משבר זהות: סודם של גיבורי העל
גיבור על הוא בדרך כלל מורם מעם ובעל יכולות מיוחדות ומופלאות - אך מצד שני הוא גם איש פשוט, אולי אפילו חנון, כזה שבחורות נוהגות לשבור לו את הלב. יוני זאבו על הגבול המטושטש בין קלארק קנט לסופרמן ובין ברוס וויין לבאטמן. אז מי כאן הזהות האמיתית, ומי המסכה?
- גיבור על מבוגרים: היום המרגש של באטקיד
- צייר לי שואה: מלחמת העולם השנייה בקומיקס
- ביכורים מאויירים: הופעת הבכורה של גיבורי העל
גיבור העל הראשון שהסתיר את יכולותיו המופלאות מהעולם, היה גם גיבור העל הראשון באופן כללי. כבן לגזע חייזרי נכחד שנשלח לכדור הארץ, היה זה רק הגיוני שהוריו של קלארק קנט - הלא הוא סופרמן - ידאגו להסתיר בקנאות את הטבע המופלא של בנם, ויטמיעו בו את יצר הסודיות.
גם ב-1938, כשסופרמן ראה אור לראשונה, זיהו היוצרים את הפוטנציאל העלילתי הטמון בשמירה על זהות כפולה. בזאת הם הלכו בעקבות סופרי ה"פאלפ" (ספרות זולה) שנהגו לכתוב על בלשים במסכות, שכונו בשמות מיסתוריים כמו "הצל ו"העכביש".
הגיבור והחנון
במקרה של סופרמן, אולי יותר מאצל כל דמות אחרת, משחק כפל הזהויות חלק חשוב מאוד מעלילתו. מצד אחד האיש החזק בעולם הוא התגשמות מודל הנעורים של כל ילד, כגיבור הכי מהיר, הכי חזק והכי טוב. אך מנגד, קלארק קנט המגושם והתמים, שלעולם לא יזכה בלבה של לויס ליין, הוא חנון שיוצא לא מי יודע מה מגניב - בעיקר מפני שלויס מאוהבת עד מעל לראשה בסופרמן.
כל מה שהגיבור היה צריך לעשות כדי לפתור את הקונפליקט הפנימי שלו, הוא שקלארק יתוודה בפני לויס שהוא-הוא האיש בגלימה, וכולם יזכו לסוף טוב-הכל טוב. אבל בקומיקס כמו בקומיקס, הנימוק הקלישאתי תמיד שם ברקע: הגיבור חייב לשמור על זהותו בסוד, על מנת להגן על אהוביו מכל רע.
העניין הוא שבמקרה של סופרמן, הנימוק הזה לא ממשתופס. הוריו המאמצים של קלארק קנט ידעו מאז ומעולם שבנם עף ברחבי העולם בטייץ כחול ובגלימה אדומה, ולא קרה להם שום דבר רע. וחוץ מזה, מי בכלל יכול להיות בטוח בעולם הזה יותר מהחברה של סופרמן - שגם ככה תמיד מסתבכת בצרות, מהן הוא נדרש, שוב ושוב, להציל אותה.
הסיבה האמיתית שסופרמן לא מתוודה בפני לויס שמאחורי קלארק קנט מסתתר גבר שרירי ומגניב היא שלמעשה, דמות החנון מהווה את סיפור הכיסוי שלו. באחת הסצנות הזכורות ביותר בסרטו של קוונטין טרנטינו "להרוג את ביל 2", ביל פוצח במונולוג שבו הוא טוען שקלארק קנט הוא הזהות הבדויה שבה משתמש סופרמן על מנת להסתיר את סודו - וגם בשביל להעביר ביקורת על המין האנושי.
טרנטינו לא צדק
צר לי להגיד את זה, אבל טרנטינו טעה. קלארק הוא ה"אני" האמיתי של סופרמן. בבית ההורים שלו קוראים לו קלארק, וכנ"ל בעבודה. אפילו חבריו הטובים בתחום גיבורת-העל קוראים לו ככה. הסיבה שבגללה לוקחות לקלארק כל כך הרבה שנים להתוודות בפני לויס, היא הרצון שלו שהיא תקבל אותו כפי שהוא - ולא תסתנוור משלל יכולותיו העל אנושיות.
גיבור על עם סיבה טובה יותר לשמור על זהותו הסודית הוא באטמן, בעיקר מפני שאין לו כוחות על של ממש. בניגוד לסופרמן וגיבורי על רבים אחרים, לברוס וויין - מיליארדר שאיבד את הוריו, קורבנות הפשיעה - אין יכולות מיוחדות כלל וכלל. כמו כל אדם בעולם, באטמן שלנו הוא פגיע, וגם הסביבה שלו פגיעה בהתאם. הוא לא יכול לטוס מהר יותר ממהירות האור כדי להציל אדם שיקר לו.
כמו כן, אם זהותו תחשף ותהפוך פומבית, חייו יהיו בסכנה 24/7. לראייה, כאשר הנבל ביין מפענח את זהותו האמיתית של האיש שמאחורי העטלף, הוא אורב לו במקום האחד שבו הוא מרגיש בטוח - ביתו. השלכות המארב הזה די מרות מצד הנוקם במסכה. במקרה של וויין, כפי שאפשר להבין, השמירה על זהות נוספת היא הכרחית.
העיסוק בזהות הכפולה שימש קרקע פורייה לסיפורים נוספים. באופן מפתיע, במקרה של וויין הגבול בינו לבין איש העטלף מטושטש לחלוטין, עד כדי כך שברגע מסוים בעלילה, כשברוס וויין מואשם ברצח, הוא שוקל פשוט לזנוח את זהותו האנושית, ולהפוך להיות באטמן במשרה מלאה.
אצל ברוס וויין, בניגוד לקלארק קנט, אין כמעט הפרדה בין שתי הזהויות שהוא חי דרכן. אפילו העבודה ה"רגילה" שלו, כמנכ"ל חברה שמגלגלת מיליונים, משמשת אותו בעיקר למימון מלחמתו האישית בפשע. גם המשפחה שהוא הקים לעצמו במשך השנים מורכבת אך ורק משותפים שונים לאותה המלחמה, ואפילו לבני חסותו יש זהות נוספת.
אחד מהם, שחייו עשויים להסתבך מאוד בעתיד, הוא דיק גרייסון. גרייסון - שבילדותו פעל לצד האביר האפל כרובין, ילד הפלא המקורי, ובימים אלו נלחם בפשע תחת הזהות נייט-ווינג (Night Wing) - נחשף בפני כל העולם על ידי קבוצה של נבלי על שגילו את זהותו האמיתית. וזה, אולי, הדבר הנורא ביותר שיכול לקרות לגיבור על.
אבל גרייסון לא לבד. הוא יכול להתייעץ עם גיבור על אחר שזהותו הפכה לפומבית בניגוד לרצונו, הלוא הוא מאט מרדוק, או דרדוויל (Dare-devil). בשונה מגרייסון, סודו של מרדוק נחשף לאו-דווקא על ידי אחד מנבליו, אלא על ידי העיתונות - מה שמוביל את ה"איש ללא חת" להתמודד עם שלל בעיות שאיתן לא חשב שיאלץ להתמודד לעולם, כמו צלמי הפפראצי, או החברה החדשה שלו שמנסה לגרום לו להתוודות בפניה שמה שפורסם נכון, או בעיות במקום העבודה שלו כעורך דין המחויב לציית לחוק, אותו הוא מפר על בסיס קבוע כשהוא עוטה על עצמו חליפה אדומה.
בכלל, נראה שכל העיסוק סביב שמירה על שתי זהויות, שואב מגיבור העל הרבה זמן, משאבים ואנרגיה. יכול להיות שהפיתרון הוא בכלל לפרוש מכל הסיפור, לוותר על המסכות ולעבור לחיות חיים של אנשים רגילים.
גיבורים רבים אחרים ניסו במשך השנים את השיטה שעובדת טוב לספיידרמן. פיטר פארקר מתעסק כבר משנות ה-60 בסוגיות של כוח ואחריות, ולפעמים, כמו לכל אחד מאיתנו, נמאס לו והוא רוצה לפרוש. במקרה שלו, זה בדרך כלל קורה אחרי שהגרין גובלין הורג את חברה שלו או משהו כזה. אך למרות הקשיים, פעם אחר פעם פיטר מרים מחדש את המסכה, וחוזר להילחם לטובת כולנו. אולי הסיבה שהוא עושה את זה נעוצה בכך שפחות מעניין לקרוא סיפור על ספיידרמן שמספר על הפעם ההיא שפיטר הלך לקולנוע, ולא קרה לו שום דבר מיוחד, מאשר על איש העכביש שמציל את העולם.
אז משלל הזהויות של כל גיבורי העל, מי מהן היא האמיתית ומי היא המסכה? התשובה תלויה כנראה בהקשר שבו האדם נמצא. כמו שלכולו ישנם הפרצופים השונים שאנחנו עוטים תוך כדי מצבים שונים בחיים (הרי בחיים לא היינו חושבים לחשוף את פרצוף המילואים שלנו, נניח, בפני העולם שמחוץ לצבא), הנקודה בה גיבורי העל שונים מאיתנו טמונה בכך שפשוט יש להם שם שונה לכל מצב.
