ככה לא נלחמים בפשע

הצילומים והדיווחים מהשטח, קולם הניחר של בכירי הפרקליטות, נאומי התוכחה של השרים ומפכ"ל המשטרה, אינם מותירים ספק - אפוקליפסה עכשיו: "בשמיים ובארץ דם ואש ותמרות עשן, השמש יהפוך לחושך והירח לדם".

מלחמה, ארגוני הפשע נגד המדינה, אך אל תירא ישראל. אפשר לנצח, אפשר להכניס את כל העבריינים לבית סוהר, רק תנו למשטרה יד חופשית, בלי הפרעה מצד כל מיני צבועים ומגיני זכויות אדם, להילחם בפשע כמו בטרור, להשתמש נגדם באמצעים המיוחדים שיילקחו מהשב"כ, ולעצור אותם במעצר מנהלי, בלי שטויות משפטיות.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

לבי במצפה רמון / ליבי טישלר

על צביעות חילונית והדרת נשים / זאב ינאי

במילים אחרות, כמיטב מסורת מג"ב שהשר אמון עליה: מה שלא בא בכוח, יבוא ביותר כוח. תוכנית הפעולה אפופת הזעם הקדוש הזו רעה ומסוכנת. לא רק בגלל הניחוח הפאשיסטי העז שנודף ממנה, אלא משום שמי שמציעים אותה יודעים שהיא מופרכת מעשית ומשפטית, מה שרק יתסכל את הציבור עוד יותר, ויחליש את האמון שלו במערכת אכיפת החוק. אבל למציעים זה לא אכפת, להם יהיה תירוץ מצוין למחדליהם.

הבעיה העיקרית אינה בעצם קיומה של פשיעה אלימה - כזו תמיד היתה ותהיה. לפני 30 שנה היו אלה ה"מפוצצים מיפו" שהשתמשו במטעני חבלה ופגעו בחפים מפשע. הבעיה העיקרית היא בקיומה של פשיעה מאורגנת - כזו שפועלת בתבנית עסקית, שמטרתה מקסום רווחים מכל מקור הכנסה אפשרי באמצעות פשיעה. הפשע אינו מבוצע לשם פשע, אלא כאמצעי להשגת כסף, שאותו ממנפים באמצעות השקעה בעסקים חוקיים ו/או בהלוואתו בריבית גבוהה ב"שוק האפור". בתהליך הזה רוכשים מעמד, עוצמה והשפעה, לא רק ב"עולם התחתון" אלא גם ב"נורמטיבי".

הכישלון בהתמודדות עם הפשיעה הארגונית הוא תפישתי וביצועי. במקום להיאבק בשיטה, נאבקים בעבריינים. שוכחים שבמקום כל אחד שנאסר, קמים שניים אחרים. גרוע מכך, גורמי האכיפה משועבדים לאלוהי הסטטיסטיקה. היעד הארגוני שלהם הוא כמותי: כמה שיותר תיקים, כתבי אישום והרשעות. על מה ונגד מי - זה פחות חשוב. כתוצאה מכך, מנוהלים אלפי תיקים על עבירות לא משמעותיות נגד אנשים שאינם עבריינים מובהקים, המתויגים שלא לצורך בהרשעה פלילית. החוקרים, התובעים ובתי המשפט כורעים תחת עומס בלתי נסבל של תיקי "זבל", ואז לאף אחד אין את הזמן והכוח להתמודדות עם הפשיעה המאורגנת.

התמודדות אפקטיבית, אינה מתיימרת להדביר את הפשע, אלא לצמצם ולהחליש אותו. היא אינה מצריכה חקיקה דרקונית נוספת, גם לא הקצאת תקציבים ואמצעים נוספים למשטרה, אלא שינוי בתפישה ובסדר העדיפויות: "לחשוב עסקית, לא רק פלילית". איך? בבקשה:

1. להשתלט על מקורות הכנסה עבריניים על ידי מיסוד שוק הקנביס וענף הזנות, הפעלתם ברשיונות וגביית מסים מהם. בנוסף יש להרחיב את היצע ההימורים החוקיים, להקל בקריטריונים לקבלת אשראי בנקאי ולהקטין את "השוק האפור".
2. יש להקטין את העומס על בתי המשפט ומערכות התביעה על ידי הרחבת מנגנונים של ברירת קנס/כופר ושל הפנייה לבוררות חובה במקום הליכים משפטיים. יש להעלות את הרף לפתיחת חקירה פלילית ולהגשת כתב אישום ולצמצם את מספר התיקים.
   

שינויים כאלה יובילו לייעול מכלול פעולתה של מערכת אכיפת החוק בכלל ונגד הפשע הארגוני בפרט. כדי לחולל אותם, לא צריך "אגרוף" ובטח לא צריך "פה" - צריך "ראש". אבל זה כבר דיון בבעיה מסוג אחר.

עו"ד קובי סודרי

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il