איידס: איך הפכה למחלה חברתית ופוליטית?

קשה לכתוב על הומואים ו-HIV מבלי ליפול לבור ההומופובי. מחלת האיידס, להבדיל ממחלות אחרות, היא מחלה שיש לה גם ממד פוליטי. מימיה הראשונים היא קושרה להומואים, ומאוחר יותר לקבוצות שוליים נוספות – מהגרים אפריקאיים, נשים העוסקות בזנות, נרקומנים.

עוד כתבות באתר חודש המודעות לאיידס

על הפן הפוליטי של המחלה ניתן ללמוד, בין השאר, מהעובדה ששיעורי ההדבקה הגבוהים יותר של הומואים ב- HIV (על כך להלן) משמשים, למרבה הצער, מצע לתעמולה הומופובית מכוערת, בעוד ששיעורי ההדבקה הנמוכים של לסביות (בהשוואה לנשים סטרייטיות, וסטרייטים בכלל) מעולם לא שימשו בסיס לסטרייטופוביה. כלומר: הנתונים הם אמנם "אובייקטיביים" אבל הקריאה שלהם היא פוליטית.

את אפליקציית הבריאות לסמארטפון כבר הורדת? הורידו לאייפון או לאנדרואיד

עוד כתבות

קבוצת הסיכון

אין להכחיש את העובדה שהומואים היו והינם קבוצת סיכון להידבקות ב- HIV, יותר מגברים סטרייטים. זאת ממש כפי שנשים סטרייטיות חשופות להדבקה יותר מאשר גברים סטרייטים. העניין אינו נובע מזהות קהילתית זו או אחרת, ובטח אינו ענישה קוסמית על חטא כלשהו, אלא נובע מקשר בין פרקטיקות מיניות מסוימות לבין סיכוני ההדבקה בנגיף.

כך, למשל, מסיבות אנטומיות שונות, בשעת קיום מין וגינלי, אישה חשופה להדבקה הרבה יותר מגבר. ואכן, ברחבי העולם הקבוצה שנמצאת בעלייה מתמדת בשיעורי ההדבקה היא קבוצת הנשים הסטרייטיות. באופן דומה, סיכוני ההדבקה במין אנאלי גבוהים יותר מהסיכון הטמון במין וגינלי, במיוחד עבור הצד הנחדר. מכיון שגברים הומואים מקיימים יחסים אנאליים בשיעור גבוה יותר מזוגות סטרייטיים, הם חשופים יותר לסכנת ההדבקה בנגיף.

המסקנה מהאמור היא, שכל אדם חשוף להדבקה ב-HIV, ואולם גברים הומואים נמצאים בסכנת הדבקה גבוהה יותר ביחס לסטרייטים וללסביות. בעבר, קהילת הגייז הישראלית הפנימה את הנתון הזה.

כך, למשל, בשנת 2002 התגלו בישראל 31 נשאים חדשים, שקיימו יחסי מין עם גברים, והם היוו כ- 10% מכלל הנשאים החדשים שהתגלו באותה שנה. עשור מאוחר יותר, ב- 2012, מספר הנשאים שהתגלה טיפס ל-150 גברים שקיימו יחסי מין עם גברים, כ- 30% מסך המתגלים החדשים ל- HIV באותה שנה.

מדוע הומואים בישראל 2013 נזהרים פחות מבעבר מהידבקות ב- HIV? ישנן השערות שונות בדבר. העייפות מהשימוש בקונדום היא אחת מהן. השאננות מפני ההידבקות במחלה היא השערה אחרת. לגבי נקודה אחרונה זו, מן הראוי להבהיר: להבדיל מבעבר, הידבקות ב- HIV אכן אין פירושה הידבקות במחלה סופנית.

טיפול מתקדם המאפשר איכות חיים

כיום ישנו טיפול תרופתי מתקדם, שמאפשר לנשאי HIV לחיות חיים ארוכים, בדרך כלל באיכות חיים טובה. עם זאת, עדיין המדובר במחלה כרונית, שמצריכה נטילת תרופות על בסיס יומיומי, כל החיים. אי נטילת התרופות במועד עלולה לגרום לפיתוח עמידות של הנגיף לתרופה. ההשלכות הבריאותיות של נטילת התרופות משך שנים ארוכות עדיין אינן ברורות עד תום לקהילה הרפואית.

נשאי HIV חשופים יותר להדבקה במחלות אחרות, כגון צהבת C, שהטיפול בה כרוך בתופעות לואי קשות, ואינו תמיד מוצלח. ועדיין לא התחלנו לדבר על הסטיגמה החברתית (הלא מוצדקת בעליל) ממנה סובלים נשאי HIV. בקיצור – אפשר לחיות עם HIV, אך עדיף בהחלט לחיות בלעדיו.

במרכז הבדיקות של הוועד למלחמה באיידס אנו נותנים מדי שנה תשובות חיוביות ל-HIV לכמה עשרות נבדקים. מתוכם – לא מעט הומואים. מספר הנבדקים שמקבלים את התשובה בשוויון נפש – נמוך ביותר.

התזה לפיה הומואים נוטלים סיכון מחושב ומושכל בקיום יחסי מין ללא קונדום, מתוך הפנמה מלאה של הסיכון להידבק ב- HIV, אינה נכונה. נראה כי האשליה המוכרת של "לי זה לא יקרה" היא העומדת מאחורי הרוב המכריע של יחסי המין שלא מוגנים בקרב גייז. לא בורות, לא אי-אכפתיות, פשוט הדחקה.

הקהילה הגאה למודת מאבקים חברתיים. הזכות לכבוד, הזכות לשוויון, הזכות לחיי משפחה – עומדות במרכז מאבקים מוכרים של להט"בים בישראל. הגיע הזמן שגם המאבק על בריאות הקהילה יעמוד ברשימת האג'נדות שלה.

אמנם המאבק אינו כנגד גורם חיצוני כלשהו, אך אין זה הופך אותו לפחות חשוב. כן, הודאה בשיעורים הגבוהים של HIV בקרב הומואים תוליד, כנראה, גילויי הומופוביה מכוערים. התבטאויות אלה יהיה צורך להדוף.

אך לא יתכן שהחשש מפניהן יגרום לטמינת הראש בחול, תוך התעלמות מהסוגיה הבוערת של עלייה באחוז ההדבקות ב- HIV בקרב הגייז בארץ. בסופו של דבר, הבריאות של הקהילה חשובה יותר מתדמיתה.

הכותב הוא מנכ"ל הוועד למלחמה באיידס

היום - 28.11.13 בשעה 18:30 יקיים הוועד כנס שכותרתו "הקהילה לוקחת אחריות" במרכז הגאה בגן מאיר, תל-אביב