שואפת גבוה: לסדוק את תקרת הזכוכית

תמיד הרגשתי בנוח בתחום הריאלי. בבית הספר זה היה מקצוע אהוב עליי ומאוד התחברתי לעולם המספרים והחישובים. גם היום, במקצועי, אני עוסקת בתחום כרואת חשבון. אבל ישנה ההרגשה שמדובר במקצוע שלא קורץ ולא מתאים לבנות.

בנוסף, מאז ומתמיד רציתי להיות מעורבת בפרויקטים חברתיים. לפני שנתיים שמעתי על פרויקט חדש שמתקיים בבית הספר החקלאי "מקווה ישראל"- פרויקט "סודקות את תקרת הזכוכית" שהוקם מתוך מטרה לתת מסגרת העצמה חברתית, אישית, ולימודית לתלמידות הבית ספר. הפרויקט מתרכז בתחום המדעי והריאלי, והבנות בו זוכות לפעילויות העשרה רבות גם באמצעות מפגשים עם בכירים בתחום ההייטק, והמחקר המדעי וגם- תגבורים בנושא זה.

פרויקט כזה, חשבתי לעצמי, יכול להגשים את הרצון שלי לתרום ולקדם חברתית את התחום הנשי: רציתי לעזור לנערות מוכשרות להיות בעלות ביטחון עצמי בתחום הריאלי, ולהראות להן שאם ירצו- הן יכולות להשתלב בתחום הזה. הרבה פעמים אני עדה למיעוט הנשים בדרג המקצועי הבכיר בתחום זה ולכן הפרויקט הזה איפשר לי להראות לבנות הצעירות שהן מסוגלות ושאין דבר כזה "מקצוע לגברים", או "לא מתאים לי כאישה".

חשוב לי מאוד לשבור את תקרת הזכוכית לבנות. חשוב לי מאוד שבנות יבואו ויפתחו את עצמן, שיזכו להזדמנות להיחשף לעולמות המדע והטכנולוגיה של המאה ה-21 מבלי לחשוש, וכך הגעתי לפרויקט. קיבלתי קבוצה של שלוש בנות מקסימות אותן אני מלווה מאז כיתה ח' ועד היום- כשהן בכיתה י'. אני מגיעה אליהן באופן קבוע, מלמדת אותן מתמטיקה ברמת 4 יחידות לימוד ומחזקת אצלן את כל הנושאים הקשים להן.

לקדם למעלה כדי לפרוץ את תקרת הזכוכית (צילום אילוסטרציה)(צילום: shutterstock)

אני מרגישה שהמוטיבציה הגדולה שהבנות מצוידות בהן, לצד ההתמדה המשותפת שלנו בלימוד, מעלה ומחזקת את הבנות. כל זאת- לצד הקשר האישי החזק שנוצר בנינו. הכימיה בינינו הייתה מידית. אנחנו משוחחות על החיים, על המקצוע שבחרתי לי. פתחנו גם קבוצה בוואטסאפ בה אנחנו מתכתבות על מה שעובר עלינו. אני שומעת על החוויות שלהן- עם הבנים, בתנועת הנוער, התלבטויות. הן מתייעצות איתי ואני מקשיבה ומנסה לעזור.

את החומר אותו אני מלמדת אני מכירה היטב, מעיסוקי ומימי התיכון. יחד עם זאת, אני דואגת להיות בקשר עם המורה מדי פעם ולהתרענן בחומר הנלמד. קיבלתי מבית הספר חומרי לימוד רלוונטיים בהם אני נעזרת ומתוכם בונה מערכי שיעור של ממש.

בתגבור, אנחנו עוברות על תרגילים לא ברורים וחומר לימודי שקשה להן. השאיפה שלנו היא להגיע לרמת שליטה בחומר הנלמד בכיתה, ואף להתקדם מעבר לה. אני מנסה להעביר להן כלים ושיטות חשיבה לפתרון בעיות מתמטיות, לצאת מחוץ לקופסא.

הכיף הכי גדול שלי בהתנדבות שלי היא לאחר המבחנים. ההצלחה שלהן גורמת לי סיפוק רב וזה נותן לי את התחושה שהמאמץ משתלם.

זו תחושה עצומה-לראות איך הן מתקדמות, מצליחות. התכנית הזאת שאני ממש שותפה לה מספקת כלים וסביבה שתומכת בהתקדמותן, מעבר לרמה הלימודית. אני מרגישה שיש לי חלק בעשייה הזאת, ושנתון ששמעתי לאחרונה שאומר שכמעט כל הבנות שנכנסות לפרויקט בחטיבת הביניים, בוחרות גם בתיכון להמשיך בתחום המדעי, הוא גם בזכותי.

אני יודעת שהיוזמה הזאת, להגיע לבית ספר ולתגבר אותו, לתת מעצמי למרות שזאת לא מסגרת מובנת להתנדבות, להחליט לתרום ולהשפיע בנושא שכה חשוב לי, עוזר לא רק לבנות- אלא גם לי. אני מקווה שבעוד 10 שנים, כשאפגוש את בנות אלו שוב, אראה אותן משתלבות בביטחון בתחום הריאלי-מדעי, ומצליחות בו.

• פרויקט "סודקות את תקרת הזכוכית" מתקיים בבית הספר החקלאי "מקווה ישראל" מזה 4 שנים, ופונה לתלמידות כיתות ח'-י"ב המתוגברות בלימודים הריאליים-המדעיים. התלמידות מקבלות שיעורי העצמה אישית וחברתית, לצד שיעורי מדעים וסיורים במיטב חברות ההייטק והמדע בארץ