שומרים על כל פרוטה? סימן שאתם צדיקים

בפרשתנו, פרשת וישלח, התורה מתארת את החששות של יעקב מהמפגש עם עשו אחיו, ואת ההכנות שהוא עשה כדי להגן על משפחתו במקרה שעשו יחליט לנקום בו בגלל סוגיית גניבת הבכורה לכאורה.

• לטורים נוספים במדור פרשת שבוע כלכלית
  

וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא, וַיִּקַּח אֶת-שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת-שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו, וְאֶת-אַחַד עָשָׂר, יְלָדָיו; וַיַּעֲבֹר, אֵת מַעֲבַר יַבֹּק. וַיִּקָּחֵם--וַיַּעֲבִרֵם, אֶת-הַנָּחַל; וַיַּעֲבֵר, אֶת-אֲשֶׁר-לוֹ. וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב, לְבַדּוֹ; וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. וַיַּרְא, כִּי לֹא יָכֹל לוֹ, וַיִּגַּע, בְּכַף-יְרֵכוֹ; וַתֵּקַע כַּף-יֶרֶךְ יַעֲקֹב, בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ. וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי, כִּי עָלָה הַשָּׁחַר; וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ, כִּי אִם-בֵּרַכְתָּנִי. וַיֹּאמֶר אֵלָיו, מַה-שְּׁמֶךָ; וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב. וַיֹּאמֶר, לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ--כִּי, אִם-יִשְׂרָאֵל: כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹהִים וְעִם-אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל (בראשית לב כג-כט)

ונשאלת השאלה למה יעקב נשאר לבדו בצד השני של נחל יבוק. אם הוא כל כך חשש מעשו אחיו עד שהוא מזיז את משפחתו ורכושו באמצע הלילה, מקומו בוודאי בקרבת משפחתו כדי להגן עליהם. חז"ל (מסכת חולין צא.) מספקים לנו סיבה מפתיעה להתנהגות של יעקב: : "ויותר יעקב לבדו" - אמר רבי אלעזר: שנשתייר על פכין קטנים (שכח כלי חרס קטנים וחזר לאסוף אותם), מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם וכל כך למה, לפי שאין פושטין ידיהן בגזל.

דברי חז"ל תמוהים עד מאוד. למה איכפת לצדיקים - אנשי רוח - מרכוש פיזי? ועוד לשבח אותם על החיבה שהם מפתחים לממון? ולמה לסכן את עצמך ומשפחתך עבור כלי חרס קטנים השווים כמה פרוטות, במיוחד כאשר אתה עשיר (ראו המאמר שלנו על פרשת תולדות)?

הפרשנים החסידים מרבים להתעסק בפשר דברי חז"ל כאשר גדולי האדמו"רים הולכים באותו כיוון כללי. ניתן אולי להסתכל על רכוש כפרי שהושג מעבודה הגונה הכרוך בעשיית מצוות (לדוגמא שכר בגין שירותי רפואה מצילת חיים). אותו רכוש הוא קדוש ומוטל עליך להשתמש בו למטרות עילאיות. לכן, אסור לבן אדם לבוז ברכוש שלו ולוותר עליו אפילו אם מדובר בפריטים חסרי ערך. חובתך לחפש דרך להשתמש ברכוש שלך כדי להמשיך לעשות מצוות ולהטיב עם הבריות.

כמו שאיש עסקים לא רואה במזומן כמטרה אלא כתחנת ביניים בין השקעה מוצלחת לחברתה, כן אצל הצדיק. רכושו הוא תחנת ביניים בין מצווה שנעשתה בעבר לבין המצווה הבאה אשר תיעשה באמצעותו. בלי המזומן/הרכוש אי אפשר לבצע את ההשקעה/המצווה הבאה ולכן ראוי לשמור עליו בקפידה.

השקפה זו שונה בתכלית מהגישה הרווחת אצל בני אדם לגבי רכוש ועושר. אנו רגילים לחשוב שהרכוש והעושר נועד להקל על חיינו הפיזי ולשרת אותנו. אנו צוברים אותו כדי לאפשר לעצמנו חיי נוחות. אז בוודאי כאשר אנו מגיעים למצב של סכנה גופנית עדיף לוותר על הרכוש כי הוא הופך להיות נטל.

לא כן נהג יעקב אבינו אשר מרוב חיבה לרכושו (כאמצעי לקיים מצוות ולהטיב עם הבריאות) היה מוכן לסכן את עצמו כדי לשמור עליו: מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם.

מאבק אידיאולוגי בין ישראל ליוון ורומי

הצידה לדרך (פירוש על רש"י אשר נכתב ע"י ר' יששכר בער איילנבורג אשר חי במאה השש עשרה) מביא מדרש אשר באמצעותו מסביר למה התלמוד מתעקש שיעקב חזר דווקא בגלל פכים קטנים: "לכך אמר פכים קטנים לפי שמצינו שהקב"ה אמר לו ליעקב אתה מסרת נפשך על פך קטן בשבילי, וגם אני בעצמי אשלם לבניך, לבני חשמונאי, שנעשה נס ע"י פך קטן" (הכוונה לפח השמן של נס חנוכה).

יעקב התכוון להשתמש בפכים אלו לצורך מצווה, לנסך שמן על מזבח תודה אשר הוא עתיד להקים (ראה בראשית לה א-ט). בגלל שהוא סיכן את עצמו עבור פכי שמן אלו, זכו ונהיו לנס של פח השמן של חנוכה וניצחון על היוונים

הצידה לדרך בעצם רוצה להסב את תשומת ליבנו להבדל התהומי בין תרבות ישראל לבין תרבות יוון-רומא. כידוע היוונים והרומאים בעקבותיהם קידשו את צורת הגוף (גם במישור האמנותי בתחום הפיסול והציור, וגם במישור הפיזי ממש בתחום האתלטיקה והלחימה). בעיניהם, העושר חשוב כי הוא נועד לשרת את הגוף (מתיחת פנים, הגדלת חזה?). לא כן היהדות, אשר אמנם אינה מזלזלת בעושר ורכוש, אבל רק כאמצעי למטרות עילאיות כגון עשיית מצוות.

שורש המאבק האידיאולוגי הזה נמצא במפגש בין עשו (המסמל יוון-ורומי) לבין יעקב (ישראל). כאשר עשו פוגש את יעקב אחרי שובו מבית לבן, הוא שואל את אחיו הצעיר למה שלח לו מתנות לקראת פסגת הפיוס: יֶשׁ-לִי רָב; אָחִי, יְהִי לְךָ אֲשֶׁר-לָךְ. (בראשית לג ט) רב - אבל לא מספיק, תמיד אפשר לקבל עוד.

בתחילה עשו מסרב בנימוס לקבל את המתנות, אבל יעקב קולט את הרמז ולבסוף עשו נעתר לבקשתו: קַח-נָא אֶת-בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ, כִּי-חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ-לִי-כֹל; וַיִּפְצַר-בּוֹ, וַיִּקָּח.(בראשית לג יא). יעקב שמח בחלקו, ובוטח שהקב"ה נתן לו את כל מה שצריך, אבל עדיין הוא מקיים את החובה המוסרית לשמור - אפילו תוך כדי סיכון גופו - על מתת ה', כדי שיהיו לו כלים פיזיים לבצע את משימתו עלי אדמות.

מוקדש לעילוי נשמת תמרה בת שלמה ורות אשר הלכה לעולמה השבוע.

טרנס קלינגמן הוא מנהל מחלקת מחקר (sell side) בפסגות. הטור משקף את הדעה האישית שלו לגבי השקפת התורה וחז"ל ואינו משקף בהכרח את הדעה של בית השקעות בו הוא עובד