קיה סורנטו במבחן דרכים - שיפור מקומי

• שנת השקה: 2009
• קטגוריה: רכבי פנאי-מיניוואנים
• מתחרים עיקריים: יונדאי סנטה פה, פורד S-מקס, קיה קרניבל
• מחיר התחלתי: 188 אלף שקל
• מחיר לרכב המבחן: 271 אלף שקל
• לגלריית התמונות המלאה של קיה סורנטו
  

(צילום: רועי צוקרמן)

1. תא נוסעים ותפעול

הסורנטו עבר בראשית השנה מתיחת פנים שעיקרה טכני - פלטפורמה חדשה, כך קיה. מבחינת עיצוב, תתקשו לזהות הבדלים בעיצוב החיצוני או הפנימי. וכך הסורנטו מוסיף להציע מקום לשבעה, עם מרווח טוב ליושבים בשתי השורות הראשונות. הגישה לשורה השלישית סבירה והמרווח בו מספיק לילדים קטנים. איכות החומרים בתא הנוסעים אינה מרשימה, אך איכות ההרכבה והנדסת האנוש טובות מאוד. זאת להוציא מערכת שמע שקשה לקרוא בשעות היום. תא המטען קטן ולא שימושי אלא אם מקפלים את הספסל האחורי - זאת בסיוע מנגנון קיפול נוח. מושב הנהג נוח אך אינו מציע תמיכה צדית מספקת.

איכות החומרים בינונית, ההרכבה טובה מאוד(צילום: רועי צוקרמן)

2. נוחות נסיעה ונהיגה

נוחות הנסיעה שופרה ביחס לגרסה בה נהגנו אשתקד (בנזין הנעה קדמית). בעיר הסורנטו עדיין נוקשה ונוטה להתנדנד על שיבושים, אך בשבילים ובמהירות גבוהה הנוחות יותר מסבירה. עם זאת, נסיעות ארוכות עשויות לעייף בגלל נטיית המרכב להתנדנד על גלים ושיבושים. ושימו לב - מיניוואנים בגודל דומה יציעו נוחות נסיעה טובה משמעותית. לסורנטו היגוי קל וכושר תמרון טוב.

נוחות הנסיעה שופרה, אך עדיין אינה מצטיינת(צילום: רועי צוקרמן)

3. מנוע-תיבת הילוכים

הגרסה בה נהגנו צוידה במנוע 2.2 ליטר טורבו-דיזל, עם 197 כ"ס, תיבת שישה הילוכים אוטומטית והנעה כפולה. המנוע אינו השקט מסוגו - במיוחד בעיר שם הוא רועש וגס - אך מציע ביצועים טובים מאוד. בשיוט בינעירוני רגוע פעולתו סבירה והמומנט הרב (44.5 קג"מ ב-1,800 סל"ד) מייתר צורך בהורדות הילוכים תכופות. תיבת ההילוכים מספקת העברות חלקות, מגיבה היטב ונעדרת תחכום מיותר. במסלול המבחן הרגיל שלנו - שמדמה תנאי אמת - תצרוכת הדלק איכזבה ועמדה על 9.6 ק"מ לליטר בלבד - רחוק מדי מהנתון המוצהר (14.9 ק"מ לליטר).

מנוע הדיזל חזק ושקט בשיוט. רועש בעיר(צילום: רועי צוקרמן)

4. התנהגות ואבזור בטיחות

כמו הנוחות, גם ביכולת הדינמית נרשם שיפור קל. אלא שמדובר בשיפור יחסי, והסורנטו עדיין אינו תחרותי בהשוואה למיניוואנים. הוא מציע כעת יכולת דינמית ואחיזה ברמה סבירה בלבד, כאשר ההיגוי הקל וזוויות גלגול בולטות פוגמים בחווית הנהיגה. כושר הבלימה טוב, אך מחייב רגל ימין נחושה כדי לקבל עוצמת בלימה מספקת. הסורנטו מצויד בשש כריות אוויר ובבקרת יציבות אלקטרונית. במבחן הבטיחות הפאסיבית שביצע ה-Euro NCAP לדגם שלפני מתיחת הפנים, הוא זכה לציון המרבי של חמישה כוכבים.

יכולת השטח של דגם ה-4X4 טובה למדי, ותספיק לשימוש שטח מזדמן של משפחה ממוצעת. גם נוחות הנסיעה בשטח טובה בדרך כלל, אך חשוב לתאם ציפיות - לא מדובר ברכב שטח בעל יכולת של הרבה יותר משבילי קק"ל.

הבטיחות הפאסיבית טובה, היכולת הדינמית נותרה סבירה בלבד

5. אבזור ומחיר

הדגם בו נהגנו היה הסורנטו היקר ביותר - דיזל פרימיום, שמחירו 271 אלף שקל. תמורתם תקבלו שש כריות אוויר ובקרת יציבות, מערכת לסיוע בזינוק בעלייה, בקרת אקלים מפוצלת, מערכת שמע עם חיבורי USB, אייפון ו-AUX, מושב נהג חשמלי, חיישני נסיעה לאחור, חיישני אורות וגשם, התנעה ללא מפתח, פנסי קסנון, חיישני גשם, חלון גג ענקי וחישוקי "18. מדובר בסך הכל באבזור מכובד, אך לבטח לא חריג ביחס למחיר הגבוה - גבוה מדי לטעמנו. ההמלצה: ותרו על חלק מהאבזור ובחרו בגרסת 4X4 בסיסית יותר (מ-244 אלף שקל).

רמת האבזור מכובדת - אבל למה המחיר כה גבוה?(צילום: רועי צוקרמן)

ציון כולל וסיכום

+ יכולת שטח מסוימת, מרווח (לחמישה), איכות הרכבה

- תצרוכת דלק, נוחות, התנהגות, מחיר

ולבסוף: הסורנטו אינו רכב רע, להיפך. אלא שהוא דורש יותר מדי הקרבה בתמורה לפוזת שטח. החל באיכות, דרך נוחות ועד למחיר הגבוה במיוחד. אם כמו מרבית הציבור אינכם מתכוונים לרדת לשטח, גרסת הבנזין הנעה קדמית שזולה ביותר מ-80 אלף שקל, תציע לכם אותו מרווח ויכולת כללית דומה, אך עם פחות ביצועים ואבזור. גם גרסאות 4X4 בסיסיות מציעות תמורה עדיפה בהרבה. ושימו לב: מיניוואן גדול יציע מרווח דומה או עדיף, נוחות ובטיחות טובות יותר ומחיר נמוך.

(צילום: רועי צוקרמן)