהחלט ניתן להגביל ולמנוע גם הליכה קיצונית להופעות וגם בילויים בשעות לילה מאוחרות. אל תפחדו לקבוע מינונים ולהתמודד.

5. פיתוח חוש ביקורתיות מגיל צעיר

הערצה היא, כאמור, תחושה של הערכה לא ביקורתית וחסרת גבולות. זה יכול להתחיל בגיל צעיר ולכן ככל שנצליח לפתח בילדינו, ואחר כך במתבגרים, חוש ביקורת והבנה כי גם אמנים או סלב המאופרים בקפידה ומוצגים כמושלמים אינם כאלו, נוכל למנוע מהם להיסחף בצורה עיוורת לתוך ההערצה.

6. עודדו דימוי עצמי גבוה

מחקרים מראים קשר בין הערצה קיצונית לדימוי עצמי. ההסברים לכך רבים, אבל ככל שתעודדו דימוי עצמי בריא, עיסוק במהות ולא במראה וחיזוק הילד או המתבגר, כך יש סיכוי טוב יותר שהוא יתרחק מהערצה קיצונית.

7. עודדו קשרים חברתיים עם חברת הילדים

זה מקסים לשמוע מוזיקה וגם להעריך אמנות, אבל יש משמעות לקשרים בריאים עם מה שהפסיכולוגים אוהבים לכנות "חברת העמיתים". הקפידו שלמתבגר שלכם יש כאלה והוא פעיל חברתית - לא רק במועדוני מעריצים.

8. שמרו על ערוץ תקשורת פתוח

זו אולי העצה החשובה ביותר. דאגו תמיד לא לזלזל בילדים ולא בלהקות או הזמרים שהם מעריצים. הקשיבו איתם למוזיקה גם אם אתם לא אוהבים אותה ובעיקר השאירו ערוץ פתוח לדבר על הדברים. רק כך תדעו מתי הילד הפרטי שלכם עובר את הגבול מהערצה מתלהבת לאובססיה חסרת ששליטה. במקרה הכי גרוע תמיד אפשר להתחיל להתנהג כמותם, להגיע להופעות ולצרוח - הם ישר יסמנו אתכם כפתטיים ויעברו הלאה.