שתף קטע נבחר

אריה מליניאק

הניצחון האמיתי / "מליניאק ברביעי"

לוותר על הכנסות תמורת סיכוי לניצחון בדרבי או לחייך כל הדרך אל הבנק ולוותר על הניצחון? הנהלת הפועל ת"א הכריעה בדילמה הנצחית – ולקחה את כל הקופה

הבחירה בין ויתור על כסף או על ניצחון, היא בלתי נסבלת. מאז ומתמיד אני טוען שבכסף לא בהכרח קונים ניצחונות, אבל בניצחונות עושים בסוף כסף. האם קבוצה קיימת כדי לעשות כסף או כדי לנצח?

 

עוד על הדרבי הגדול:

 

בארבעים השנים האחרונות הייתה מכבי ת"א הפייבוריטית ברוב הדרבים. היה לה תקציב גדול בהרבה מהפועל, הרכב חזק יותר, ספסל עמוק יותר, יד-אליהו שהפך לנוקיה, היה גדול פי חמישה מאוסישקין, ולמרות זאת הפועל הצליחה לא פעם להגיע למשחקי הכרעה. הדילמה של מנהלי הפועל ת"א הייתה תמיד: ויתור על הסיכוי לניצחון או על הקופה. לנצח בדרבי ואולי לקחת אליפות אבל להישאר חסר כל, או למכור את הסיכוי לנצח ולעשות קופה.

 

אוהדי הפועל ת"א (צילום: אורן אהרוני) (צילום: אורן אהרוני)
אוהדי הפועל ת"א(צילום: אורן אהרוני)

 

כמובן שהייתה אפשרות תיאורטית של ניצחון בדרבי ביד-אליהו, אליפות וקופה. בשביל מכבי ת"א דרבי בנוקיה שווה להכנסה ממשחק גביע אירופה נוסף, שמגדיל את ההכנסה השנתית ממכירת כרטיסים בשבעה-שמונה אחוזים. בשביל הפועל ת"א דרבי בנוקיה שווה תוספת של 50 אחוז מההכנסה השנתית, ומבחינה ספורטיבית מקטין את הסיכויים של הפועל לנצח ב-50 אחוז. לא רק שהפועל מוותרת על הביתיות, אלא עוברת לשחק באולם של היריבה.

 

אילו לפני עשרים ושלושים שנה היה אולם נייטרלי, והפועל הייתה מעבירה את הדרבי לרוממה בחיפה או לארנה שתקום בשנה הבאה בירושלים, ועושה קצת כסף, ניחא. אבל למכור ליריבה שלך את הביתיות זה אסון. לכן צריך להוריד את הכובע בפני הנהלת הפועל הנוכחית, שבשנתיים האחרונות מתעקשת לשחק באולמות קטנים. את התוצאות כולנו ראינו.

 

במקום להגדיל הכנסה, הפועל שמרה על הסיכוי לנצח (צילום: אורן אהרוני) (צילום: אורן אהרוני)
במקום להגדיל הכנסה, הפועל שמרה על הסיכוי לנצח(צילום: אורן אהרוני)

 

"שער 11", ה"אולטראס" או איך שהם לא נקראים, ירו לעצמם ברגל כשהחרימו את הדרבי בהדר־יוסף. ביוון הירוקים לא מגיעים למשחק של האדומים ולהיפך. לאוהדי מכבי ת"א לא נשקפה שום סכנה, חוץ מצפיפות וקצת קללות. זו הייתה פרובוקציה לשמה, עד שיצא המרצע מהשק, והתברר שמי שמנע מאוהדי מכבי ת"א לראות את הדרבי היא ההנהלה שלהם. חבל, כי אני אישית מכיר 140 אוהדי מכבי שהיו באים לראות את הדרבי.

 

דחיית המשחק של אשדוד: מה רוצים מהמינהלת? 

אני משתתף בצערו של מאמן אשדוד נתי כהן במות אחותו, ומבין גם את כל מי שהזדעזע מאטימות לבה של מינהלת הליגה, שלא דחתה את משחקה של אשדוד ו"אילצה" את המאמן להופיע למשחק כשהוא באבל.

 

יש גם צד שני: בליגת העל משחקים כ-150 שחקנים, 35 מאמנים ועוזרי מאמנים, 25 מנהלים ובעלי קבוצות. מדובר ב-200 בעלי תפקידים בערך, שלכל אחד מהם יש הורים, ילדים, אחים, אחיות. הגענו למינימום 1,000 איש. שיהיו כולם בריאים. סביר שבמשך העונה יתרחשו טרגדיות. אם יבטלו או ידחו משחקים כשמשהו קורה לאחד מהם, העונה לא תסתיים לעולם.

 

נתי כהן. יש גם צד שני (צילום: אבי רוקח) (צילום: אבי רוקח)
נתי כהן. יש גם צד שני(צילום: אבי רוקח)

 

לא מינהלת הליגה החליטה שנתי כהן יקום מהשבעה, אלא נתי עצמו. ישיבת שבעה על נפטר היא מנהג שלא כולם מקיימים. יש שיושבים שבעה, אבל מתגלחים ולא מתפללים. רוב המתאבלים שאני מכיר לא עובדים בתקופת האבל, אבל יש מתאבלים שכן עובדים. יש אנשים שבזמן השבעה מוותרים על נסיעות שתכננו שנים או על פרויקט חשוב, ויש שסוגרים עסקים ומפסידים הרבה כסף.

 

שום בנק לא סוגר סניף אפילו כשהמנכ"ל באבל, ואפילו כשהמנכ"ל עצמו, חס וחלילה, נפטר. שרים הלכו לעולמם ולא סגרו את המשרדים שלהם אפילו לדקה. שחקנים זרים נסעו להלוויות בחו"ל כשבני משפחתם הלכו לעולמם, מישהו דחה משחק?

 

יש מקום לציין את האבל בדקת דומיה, אבל רק במקרה שהנפטר הוא קרוב מדרגה ראשונה. נתי כהן בחר להעדיף עבודה על אבל, ואני מכבד אותו על כך. מה אשמה מינהלת הליגה?

 

מכבי אשדוד. המינהלת לא אשמה (צילום: ראובן שוורץ) (צילום: ראובן שוורץ)
מכבי אשדוד. המינהלת לא אשמה(צילום: ראובן שוורץ)
 

 

איכות או כמות? הזרים מציפים את הליגה

כידוע, אני מתנגד להצפת הליגה בזרים. אין לי דבר נגד מעט זרים איכותיים. יש לי התנגדות להצפה של זרים בינוניים מינוס. עד לפני כמה שנים קבוצה הייתה יכולה להחתים זרים לעונה שלמה ולאחר ההחתמה לא הייתה אפשרות להחליף אותם. אחרי שקבוצות כמעט ירדו ליגה בעקבות פציעה של שחקנים, איפשרו לקבוצות להחליף שחקן פצוע מחוץ למניין ההחלפות. במקביל החליטו להגביל את תקופת ההחלפה ואת מספר ההחלפות.

 

היום מותר לכל קבוצה לרשום שמונה זרים ולשתף חמישה מהם. קבוצות מקטינות את סיכון הנפילה עם שחקן זר באמצעות חוזים קצרי טווח. יש שמביאים שחקן לחודש אחד ויש זרים על חוזה שבועי. את חלקם מחתימים, את היתר משחררים. בחינה של שחקן זר עולה טיסות ומלון, אבל זה עדיף על החתמה על סמך צפייה בקלטות.

 

שון ג'יימס. לזרים לוקח זמן להתאקלם (צילום: ראובן שוורץ ) (צילום: ראובן שוורץ )
שון ג'יימס. לזרים לוקח זמן להתאקלם(צילום: ראובן שוורץ )

 

לא חסרות דוגמאות של שחקנים שפרצו רק בעונה השנייה שלהם, ראו דוגמת שון ג'יימס במכבי ת"א. לזר לוקח זמן להתאקלם במקום חדש, להסתגל למאמן עם דרישות מיוחדות. לפעמים הם נקלעים לקבוצה בסיטואציה מלחיצה ולא מסוגלים להביא לידי ביטוי את היכולת שלהם. במקרים הפוכים שחקנים שהצליחו בישראל, לא מסוגלים לשחזר את היכולת בקדנציה השנייה. לא רק הקבוצות מעוניינות בחוזים לטווח קצר, לפעמים שחקן מצוין נתקע בלי חוזה ומעוניין לעוף מכאן אחרי חודש-חודשיים כשיקבל חוזה גדול.

 

ואם הרעיון כל כך מוצלח, למה לא ליישם אותו בעוד תחומים? למשל, נישואים לטווח קצר. מתחתנים לשנה, ונראה איך זה יעבוד. כמה זוגות יישארו לדעתכם נשואים אחרי שנה אחת או שתיים?

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: ראובן שוורץ
הפועל תל אביב
צילום: ראובן שוורץ
מומלצים