הסופרת דוריס לסינג הלכה לעולמה

הסופרת הבריטית דוריס לסינג, שנודעה בעיקר בזכות ספרה "מחברת הזהב", וכתבה למעלה מ-50 ספרים שאף זיכו אותה בפרס נובל לספרות, הלכה לעולמה היום (א') - כך מדווח הגרדיאן הבריטי. ספריה של לסינג נעו בעיקר בין נושאים פוליטיים, לחוויות אישיות, וכן למדע בדיוני.

לסינג, שנולדה באיראן להורים בריטים ב-1925, עברה לגור עם הוריה בזימבבואה, עוד כשהיתה קולוניה בריטית. בגיל 14 עזבה את בית הספר ועבדה כפקידה. למרות שילדותה באפריקה היתה, לדבריה, קשה ביותר, בכתיבתה התבטא יחס חומל על האפריקנים וכן על הבריטים הקולוניאלים. בבגרותה עבדה בפרלמנט הרודזי (זימבבואה, כיום) והיתה שותפה להקמת מפלגה קומוניסטית אנטי-גזענית.

לאחר מלחמת העולם השנייה עזבה את המפלגה, התגרשה, וב-1949 עברה לגור עם בנה היחיד באנגליה, שם החלה גם בקריירה של כתיבה. הרומן הראשון שלה, "העשב פוזם", פורסם בלונדון וזכה לשבחי הביקורת.

בהמשך פרסמה את סדרת הספרים "ילדי האלימות" שהתבססו על חייה שלה, וגיבורתם "מרתה קווסט", הגדלה באפריקה ואחרי כן עוברת לאנגליה - נחשבת לבת דמותה שלה. "מחברת הזהב",

ספרה הידוע והמצליח ביותר, ראה אור ב-1962, וב-1976 זכה בפרס המדסיס הצרפתי לספר הזר הטוב ביותר. הרומן מתרחש על רקע המאורעות בעולם של שנות ה-40 וה-50, ומציג את חייה של סופרת המתמודדת עם חייה האישיים והציבוריים כאחד.

הרומן נחשב לאחד מהרומנים הפמיניסטיים הגדולים ביותר בספרות המערב, ואף כונה "התנ"ך הפמיניסטי". הסופר ג'. מ. קוטזי כינה אותה: "הסופרת הגדולה ביותר של זמננו". למרות הביקורות הנוטות לשייך את יצירתה כמגדרית-חתרנית, לסינג עצמה תמיד התכחשה להגדרתה כסופרת פמיניסטית.

מיד עם דבר מותה, החלו להופיע ברשת ציוצים ותגובות על מותה של הסופרת הגדולה. סוכניה הספרותיים כינו את מותה, "הפסד יקר לעולם הספרות". על פרס הנובל, בו זכתה ב-2007, הגיבה בזמנו לסינג: "אני בת 88, ואי אפשר לתת נובל לאדם שמת. אז הם כנראה חושבים שהם יהיו טובים יותר, אם יתנו לי אותו כעת, לפני שאתפגר". בהמשך הגיבה לפרס בהתרגשות רבה וללא כעס, וציינה שאחרי שזכתה בכל הפרסים האחרים החשובים בעולם הספרות, זאת מחמאה ורצף מלכותי מכבד עבורה כיוצרת.

מבין ספריה שתורגמו לעברית, "נישואים כהלכה", "קיץ בטרם חשכה", "מחברת הזהב", "זיכרונותיו של ניצול", "בן בעולם", ו"האישה האחרת".