במקום להיות עבד, הפכתי לעובד אדמה

כל דור ודור רואה את עצמו כחדשני ומיוחד, רואה את עצמו כמנסה ומעז ללכת לכיוונים חדשים שהאנושות טרם ידעה, אך המרוץ הזה שלתוכו נולדנו ובתוכו אנו רצים אינו חדש כלל. הפכנו את האמצעי למטרה, הממון כבר אינו נועד להיות לנו לעזר אלא הוא המטרה עצמה, ואנו משועבדים לו.

כאשר מתחילים לרוץ, השאלה הראשונה שצריכה לעלות היא: האם יש סוף למרוץ הזה? רוג'ר ווטרס, סולן להקת פינק פלויד, רמז בשירו time שהמרוץ הזה דומה למי שמנסה להתחרות בשמש. עד שאנו מגיעים אליה היא שוקעת, ולפני שהספקנו להבין מה קורה סביבנו, היא מגיחה מאחור וזורחת שוב.

הם מוכשרים ומשכילים, אך עדיין מחפשים את דרכם ורבים מהם חיים על חשבון ההורים.

האם גם אתם שייכים לדור האבוד? כתבו לנו באימייל opinions@y-i.co.il  

שמי רז, אני בן 31, נשוי לאליאן בת 28, אין לי שום תואר אקדמי ואני מתפרנס מעבודת אדמה. כן, אני חקלאי. לשמחתי הרבה אני לא משתתף במרוץ המדובר. לפני תשע שנים טסתי כמו כולם ל"טיול הגדול", אך שבתי קצת אחר. חשבו שזה טרנד, חשבו שזה יעבור, אבל פשוט במהלך השהות בהודו אבד הטעם לרוץ כמו סביבון ללא תכלית וללא סוף. לפני שאתם מקטלגים אותי כעוד "רוחניק" שחזר מהמזרח, זכה להארה ובז לחיי החומר ולהבלי העולם הזה - עצרו שנייה, כי זה לא אני. אני לא רוחניק, אני לא מואר ואני לא בז לעולם. אני גם לא חושב שכסף הוא דבר טמא שיש להימנע ממנו בכל מחיר. כסף אינו דבר רע ואינו דבר טוב.

הטורים הקודמים בסדרה בערוץ הדעות

אבא בן 70, מתי יהיה לי זמן אליו? / עמרי אריאב

הסתדרתי בחיים / אמיר בן ארי

הכלכלן שהחליט לחפור / אלעד אהרון

דור האשליות / גיא קצוביץ'

אבא, אמא, כסף / קרן חמישה

חייבת לרוץ, כי כולם רצים / אורנית בכר

חיים כמו עכברי מעבדה / סמדר הדס

החיים בסנדביץ' / מירב צובירי

אנחנו הילדים של עודף, שנת 83 / שלומית עצבה

אני מדור ה"וואי וואי" / שני גבאי

אל תלכו עם הלב / לב סולודקין

אמנות ההישרדות / מתן כהן

אני מוכשרת, ומכאן התסכול / מיכל מנין

אני משולל תארים, מתפרנס מעבודה לא נחשבת עם משכורת זעומה, אשתי מטפלת בילדים ולומדת חינוך. רבים מחבריי "התקדמו" בחיים, למדו, הולכים לעבודה עם חליפה או לפחות חולצה מכופתרת, אך מתקשים לגמור את החודש. קראתי כאן על דוקטורים שמרוויחים כמוני, רק עובדים פי כמה שעות ופונים להורים לבקש הלוואה. מובן שהמצב הזה הוא הזוי לחלוטין וחובה לשים לו סוף, אך יחד עם זאת - אפשר גם אחרת.

חיים ללא דאגות קיומיות

בכל חודש אשתי ואני חוסכים כמה אלפי שקלים. בכל שנה אנו נמצאים שלושה-ארבעה חודשים במבואות הדרומיים של הרי ההימלאיה בצפון הודו. אנו מעבירים שם הרצאת מבוא לפילוסופיה ההודית עבור התרמילאים והמטיילים. בארץ אנו שוכרים דירה, יש לנו אוטו ושני מחשבים ניידים, אך בגלל שקרבות הסטטוס, הממון ומלחמת הצריכה אינם מניעים את חיינו, אנו חיים בשלווה, עובדים וחוסכים. אין לנו דאגות קיומיות ואיננו מבקשים הלוואות מההורים.

אנו גרים בצפון הארץ ומשלמים שכר דירה שפוי (יחסית). גם תזונתנו הצמחונית תורמת למצבנו הכלכלי והעובדה שאיננו משתמשים במזון מוכן ומכינים הכול (לחם, סלטים ואת האוכל עצמו) במו ידינו משפרת אף היא לא רק את איכות המזון וטעמו אלא גם את מצב הכיס. מבדיקה והשוואות שערכתי עם זוגות נשואים ללא ילדים נוספים מתברר שאנו מוצאים אלפי שקלים פחות כל חודש.

ברצוני להדגיש שאיני יוצא דופן ואיני טוב במאומה מאף אחד אחר, פשוט העזתי לשאול את השאלות, העזתי לצאת מהמעגל, לעזוב את הנורמה המקובלת ולערער על "עובדות החיים" שעליהן כולנו חונכנו. זה מה שאיפשר לי לצאת מהמרוץ ולמצוא חיים נוחים בהרבה. וכך, למרות שאני עובד בעבודה לא נחשבת, אני חוסך הרבה, ואפילו אוציא ספר בקרוב. מבחינה חיצונית, נכשלתי טוטאלית במרוץ החיים, אך מבחינה פנימית חיי עשירים ומספקים מאוד, דבר שבסופו של יום מקרין גם על החוץ.

חשוב לי מאוד להדגיש שיחד עם זאת, המצב כאן אינו הגיוני לחלוטין, אך אני באמת חושב שכדי שנוכל לשנות אנו זקוקים למכנה משותף יותר עמוק מ"דופקים אותנו". על מנת שנוכל לאחד כוחות באמת, לדעתי, אנו זקוקים לצאת מהמרוץ, להפסיק להתחרות זה בזה - רק ביחד נוכל לשנות ולהשפיע באמת.

רז הנדלר, בן 31 מקיבוץ יפעת. ספרו הראשון "בעקבות הדרך" יראה אור בקרוב