"לא נותן לנגיף לנהל לי את החיים"

מה אנחנו מדמיינים בראשינו למשמע צמד-המילים HIV-איידס? האם אנו ממשיכים להיתפס בשמועות העבר עליהן גדלנו ובראשן אסוציאציות כמו גבר צנום מרוייר, בתת משקל ונקודות אדומות על הפנים הנמצא בבידוד, או האם אנו מסוגלים לרגע להבין שהמחלה (או שתרשו לי לרגע - הנשאות) התקדמה, ובימינו מדובר בבני אדם המנהלים אורח חיים תקין לחלוטין, ללא הבדלי גזע, דת ומין.

עוד כתבות באתר חודש המודעות לאיידס

הנשאות השתנתה במהלך השנים האחרונות, הטיפול התרופתי המונע את השתכפלות הווירוס התקדם עד שכבר מתחילים לדבר על חיסון אפשרי שיימצא עוד מספר שנים, אז מעבר לבלאגן בירוקראטי, אני לא ממש מוצא את עצמי מתעסק בחששות, אלא יותר מתעסק בתכנון העתיד שלי.

כדור אחד מדי יום בשעה קבועה, ומדי שלושה ארבעה חודשים מפגש עם רופא חייכני שלוקח ממני בדיקות דם - כמו שעון שוויצרי, הכל דופק בזמן, כשאני משתדל לקחת את הכדור שלי בצורה קבועה, והרופא שלי מוודא שהקוקטייל עושה את עבודתו מהימנה.

את אפליקציית הבריאות לסמארטפון כבר הורדת? הורידו לאייפון או לאנדרואיד

יעילות התרופות צמחה באופן כל כך משמעותי, עד שכיום הן מאפשרות לאחוז-הווירוס בדם לצנוח לאחוזים המוגדרים כ"לא מזוהים" (UNDETACTABLE), ועל כן, הגוף חי עם הווירוס באיזשהו סטאטוס-קוו יציב.

הקוקטייל מאפשר לגוף ולמערכת החיסון להשתקם לאט לאט (כמובן, תלוי עד איזה שפל הגיעה מערכת-החיסון לאחר ההדבקה), ובמקביל לזה, משאיר את הווירוס במצב כמעט-משותק-כמעט-רדום.

זוהי התוכנית העסקית הפרטית שלי - אני שומר על הווירוס באחוזים נמוכים, ובתמורה הוא שומר עלי בריאותית, ולפעמים גם מגן עליי מפני אנשים בורים וחשוכי-דעות, שלשמחתי נעלמים ברגע שאני מספר להם שאני חי עם HIV.

עוד כתבות

נשא HIV: "החיים לא מובנים מאליהם"

לנהל את המחלה נכון - לחיות עם HIV

"לא מתעכב יותר בעינויים עצמיים"

כי ככה זה אצלי, הכל גלוי, ובגילי, כששואלים אותי מדוע שוחררתי מהצבא שחרור מוקדם, אין לי בעיה לענות ולהגיד שרציתי להישאר, ולספר את הסיפור של השחרור הכפוי בגלל שאני נשא, ולגרום לכל מי ששומע את הסיפור הזה וסיפורי אפליה נוספים שלא תואמים את המציאות של היום, ולהדליק כמה נורות ובתוכן סימני שאלה מהבהבים הנוגעים לכל ההוויה סביב הנגיף, הסטיגמה והחיים לצידם.

ההתמודדות במהלך השנים לצד גילוי הנשאות הפכה מזמן לדרך שאותה אני עובר בהשלמה ובהסתכלות נחושה קדימה. יצאתי מנקודת הנחה שאז הייתי צריך לשים קונדום, ואחרי ההשלמה עם הטעות שנעשתה, ולאחריה ההפנמה, לא התעכבתי יותר מדי זמן בעינויים עצמיים, וממקום של חושך, זעם והלקאה עצמית התפתחתי למקומות של גאווה, הסברה ורצון לשינוי. שינוי, שאין ספק שחייב להתבצע ברמה הלוקאלית וברמה הגלובאלית, הן של הפרט, והן של הממסד.

ההבנה שזכיתי בחיי מחדש ולא איבדתי אותם רק חיזקה אותי במהלך הדרך. היא הזכירה לי כמה הדברים המובנים מאליהם לעיתים נדמים כלא רלוונטיים ומיותרים, כמו גוף, בריאות ודעת.

"הכל בחיים תלוי בגישה"

לאחר שגיליתי שאני חיובי ל-HIV היה לי ברור, אם אכניס דרמה לחיים שלי ואתן לנגיף לנהל אותי, החיים שלי לא ילכו למקומות בהם אני חפץ להיות. במקום זה בחרתי להיות בדרך בה אני מאמין, להיות אמיתי עם עצמי, תוך האזנה לקולות הנשמעים מבחוץ, ועם יכולת סינון מאוזנת שנרכשה תוך כדי ניסיון ולמידה ממה שעברתי.

כיום, אני מקפיד ומאמץ מושגים כגון בריאות ואחריות, כשלצידם מתלווים ערכים של סובלנות, השלמה, וגם הסברה. וזה זמן טוב להזכיר, כשאתם נכנסים למיטה, קיימו יחסי מין מוגנים ושמרו על עצמכם, ורק כך תבטיחו שלא תצטרכו לטפס ולזחול חזרה ממקומות חשוכים שעדיף לא להגיע אליהם ולהתמודד איתם.

ולצד זה, לא אשכח את מילותיה של חברתי הטובה שסיפרתי לה שנדבקתי בנגיף, שעתיים לאחר קבלת הבשורה, ובתגובה היה לה להגיד לי, לאחר כל הדיאלוג הארוך שאליו התכוננתי מראש, שלא היה מבייש אף דוקטרינה בנושא: "טוב יאללה יאללה, תפסיק לחפור, כולה HIV, מה יש כאן לאכול במסעדה הזאת?", בחצי-חיוך שכזה, וקריצה, כששנינו מבינים אחד את השנייה ויודעים בדיוק באיזו משבצת ובאיזו פרספקטיבה צריך מעכשיו להניח את הדברים.

אז ברור שעדיף לחיות ללא HIV, ואני לא מאחל לכם להיכנס לתוך הקשיים, הדילמות וההתמודדויות שאני עברתי אחרי שגיליתי שאני נשא HIV, אך בעבורי החיים עם HIV הם חיים מאתגרים, ובמקביל, מאושרים ושלמים, כי הרי הכל תלוי בגישה, כמו כל דבר אחר בחיים.

הכותב הוא מתנדב בוועד למלחמה באיידס