שינוי כיוון: אברטון וליברפול בדרבי אחר
ליברפול חולמת ברצינות על אליפות אחרי שנים רבות, אברטון מציגה סגנון חדש ואטרקטיבי. יותר מתמיד, הדרבי הזה יזהר בניצוץ של יוקרה אחרת, של קרב צמרת אמיתי בו שתי הקבוצות חייבות שלוש נקודות
הדרבי של ליברפול שייערך היום בצהריים (14:45) בגודיסון פארק של אברטון יהיה בסימן של שינוי. ליברפול מגיעה אליו מעמדה שהיא כבר כמעט שכחה – קבוצת צמרת רצינית שמפחדת לנחס את עצמה ולהשתמש במילה "אליפות". אברטון מגיעה אליו כשלראשונה אחרי 11 שנים דייויד מויס לא מוביל אותה.
ולמען האמת – באברטון עדיין לא מרגישים את הגעגוע, ואולי גם לא ירגישו, לפחות בכל מה שקשור לדרבי. לאורך יותר מעשור של מפגשים, מויס ניצח רק בשלושה משחקי דרבי בליגה, וברוב המקרים ירד מנוצח. אברטון שלו תמיד הייתה לוחמנית וקשה להכנעה, והתברגה בחצי העליון של הטבלה, אבל נראתה מפוחדת וכמו צל של עצמה כשפגשה את היריבה המרה.
רוברטו מרטינס רוצה להפוך את זה, כמו שהפך את סגנון המשחק של הקבוצה. בזמן שמויס מנסה להשתלט על מנצ'סטר יונייטד, הספרדי שהחליף אותו הביא מוויגן כדורגל שונה לחלוטין. מילת המפתח היא "ספרדי". אברטון מתמקדת העונה בהחזקת הכדור, במסירות קצרות ושליטה במשחק.
העמדה שאברטון לוקה בה בעונות האחרונות ולא מוצאת פיתרון קבוע, הקשר האחורי שמנהל את המשחק, נתפסה על ידי גארת' בארי שהגיע בהשאלה ממנצ'סטר סיטי והוסיף יציבות. מי שראה את הקבוצה משחקת בעונות האחרונות לא יזהה אותה השנה – למרות שבעיקרון, התוצאות דומות לאלו שהושגו בתקופת מויס.
באופן מפתיע, אברטון לא סובלת מירידה ביכולת ההגנתית – שהרי וויגן של מרטינס הייתה מסננת איכותית במיוחד שתרמה שערים ביד רחבה. אבל זה קורה בגלל שבניגוד לוויגן, באברטון למרטינס יש חוליה אחורית טובה יותר בצורה ניכרת – עם טים האוורד, פיל ג'אגיילקה ולייטון ביינס. המפתיע הוא שדווקא בסגנון בו אברטון אמורה לייצר יותר מצבים ולאיים על השער, היא מתקשה לכבוש.
אברטון רשמה כבר ארבע תוצאות 0:0 העונה, כולל בשני המשחקים האחרונים, וכולל מול קבוצות בעלות הגנה חלשה כמו קרדיף וקריסטל פאלאס. והאתגר של מרטינס יהיה למצוא עוד רגליים מסיימות. כי ההתקפה תלויה לחלוטין ברומלו לוקאקו, כששני החלוצים האחרים בסגל לא בתמונה – ניקיצה ילאביץ' מיובש על הספסל מאז שהבלגי הצטרף בהשאלה מצ'לסי, וארונה קונה גמר את העונה. בלי שערים, אברטון תתקשה לשמור על מעמדה במאבק על מקום בליגת האלופות – מטרה אפשרית בהחלט עבורה.
ייתכן שבמובן מסוים, זו בדיוק הבעיה של ליברפול, רק שהיא שונה ועלולה לבוא לידי ביטוי בהמשך. כי מתוך 21 שערים שהיא כבשה העונה, 16 מהם הגיעו בחלוקה שווה בין דניאל סטרידג' ללואיס סוארס, אחד מצמדי ההתקפה הטובים שאפשר למצוא כיום.
מצד אחד, אין חדשות טובות מכך לליברפול. איזה מנג'ר לא היה רוצה לראות את שני שחקני החוד שלו בהרמוניה מושלמת? מצד שני, 16 מ-21 זה אחוז גבוה מדי. כל הדברים הטובים שקרו לליברפול העונה היו באחריות השניים האלה, ואיש בליברפול לא חי באשליה שהם ימשיכו באותו הקצב עד לשלבים המכריעים של העונה. השאלה היא מה יקרה כאשר כושרם יירד מעט, או כמו במקרה שמתחיל להיראות ריאלי לגבי שבת – הפציעה של סטרידג' שעלולה להשאיר אותו מחוץ למשחק - וברנדן רוג'רס יחפש תפוקה ממישהו אחר. יאגו אספאס, ראחים סטרלינג, פיליפה קוטיניו, ויקטור מוזס – כל השמות האלה עדיין רגועים מדי.
בעיה נוספת שרצוי לדבר עליה היא לוח המשחקים של ליברפול. המאבק שלה בצמרת לגיטימי, אבל התצוגות הגדולות שלה העונה היו מול קבוצות תחתית. ההגרלה סידרה לה פתיחת עונה נוחה מאוד, שאיפשרה לה לצבור מומנטום. ארבעת המשחקים המאתגרים ביותר שלה לא אמורים לעודד את האוהדים, בטח לא לפני משחק מאתגר נוסף.
את הראשון היא עברה בהצלחה – 0:1 מול מנצ'סטר יונייטד, אבל לאחר מכן הגיעה ירידה בגזרה הזו. היא הפסידה בבית מול ההגנה החזקה של סאות'המפטון, הפסידה גם ליונייטד כשהשתיים נפגשו בגביע הליגה, ונכשלה במבחן הגדול ביותר, עם 2:0 שספגה מארסנל. רביעיות מול ווסט ברומיץ' ופולהאם מצוינות בשביל שלושערים של סוארס ושיפור הסטטיסטיקה – אבל כדי לעשות את ההתקדמות לעבר מאבק על תואר, צריך להשיג את הניצחונות החשובים באמת, וליברפול עוד לא הוכיחה את עצמה בנקודה הזו.
אחרי אברטון, לוח המשחקים של ליברפול יחזור להיות פשוט – עד לתקופת חג המולד. בתוך שבועיים, היא תצא בשלושה מבין ארבעה מחזורים למשחקי חוץ מול טוטנהאם, מנצ'סטר סיטי וצ'לסי. אם אחרי השטף הזה היא תחזיק מעמד במרחק סביר מהמקום הראשון – או שתתפוס את הפסגה – רק אז יהיה אפשר לדבר על אליפות.
אבל אי אפשר רק להדאיג את אוהדי ליברפול, כי סיבות אמיתיות לאופטימיות קיימות ועוד איך. כמו אברטון, לליברפול יש יתרון גדול על יריבות אחרות בצמרת העונה – אין אירופה, אין עומס משחקים. סוארס, שקיבל מספיק מנוחה בזמן ההשעיה, נראה חד מאוד, רעב לקרב את עצמו לליגת האלופות, והקבוצה ממוקדת מטרה ולא מתפזרת. זה אלמנט חשוב ביותר.
בזמן שמדברים על ההתקפה של ליברפול, ההגנה פשוט פנטסטית ועושה עבודה מצוינת בשקט. רוג'רס פגע בול עם קולו טורה, ממאדו סאקו ועלי סיסוקו, ששידרגו לחלוטין את הקו האחורי. עם סטיבן ג'רארד בכושר טוב, יש איזון בין שני החלקים והקבוצה משחקת בשטף. בין הכושר הטוב לצמרת הפתוחה, ליברפול יכולה להתברג במקום גבוה מאוד השנה.
עניין הגאווה המקומית חזק בדרבי הזה יותר מאשר ביריבויות אחרות, ומדובר במשחק אגרסיבי באופן קבוע, לפעמים באופן מוגזם, שמצליח למשוך אליו דרמות כמו מגנט. אבל יותר מתמיד, הדרבי הזה יזהר בניצוץ של יוקרה אחרת, של קרב צמרת אמיתי בו שתי הקבוצות חייבות שלוש נקודות.
לפנייה לכתב/ת 
