טינקרבל: "לא נעלמתי, השתניתי"

כבר עשר שנים שטינקרבל עוברת תהליך. פעם היא היתה כוכבת קולנוע וטלוויזיה, והיום אפילו אין לה טלוויזיה בבית. פעם היא הסתובבה במקומות הכי נחשקים בתל אביב, היום היא מתגוררת בישוב צוקים שבמדבר. פעם היא היתה רווקה נחשקת, והיום היא נשואה ואמא לשניים עם עוד אחד בבטן. אפילו השם טינקרבל הפך לטינקר.

"מבחינתי לא נעלמתי" היא אומרת בראיון ל-ynet, "מרכז העולם שלי הוא פה במדבר, פשוט התפתחתי לכיוון אחר. אני יכולה להגיד שאני עדיין עוברת את התהליך הזה שאני לא יודעת מה יהיה בסופו. את החיים התל אביבים שלי התחלתי בגיל מאוד צעיר, שיחקתי בהמון סרטים וההצלחה שלי הגיעה מאוד מהר, אחר כך פתאום לא חוויתי את הסיפוק היצירתי והרגשתי שמשהו מציק לי. אז החלטתי לעבור שינוי". 

עוברת תהליך. טינקרבל

בגיל 36 טינקרבל, או בשמה האמיתי רוית רוזן, יוזמת ומפיקה אירועים קולנועיים יחד עם בעלה ואב ילדיה, אייל שיראי. בין היתר הם מפיקים יחד עם פסטיבל חיפה את "סרטים בערבה 2" (שיתקיים בישוב צוקים בין 21 עד 23 בחודש) ואת הפרויקט "קצר במדבר" להפקת סרטים קצרים בנגב, שמייצר הזדמנוית לשחקנים צעירים.

"במסגרת העבודה על הפרויקט פגשתי שתי שחקניות שראיתי בהן הכלאה שלי מהימים ההם, מהגלגול הקודם. אחת צמחונית כזאת, בדיוק כמו הקטע הזה שהייתי בו, והשנייה מאוד חיננית - נראית פרועה אבל רואים שהיא פשוט נשמה. הרגשתי שאני יודעת איפה הן נמצאות, כלומר שהייתי במקום הזה. אני לא מסתכלת עליהן בעיניים שופטות, אלא תומכת בהן. כל הפסטיבל הזה שאנחנו עושים עכשיו - זה כמו תיקון וחיפוש מחדש".

אפשר לומר שבדיעבד לא היית עושה חלק מהפרובוקציות שעשית, כמו ההתפשטויות במועדונים וכדומה?

"מבחינתי לא הייתי פרובוקטיבית, אנשים יכולים להגיד שגם עכשיו זו פרובוקציה - ללכת למדבר. זה היה חלק ממני ועד היום אני שמחה לראות אנשים שמחים ומצחיקה את כולם. אני נכנסת לרוח שטות בשנייה. זה לא נעשה בכוונה כדי לזעזע. ברור שזה נעשה כדי לבקש ולהזמין תשומת לב, אבל יש לי את זה מגיל צעיר, מאז שהייתי בת 4. זה חלק מהאופי שלי. מבחינתי התנהגתי טבעי.  אני מאמינה שהייתי צריכה ללכת למקום קיצוני כדי להגיע למקום קיצוני ביני לבין עצמי".

ובכל זאת, אפשר להגיד שאת מצטערת?

המהות שלי וההתנהגות שלי זה לא היה משהו סתמי אלא מתוך תוכי. אם זה נראה שטחי מבחינה חיצונית, אז מבחינתי זה לא שטחי. לא משנה כמה ינסו להיצמד להתנהגויות שלי, מה שיזכרו בסוף זה את העבודה שלי. מי ראה את ההתנהגות במועדונים? אולי 3-2 אנשים ראו ותיעדו".

"מבחינתי לא נעלמתי". בביתה במדבר

אחרי ששיחקה בסדרות טלוויזיה כמו "זינזאנה", "מרחב ירקון", "הילדים מגבעת נפוליאון" ובסרטים "ההסדר" ו"בקרוב יהיה לך משהו טוב", טינקרבל מתוודה: "הוצאתי את הטלוויזיה מהבית. תחשוב מה קורה בארץ, למה הפכנו להיות, אני לא באה לקטר, אבל זה קורה בכל העולם. כבר לא יכולתי להכיל את זה. התוכניות הפכו להיות מאוד מטושטשות. כשהייתי רואה טלוויזיה, הדבר היחיד שעניין אותי זה הדוקומנטרי, את הערוצים המרכזיים ממש לא יכולתי לראות.

"אני מתבאסת לשפוט כי זו הטלוויזיה. אבל אם יש עוד אנשים שמרגישים וחושבים כמוני, אז תראו דברים אחרים. יש אלטרנטיבות אחרות בחוויה שמכבדת את היצירה. לא חייבים לקבל את הג'אנק פוד היצירתי הזה כמובן מאליו".

טינקרבל של פעם יכולה היתה היום להשתלב במסך הקטן?

"הריאליטי יכול היה להתלבש כמו כפפה ליד לאופי שלי, יכולתי בכיף לשחות בזה שנים בווריאציות שונות אילולא הייתי עוברת את התהליך הזה עם עצמי. מה שאני חוויתי זה שאתה הופך להיות מכור לפרסום, אתה מחכה שיתקשרו אליך ויתעניינו בך. אחרי פרס אופיר, שקיבלנו על הסרט 'ההסדר', הזמן עבר ולא היו הצעות מעניינות. כך שיש הבדל לבין איך שזה נראה מבחוץ, לבין מה שזה מרגיש מבפנים".

עם זאת, התיאבון היצירתי שלה לא נגמר, והיא מספקת אותו בעזרת ציור, "היום אני יכולה לעשות אמנות בלי לחשוב על הקטע הכלכלי", היא מודה. חוץ מהפסטיבלים שהם מפיקים, היא ובעלה הם הבעלים של מעין כפר נופש יוקרתי בדרום. "יש לי מלא זמן ומלא מרחב לחשוד על רעיונות יצירתיים. בלי כל הכוכבים שנתונים תחת השפעת הפרסום או כדורי הרגעה".